רגל על הגז: העבר העשיר והעתיד השאפתני של קייראט

קייראט, קבוצתו הקזחית החדשה של עופרי ארד, היא אימפריה מקומית ביותר ממובן אחד. מדובר במועדון עם מסורת מפוארת ואמצעים כלכליים מצוינים, גם אם הוא מתקשה לתרגם את נתוני הפתיחה המעולים להצלחות על המגרש. ראשית, זו ספינת הדגל של הכדורגל הקזחי, ובפער ניכר. בעידן ברית המועצות, פרט לרוסיה ואוקראינה, יתר הרפובליקות יוצגו על ידי קבוצה אחת לכל היותר בליגה הסובייטית בכירה. הקבוצה הזו היוותה סוג של נבחרת, והיתה מקור הגאווה הלאומית. דינאמו מינסק היתה מעשית נבחרת בלארוס, והחגיגה היתה גדולה כאשר היא זכתה באליפות היחידה בתולדותיה ב-1982.

דינאמו טביליסי היתה נבחרת גאורגיה, שזכתה פעמיים באליפות ברית המועצות, והגיעה לשיאה כאשר הניפה את גביע המחזיקות ב-1981. אררט ירבאן היתה נבחרת ארמניה, וגם לה היתה אליפות סובייטית אחת ב-1973. קייראט היתה הנציגה של קזחסטן, כלומר הנבחרת הקזחית לכל דבר. אמנם היא מעולם לא התמודדה בצמרת הגבוהה, אבל זה לא שינה את השפעתה מבחינה תודעתית. גם שמה לא נבחר במקרה – משמעות המילה קייראט בקזחית היא "כוח" או "עוצמה", וזה גם שם פופולרי למדי לגברים במדינה.

עם פירוק ברית המועצות, היתה אמורה קייראט לשלוט ללא עוררין בליגה הקזחית העצמאית, ואכן זכתה באליפות הראשונה ב-1992, אך לאחר מכן הכל התרסק לרסיסים. הכדורגל לא בדיוק היה בראש סדר העדיפויות של המדינה הצעירה, וקייראט נותרה ללא תקציבים. היא לא תיפקדה אפילו בסביבה לא תחרותית, וסכסוכים פנימיים אף גרמו ב-1998 לפיצול המועדון. העובדה כי קזחסטן שויכה עד 2002 להתאחדות הכדורגל האסיאתית לא ממש תרמה – חלק ניכר משטח המדינה נמצא באסיה, ורק בתחילת המילניום החליטו ראשי ההתאחדות לעבור לאופ"א, בצעד ששיפר בהדרגה את רמת המשחק, הן בליגה והן בכל הקשור לנבחרות הלאומיות.

השיפור הזה לא חל בהתחלה על קייראט, שנקלעה למשבר פיננסי קשה מאוד דווקא אחרי הזכיה הסנסציונית באליפות השניה בתולדותיה ב-2004. בחלוף 4 שנים בלבד, המועדון היה הרוס עד היסוד, על סף פשיטת רגל ובדרך לליגה השניה. אלמלא התערבו אנשי עסקים בכירים בקזחסטן, קייראט היתה עלולה להיעלם מהמפה כליל – אבל הם התערבו, ועוד איך. קונצרן קז-רוס-גז, שעוסק כפי שקל להבין משמו בעסקי גז משותפים לקזחסטן ולרוסיה, רכש את מרבית המניות של המועדון, ולקראת 2012 אף השתלט עליו באופן מוחלט. כך הפכה קייראט לגרסה הקזחית של זניט, ששייכת לתאגיד הממשלתי גזפרום – והציפיות היו כי תשתלט על הליגה הקזחית כפי שזניט השתלטה על הליגה הרוסית.

את המושכות תפס קייראט בורנבאייב. אין כאן טעות – זה באמת שמו, ולא היה מתאים ממנו כדי להכריז את המהפכה ועל שובה של אימפריה. מדובר באחד האנשים העשירים ביותר בקזחסטן, המקושר לצמרת השלטונית גם מבחינה משפחתית – בתו התחתנה עם נכדו של נשיא קזחסטן הראשון, נורסולטן נזרבאייב. אין לו מגבלות כוח פוליטיות וכלכליות, ואהבתו לכדורגל גרמה לו לחשוב כי יוכל להצעיד את קייראט לגבהים חדשים. "נשחק בשלבים המכריעים בליגת האלופות, והנבחרת שלנו תעפיל למונדיאל. צריך רק לעבוד נכון", הוא הצהיר אז. "אנחנו הולכים לשנות הכל. נחזיר את המורשת ונחיה את השקפת העולם הנכונה. נביא אנשי מקצוע אמיתיים שיטפלו בכל התחומים – הכדורגל עצמו, הניהול, הכספים והשיווק. נציג כדורגל ראוותני ומושך, עם רוח ווינרית ונמשוך את קהל האוהדים הגדול שלנו בחזרה ליציעים", הכריז המנכ"ל קנאט טולקוב.

