השמחה היתה רבה ביום ראשון כאשר דושאן ולאחוביץ' הפציץ כדור מרהיב ממרחק לחיבורים של אטאלנטה בזמן פציעות, קבע 0:2 והבטיח את ניצחון החוץ החשוב של יובנטוס במאבק על הכרטיס לליגת האלופות. פדריקו קייזה, שהתחנן זה עתה למסירה כאשר עמד במצב טוב יותר, בכלל לא כעס אלא צהל ביחד עם החלוץ הסרבי וביקש לנשק אותו. גם הוא ידע עד כמה השערים של ולאחוביץ' חשובים בתקופה זו. 4 ימים קודם לכן, הפציץ הסקורר ביעף נהדר לרשת לצ'ה, והביצוע בברגאמו בישר כי הוא מצא את הרשת בשני משחקים רצופים של הגברת הזקנה – דבר שלא קרה מאז אוקטובר, אז היו בולוניה ומכבי חיפה בתפקיד הסופגות. חוץ מזה, השער היווה את התשובה הטובה ביותר לאולטראס של אטאלנטה שהפנו קריאות גזעניות מכוערות לעברו. לנגד עיניהם, הוא העלה את מאזנו ל-10 שערי ליגה, ובטחונו העצמי ישתדרג. אוהדי יובה נהנים לראות חיוך על פניו.
ואולם, העניין הוא כי חיוך כזה היה נדיר יחסית במהלך העונה, במיוחד מאז פגרת המונדיאל. אחרי השער מול לצ'ה, הודגש בתקשורת ציון הדרך של ולאחוביץ' שהגיע ל-60 שערים בליגה האיטלקית. רק שחקן אחד שנולד בשנת 2000 יכול להתגאות במאזן טוב יותר בליגות הבכירות באירופה במהלך הקריירה, ומיותר להזכיר את שמו. אלא שכאשר הוחתם ולאחוביץ' בקול תרועה רמה בינואר 2022 מפיורנטינה תמורת 70 מיליון יורו כולם הזכירו את שמו. אז, רק לפני קצת יותר משנה, זה הרגיש לרבים כמו תחרות הוגנת, וזה כולל את ולאחוביץ' עצמו. "אולי ארלינג הולאנד קצת יותר מהיר ממני, אבל בכל שאר הפרמטרים אנחנו דומים", הכריז הסרבי, שהיה אמור להיות התשובה של הליגה האיטלקית לפנומן הנורבגי.
מעריציו הסתמכו על הנתונים שהציג במדים הסגולים בפירנצה במשך חצי שנה. 21 שערים היו ל-ולאחוביץ' בעונת הפריצה הגדולה שלו ב-2020/21. בסיבוב הראשון של העונה שעברה הוא שיפר את הקצב והבקיע 17 פעמים ב-21 הופעות בלבד, לפני שפיורנטינה נאלצה להיפרד ממנו ברגשות מעורבים. טוב, בקרב האוהדים הם דווקא לא היו מעורבים בכלל – הם חשו בגידה כי האליל שלהם בחר לכפות מערב ליריבה המושבעת ביותר בארץ המגף, האויב מספר אחת עוד מאז המכירה של רוברטו באג'ו ב-1990. בהנהלה ראו גם את הצד החיובי, כי לא כולם שם היו בטוחים שהסרבי יוכל לשמור על הסטטיסטיקה לאורך זמן, ולכן היתה הבנה שקטה שכדאי לממש את הנכס היקר לפני שערכו בשוק יירד.
