1.
הסערה הרגשית שעורר השבוע גמר גביע הטוטו שנערך באצטדיון העירוני בפתח תקוה הייתה מפתיעה, גם עבור אלה שכבר לא יכולים להיות מופתעים. מי היה מאמין שהתואר השלישי בחשיבותו בכדורגל הישראלי יוכל לעורר כל כך הרבה אמוציות וכעסים, בסיומו של משחק שהסתיים ב-0:0 לעיני 8,800 צופים. כמה כעס, איזו מהומה, ובסופו של דבר קבוצה שלא כבשה ולו שער אחד בדרכה אל התואר מניפה את הגביע בגאווה גדולה. אומנם גביע הוא גביע, תואר הוא תואר, זה מה יש, ובכל זאת בכל שנה מחדש קשה להאמין איך קבוצות נרגשות ממעמד הפודיום ולחגוג את הזכייה במפעל הזניח הזה, שכשהוא מתחיל בחודש אוגוסט הלוהט לא מצליח לעניין אפילו את חובבי הספורט המושבעים ביותר.
אבל שום דבר לא יכול לעצור את השור הזועם המכונה כדורגל ישראלי, שמתמחה כבר שנים ביכולת לקחת אירועים שוליים ולנפח אותם למימדים ספקטקולריים. והנה רק אנחנו מגלגלים על הלשון את המילה "ספקטקולרי" ובראשנו עולה קולו של זוהיר בהלול, שבילדותנו היה מפלפל את שידורי הרדיו בדימויים מפונפנים בניסיונו לתאר מהלכי כדורגל מקרטע, אך השנים חלפו והכל נראה לעין, אין כבר צורך לדמיין בראש כי הכל גלוי, אבל תופעת ה"זוהיר-בהלוליזם" נותרה בעינה, עם קהילת כדורגל המחויבת למשחק בכזו מסירות, שמצליחה לקחת גם אירוע כמו גמר גביע הטוטו, ולייצר ממנו כותרות במשך ימים ארוכים, בעקבות ביטויים שנשלפים מהמותן וכבר איבדו ממשמעותם המקורית: משחק סוער, יריבות מסורתית ושערוריות שיפוט.
2.
אם מדברים על "ספקטקולרי", הרי שאי אפשר שלא לתהות מה עומד מאחורי הניסיון של הפועל באר שבע להסית את כל הזעם שלה לעבר איתן שמואלביץ' ואיגוד השופטים. להאשים אותו שהוא טעה כי אוהד של מכבי נתניה? השופט שפספס את אחת העבירות הכי אלימות שנראו לאחרונה בכדורגל, שפספס פנדל מכריע לטובת נתניה – הוא מוטה לטובתם? הרי יודע כל חובב כדורגל ישראלי שהשופטים פה חלשים פה במידה שוויונית. כולם מופלים בצורה שווה. נדב יעקובי אמר פעם על שידורי הליגה הספרדית ש"אם גם אוהדי ברצלונה וגם אוהדי ריאל מתלוננים עליי שאני מוטה, סימן שעשיתי עבודה טובה", וכנראה שגם באיגוד אימצו את הגישה הזאת: מטרתם היא שכולם ירגישו שהם מוטים. להרגיז את כל הקבוצות ברמה שוויונית. לטעות בכל משחק, לדאוג שזה יקרה בכל סוף שבוע, בכל דו"ח של הוועדה המבקרת, העיקר העקביות והרוחביות, לא לפספס שום הזדמנות, שאף אחד לא יוכל לטעון שהוא מקופח.
בדיוק בגלל זה הנטייה הטבעית של באר שבע הייתה לתקוף את השופטים: הם החשוד המיידי, האשם הראשון, הקל ביותר. ולא בגלל שהם קורבנות, אלא בזכות המעמד המכובד שאותו השיגו בכדורגל: להיות הכי חלשים בענף. הרי לאורך השנים הכדורגל הישראלי הציג שורה ארוכה ומגוונת של כשלים, אבל נדמה שבקרב הקהל זה כבר קונצנזוס: השופטים הם ברמה הנמוכה ביותר. יותר מהשחקנים, יותר מהאוהדים, יותר מהמאמנים, יותר מהשידורים. כן, ניצחתם.
אף אוהד כדורגל בעולם לא אוהב שופטים, זה לא משהו שייחודי לישראל, אבל אצלנו הנוכחות שלהם דומיננטית מדי. זו לא רק העובדה שבכל שבוע גם שונאי ה-VAR המושבעים ביותר מגלים עד כמה המערכת הזאת מצילה את השופטים שלנו מטעויות מביכות ומכריעות. הבעיה היא בתגובות של איגוד השופטים. בנוכחות המתריסה שלו. אם הקלישאה טוענת ש"שופט טוב הוא שופט שלא מורגש", בישראל הם מתעקשים לרקוד על השולחנות. מגיבים בכל הזדמנות, תוקפים ללא היסוס, מתנצחים, נכנסים לקרבות תקשורתיים.
בהמשך השבוע מגיע הניתוח של הוועדה המבקרת, וגם ממנה אף אחד לא מתרשם. אם היא מגבה את השופט, זה היה צפוי, מי מאמין למח"ש. אם היא טוענת שהשופט טעה, זה מקומם עוד יותר, והרי ידענו מלכתחילה שהוא טעה. הם כבר במעמד שבו כל מה שיעשו, מרגיז. ההשפעה השלילית שלהם על המשחק נמשכת גם הרבה אחרי שהוא מסתיים.
3.
כי כאן מגיעה ה-בעיה סביב השיפוט בישראל: הוא מגביר את האווירה של הקורבנות. הרי כולם מסכנים בכדורגל הישראלי. את כולם בית הדין מקפח, לכולם הוא מעניק עונשים קולקטיביים מופרזים וחסרי רגישות, כולם קורבנות של המשטרה האלימה ביציעים, כולם כל הזמן סובלים, מגיע להם יותר. השופטים רק מנציחים את המגמה: אין מחצית שלא מסתיימת במאמן שרץ לעבר השופט בירידה לחדר ההלבשה, אין משחק שלא מסתיים בשחקן מתלונן שיודע ששוב נדפק על ידי שופט לא מיומן, אין מסיבת עיתונאים שבה המאמן לא מתייחס לאיזשהו עוול שנעשה לקבוצה שלו.
היו כמה ימים לא קלים לענף. בזמן שמצלמות האבטחה באיצטדיון של טוטנהאם עקבו בצורה מדויקת אחרי האוהד שבעט בשוער ארסנל, בישראל אצטדיון שלם ישלם את המחיר בגלל כמה מטומטמים שקיללו את טוואטחה. בירושלים שוטרים שוב היכו אוהדים מחוץ לאיצטדיון, בחדשות שוב ראיינו את אברמוב. ב"כאן" שידרו כתבה עם עדויות קשות על מכירת משחקים, והתגובה של האוהדים הייתה "נו באמת, ספרו לנו משהו שאנחנו לא יודעים".
מרירות וחמיצות שולטים בענף (כמה מהפרשנים הבולטים בתחום הם כעוסים ושליליים), ואם בעבר כל השליליות הייתה מופנית לעבר הנבחרת, כיום הכעס הוא כלפי בית הדין, המשטרה והשופטים. כל שומרי החוק, שנותנים תחושה שאנחנו מופקרים. ננצל מפה את ההזדמנות לאחל בהצלחה לשופט של משחק העונה, מי ייתן שאתה לא תהיה הסיפור.