הניהול באמת השתפר מאוד מהרגע הראשון, ואנשי מקצוע מצוינים אכן הובאו לאלמאטי כדי לתרום מנסיונם – אחד מהם היה פטריק ואן לוון ההולנדי, שעזב את שחטאר דונייצק ושימש כמנהל הטכני במשך שנתיים, עד שעבר ב-2015 למכבי תל אביב. עשרות מגרשי אימון איכותיים נחנכו במסגרת הקמת אקדמיה בסטנדרטים גבוהים, אשר מושכת בעשור האחרון את הכשרונות הבולטים מרחבי המדינה. הפוטנציאל של קייראט, בתמיכת הקהל שעדיין רואה בו את הקבוצה של המדינה, בהחלט עצום – אבל הליגה הזו תחרותית מאוד, והתברר שגם לכסף של בורנבאייב יש מגבלות.

במשך 5 שנים רצופות, סיימה קייראט כסגניתה של אסטנה, עד שהצליחה סוף כל סוף לזכות באליפות השלישית בתולדותיה ב-2020 – וגם זה קרה בתקופת הקורונה, ללא קהל. במקביל, היא הניפה את הגביע הקזחי 5 פעמים בעידן השליטה של קז-רוס-גז, כדי להשלים שיא של 10 זכיות בסך הכל, אבל זו לא המטרה המרכזית. שמות גדולים הובאו לקזחסטן על מנת לסייע לקייראט לפרוח, ושני סמלים של זניט סיימו בה את הקריירה שלהם – אנטולי טימושצ'וק האוקראיני ואנדריי ארשבין הרוסי, אולם הם תרמו לחשיפה התקשורתית יותר מאשר להצלחות על הדשא. רק ואנגר לאב, הכוכב הברזילאי עם עבר מפואר בצסק"א מוסקבה, סייע לה לסיים בפסגה בליגה, והפך לדמות קאלט של ממש בקרב האוהדים המקומיים.

ואגנר לאב אף חתום על ניצחון ראשון של קייראט על יריבה ישראלית באירופה. אחרי הפסדים במוקדמות הליגה האירופית למכבי תל אביב ב-2016, להפועל באר שבע ב-2019 ולמכבי חיפה ב-2020, הדיחו הקזחים את הירוקים במוקדמות ליגת האלופות בתחילת העונה שעברה, אשר היתה הטובה ביותר בתולדותיהם בזירה הבינלאומית לכאורה – בזכות אופ"א שהעניקה רשת בטחון כפולה למודחות. קייראט הפסידה לכוכב האדום בלגרד במוקדמות ליגת האלופות, ואז לאלשקרט הארמנית במוקדמות הליגה האירופית, אבל נשרה הישר לשלב הבתים בקונפרנס ליג, שם סיימה במקום האחרון אחרי הגרלה נוחה מול באזל, קרבאח ואומוניה ניקוסיה.

מובן שזה רחוק שנות אור מההבטחה להגיע לשלבים המתקדמים בליגת האלופות, וזה גם ממש לא יקרה בעתיד הנראה לעין. בשנה האחרונה צומצמה ההשקעה הכספית בקייראט על רקע המשבר הכלכלי, וכיום הזר הבולט בסגל הוא הבלם הרוסי ויקטור ואסין. הוא נחשב בזמנו להבטחה גדולה בצסק"א וסומן כיורשם הפוטנציאלי של האחים ברזוצקי בנבחרת, אבל פציעות קשות בברכו הרסו לחלוטין את הקריירה שלו, וסרט הקפטן בקייראט הוא פסגת שאיפותיו בגיל 34. כוכב ותיק נוסף בסגל הוא החלוץ הברזילאי ז'ואן פאולו, אף הוא בן 34, אשר הצליח להבקיע בתדירות סבירה רק בליגה הקזחית.

לאור המצב, לא ממש מפתיע כי את עונת 2022 סיימה קייראט במקום הרביעי המאכזב, ועם הפרש שערים שלילי. הציפיות לקראת עונת 2023 נמוכות יחסית, וצירופו של עופרי ארד לא בדיוק תורם לאופטימיות בקרב האוהדים באלמאטי, אבל מבחינה תדמיתית זה עדיין המועדון החשוב במדינה, והשאיפות בהנהלה עדיין גבוהות.