למונדיאל 2010 היה תסריט ארגנטינאי כתוב מראש: הגיבור הלאומי דייגו ארמנדו מראדונה, בהזדמנות חייו כמאמן הנבחרת, יוביל את ארגנטינה לזכייה שלישית בעזרת היורש ליאונל מסי.
מראדונה רצה בכל מאודו להגשים את החלום הזה וניסה לזרז תהליכים בכל הקשור לכישרון הצעיר. אחרי שני ניצחונות בשלב הבתים בדרום אפריקה, ארגנטינה יכלה להרשות לעצמה לבצע רוטציה במשחק האחרון מול יוון והמאמן החליט פרט לשבעת השינויים בהרכב, גם להעניק את סרט הקפטן במפתיע ליהלום מברצלונה. כך, ב-22 ביוני 2010, יומיים לפני יום הולדתו ה-23, מסי הוביל לראשונה את ארגנטינה במשחק רשמי והפך לקפטן הצעיר ביותר שלה במסגרת הגביע העולמי.
באותו טורניר, כיאה לדמות ולסיפור, הייתה מצלמה שעקבה במהלך המשחקים אך ורק אחרי מראדונה. היא קלטה אותו נוזף, מתבדח, רוטן ובעיקר מקלל. באחד המקרים מול יוון, ניגש לפתע הקפטן היווני יורגוס קראגוניס אל מסי ההמום, אחז בידו והתלונן בפניו באגרסיביות. מראדונה לא אהב את זה וצעק מהספסל: "קראגוניס, מה לעזאזל אתה רוצה ממנו? חתיכת הומו!". לאחר שקלט שקראגוניס לא מבין ספרדית, מראדונה התעשת, נזכר שראה אותו פעם במדי אינטר ועבר בטבעיות לאיטלקית: "מה אמרת לו שם, יא בן ז**ה. אל תתעסק עם מסי, הבנת? לא עם מסי. לך תז**ין".
הבדלי הסגנונות זעקו אז לשמיים. החיבור של שני מספרי 10 הגדולים לא הניב את הסוף הטוב המיוחל, וגם בשנים הבאות חזה מראדונה ביורשו מפסיד עם הנבחרת במעמדי גמר פעם אחר פעם. "אני אוהב אותו ונהנה לראות אותו משחק, אבל אולי אין לו את האישיות", טען מראדונה ביוני 2016. "הוא לא יכול להנהיג כמו שאני הנהגתי".
אלוף העולם מ-1986, שהיה קפטן בגיל 25 בעת ההנפה במקסיקו והלך לעולמו לפני כשנתיים, לא זכה לראות את מסי מעמיד אותו על טעותו. הוא עדיין לא אלוף עולם ויכול להיות שגם הטורניר הזה ייגמר בדמעות, אבל אירועי רבע הגמר הוכיחו שזה בכל מקרה המונדיאל הכי מראדוניסטי של מסי.
ההפתעה אחרי הולנד הייתה עצומה. שנים אמרו עליו שהוא צנון מעונב, מנומס מדי, אפילו מנותק אמוציונלית. ופתאום צץ מסי אחר. "ליאו הוא הארגנטינאי שכולנו היינו רוצים להיות: מכובד, כזה שדלתות נפתחות עבורו בכל מקום בעולם, בעל תדמית מצוחצחת, תמיד עם המשפחה לצדו", הסביר בשבוע שעבר העיתונאי מרסלו סוטיל, מחבר הספר 'מסי, השונה'. "לעומת זאת, דייגו הוא מה שהארגנטינאי במציאות: המורד שיוצא להילחם בבעלי השררה, השחצן".
הדברים נאמרו עוד לפני המשחק מול הולנד. מסי הבין את הרמז והיה קצת יותר מראדונה. זה התחיל עם חגיגת השער המתריסה בפניו של לואי ואן חאל. לאחר שהכדור כבר הוחזר למרכז המגרש, מסי ניגש לבדו לעבר הספסל ההולנדי, שם את כפות ידיו מאחורי האוזניים וחיקה את החגיגה המפורסמת של חואן רומן ריקלמה, חברו ואלילו בעבר שסבל אצל ואן חאל בברצלונה.
לאחר הניצחון הדרמטי בפנדלים, הוא גם דאג לנקום במאמן היריב על דבריו ביום שלפני. ואן חאל רמז לחוסר המעורבות של מסי בעבודת ההגנה כשטען כי ארגנטינה משחקת ב-10 שחקנים כשהכדור לא אצלה והוסיף: "ב-2014 הוא לא נגע בכדור והפסדנו רק בפנדלים. הפרעוש תחילה תבע את עלבונו ("האמירות שלו היו לא מכבדות") ואז עקץ: "ואן חאל מוכר סיפורים שהוא משחק כדורגל יפה, ואז מתברר שהוא זורק חלוצים לרחבה ומתחיל להעיף לעברם כדורים ארוכים".
כן, גם הגדולים ביותר לוקחים ללב כל מילה שנאמרת עליהם. מסי שמע, עיבד ורק חיכה להזדמנות להוכיח אחרת ולהטיח זאת בפניו של המקטרג התורן. שאקיל אוניל, שיודע גם 25 שנה אחרי לצטט כותרות שנכתבו בגנותו והכה בזמנו את שחקן יוטה גרג אוסטרטג שהעז לכנותו "אוברייטד" בריאיון טרום-עונה, סיפר בדוקו "שאק" כיצד משפט אחד של קארים עבדול ג'אבר בכתבת השוואה ביניהם, עורר בו את המוטיבציה הדרושה לפני השושלת של הלייקרס. "קארים אמר שם: 'כמה גדול הוא אם אין לו אפילו אליפות?'", נזכר שאק. "הו, זה הרתיח את דמי".
אז מסי סגר חשבון אחד עם ואן חאל ועבר לשופט אנטוניו מתאו לאהוס. שנתיים קודם, עוד בימי ברצלונה ומיד לאחר מותו של מראדונה, מסי חשב על דרך לכבד את זכרו על המגרש וברגע האחרון נזכר בחולצה ישנה ששמורה במוזיאון הפרטי שלו. הוא לקח אותה איתו ואחרי שקבע 0:4 מול אוסאסונה, הוריד את חולצת ברצלונה וחשף חולצה של קבוצתו האהודה ניואל'ס אולד בויס עם המספר 10 וחגג כפי שעשה מראדונה בימיו בקבוצה רוסאריו ב-1993/94. מי שפחות התחבר למחווה היה מתאו לאהוס, שנצמד לכללים ושלף צהוב לעבר הארגנטינאי שגם נקנס על כך. מסי לא שכח וניצל את ההזדמנות כדי לתקוף גם את השופט הספרדי.
אבל רגע ה"דייגו" האמיתי של אותו ערב – במהלכו מסי גם כיכב על המגרש עם בישול גאוני, שער מהנקודה הלבנה וקור רוח גם בדו-קרב הפנדלים – היה בריאיון אצל גסטון אדול. מסי לא אהב את המבט שהפנה לעברו ואוט וחהורסט, כובש הצמד של הולנד, ושלף לעיני המצלמות: "על מה אתה מסתכל, טמבל? לך, לך לשם". המראיין, אחד העיתונאים המקורבים לקפטן, חש שמדובר באירוע יוצא דופן וניסה להרגיע אותו, אבל הטיל כבר שוגר. המשפט הפך במהרה לקאלט. מסי הוא לבטח מודל לחיקוי גדול יותר ממראדונה, אבל מדי פעם הארגנטינאים רוצים שיבעט במוסכמות. קצת כמו דייגו. הם קיבלו את מבוקשם בשידור חי.
תהליך המראדוניזציה הזה לא התחיל בקטאר. רבים מסמנים את הזעם של קופה אמריקה 2019 כגורם המאיץ. כשמסי נלחם בקונמבול (התאחדות הכדורגל של דרום אמריקה): שם ניבטו ניצני התופעה.
בדקה ה-37 של המשחק על המקום השלישי מול צ'ילה, מסי החליף דחיפות עם גארי מדל שהיה הפעיל יותר בעימות. השופט הרחיק את שניהם. הכוכב הארגנטינאי נותר בהלם מהאדום השני בקריירה שלו (הראשון היה בבכורה מול הונגריה ב-2005, אחרי 44 שניות על המגרש) וסירב בתגובה להתייצב לטקס הענקת המדליות. הוא בחר לתקוף שוב את ההתאחדות ואת השופטים, אחרי שהאשים אותם בשחיתות בסיום ההפסד לברזיל בחצי הגמר: "אולי לדברים שאמרתי בפעם הקודמת היה מחיר. לא הלכתי לטקס כי לא רציתי להיות חלק מהשחיתות כאן. איבדנו את הכבוד לכל הטורניר הזה. הם לא נתנו לנו להגיע לגמר, אין ספק שהגביע הזה יועד לברזיל". שבועיים לאחר מכן נשלחה אמנם התנצלות, אבל אפשר לומר שהשינוי החל וגם מראדונה היה מרוצה כשאמר: "מסי הופך למרדן כמוני, אני אוהב אותו יותר בגרסה הזאת".
פירות השינוי נקטפו בקופה 2021. "מסי לא יכול לדבר מול 20 שחקנים ולהחדיר בהם מוטיבציה כמו שאני עשיתי, זה פשוט לא הוא", טען מראדונה בריאיון בדצמבר 2017. לתחושה הזו היו שותפים פרשנים רבים בארגנטינה ואפילו מאמני נבחרת לשעבר. אבל מאז אותה נקודת שבר במונדיאל 2018 והקאמבק לסגל אחרי 250 ימים, התחושות של מסי אחרות. הנבחרת עוררה בו את התשוקה שדעכה אז בברצלונה, ובסגל נוצרה הרמוניה יוצאת דופן שאפשרה לו להתעלות גם כמנהיג. כאשר התקבצו סביבו שחקנים צעירים שמתרגשים מעצם נוכחותו והבהירו מראש שמטרת העל שלהם היא "לעזור למסי להוביל את ארגנטינה לתואר", הקפטן יכול היה לעשות את מה שמראדונה סבר שהוא לא מסוגל.
העיתונאי מהריאיון המדובר של ליאו מסי חושף את השיגעון שלא ראיתם
"איזו אישה": כך הגיבה אנטונלה ל"על מה אתה מסתכל, טמבל" של מסי
ריגול במונדיאל? "ארגנטינה מכינה תכנית מסריחה, אבל גילינו את הכל"
במהלך קידום הסרט הדוקומנטרי על הזכייה של ארגנטינה בקופה אמריקה האחרון, נחשף נאום אמוציונלי שבו מסי ("כפי שלא נראה מעולם") מדרבן את חבריו במשך יותר מדקה לפני הגמר מול ברזיל במרקאנה. אותו אחד עליו אמרו בלעג שהוא זר ("יותר ספרדי מארגנטינאי") ולא יודע את מילות ההמנון, נראה מנהיג כל כך טבעי ברגע הזה. לא מתחבא ולא נעלם, בטח שלא מקיא.
"המשחק הזה אמור היה להיות משוחק בארגנטינה, ואלוהים הביא אותו לכאן", אמר שם לחבריו. "אלוהים הביא אותו לכאן כדי שאנחנו נזכה ונוכל להניף את הגביע כאן במרקאנה חברים, כדי שהוא יוכל להיות אפילו מתוק יותר עבור כולנו. אז בואו נעלה עם ביטחון ועם רוגע, כי אנחנו מביאים את הגביע הזה הביתה". והם הביאו. בגיל 34, סוף כל סוף היה לו תואר ראשון עם הנבחרת.
מצלמות מלוות את מסי לקראת סרט תיעודי גם בקטאר ונאומים דומים לבטח נשמעו. הרי בעקבות ההפסד לערב הסעודית במחזור הפתיחה, כל משחק היה למעשה גמר עבור ארגנטינה. כל הפסד נוסף – מול מקסיקו, פולין, אוסטרליה או הולנד – משמעותו הייתה אחת: הדחה וקץ החלום. אבל "דייגו דוחף אותנו מגן עדן", הצהיר מסי אחרי העלייה לחצי הגמר ועוד ערב בו נשא את הנבחרת על גבו – בכל המובנים. מראדונה ודאי הביט מלמעלה בגאווה.