אז לפני חודשיים התרברב נשיא פיורנטינה רוקו קומיסו: "קנינו את ארתור קבראל ואת לוקה יוביץ' תמורת 15 מיליון יורו במצטבר, והם כבר הרבה יותר מאשר ולאחוביץ' ביובנטוס. על הדרך, הרווחנו 70 מיליון. העסקה שלנו היתה מצוינת, ואי אפשר לומר זאת על יובנטוס". נכון לעכשיו, ההשוואה הזו לא בהכרח מתקבלת על הדעת מבחינה מקצועית, כי קבראל ויוביץ' מציגים מאזן משותף של 11 שערי ליגה, והסרבי שהגיע מריאל מדריד ממש לא מציג יכולת ראויה. שני השחקנים שגויסו להחליף את ולאחוביץ' נחותים ממנו גם כאשר הוא חווה עונה בעייתית מאוד ביובנטוס. אלא שמבחינה כספית, קומיסו צודק. את יוביץ' הוא קיבל חינם על תקן פלופ מהדהד מריאל מדריד, ואת ולאחוביץ' מכר ביוקר כדי שיהפוך לפלופ מבחינה תדמיתית ביובנטוס, גם אם ברמה פחותה.
כי הערכת הצלחתו של שחקן מסוים בקבוצה מסוימת היא פונקציה של ציפיות. במקרה של ולאחוביץ', הן היו מוגזמות, והוא עצמו תרם לכך לא מעט בהתנהגות פרובוקטיבית והערות מתנשאות. כאשר הבקיע בשלב מוקדם בהופעת בבכורה מול ורונה בפברואר אשתקד, הקהל ביובנטוס סטדיום יצא מגדרו. כאשר כבש בדקה הראשונה ממש במשחקו הראשון בליגת האלופות, והעלה את יובה ל-0:1 על ויאריאל בספרד בשמינית גמר ליגת האלופות, ההשוואות להולאנד שנהנה מאוד לכבוש באירופה זרמו באופן טבעי. במהרה התברר שהאופוריה היתה מוקדמת, והצוללת הצהובה הטביעה את הגברת הזקנה עם 0:3 בגומלין באיטליה. לצד הפיאסקו בליגה, כל העונה שעברה הפכה לכישלון, ו-7 השערים של הסרבי ב-15 ההופעות הוגדרו בהתאם.
אז כבר אחרי חודשים ספורים של ולאחוביץ' בטורינו, כתב עליו פאביו ליקארי, פרשן גאזטה דלו ספורט, כי מדובר ב"נטע זר בגופה של יובה". עיתונאים לא נתנו לו ימי חסד, וההתלהבות חסרת המעצורים הוחלפה בביקורת בלתי מרוסנת ולא בהכרח מוצדקת. וכך היה גם בעונה הנוכחית. היא נפתחה עם 4 שערים ב-4 המחזורים הראשונים באוגוסט, כולל שתי בעיטות חופשיות מרהיבות לחיבורים של רומא וספציה – וכולם היללו את הסרבי. מיד לאחר מכן, נכנסה הקבוצה למשבר, וכך גם החלוץ עצמו. שער בודד מול מכבי חיפה ממש לא סיפק את הקהל, במיוחד כי היה זה נצחונה היחיד של הגברת הזקנה בשלב הבתים, ו-ולאחוביץ' היה בהרכב גם כאשר יובה הושפלה על ידי הירוקים של ברק בכר בישראל. כאשר כל הקבוצה מתרסקת, לא
קל להיות המושיע, במיוחד אם השיטה של המאמן לא בדיוק פועלת לטובתו – ומסימיליאנו אלגרי ספג את רוב החצים על כך שלא השתדל להתאים את הסגנון לכישוריו של הסרבי.
מאמן הנבחרת לשעבר צ'זארה פראנדלי טוען: "כאשר יש לך חלוץ עם יכולות כיבוש מסוג זה, אתה חייב לחפש אותו כל הזמן. ביובנטוס זה לא המצב. צריך להעריך אותו יותר, ולא להעסיק אותו יתר על המידה בעבודה שחורה. בקבוצות שלי, כאשר ראיתי שחלוצים מרכזיים הולכים אחורה כדי לקבל כדורים, זה היה סימן עבורי שהקבוצה לא מתפקדת כמו שצריך. זה יכול לקרות במצב חירום, אבל לא באופן קבוע. ולאחוביץ' כבר הוכיח שהוא יכול להיות סקורר מצוין, והוא מסוגל לחזור לכושר, אבל יובנטוס צריכה לפעול למען כך".
המונדיאל היה אמור לעזור ל-ולאחוביץ' לשקם את הבטחון העצמי, אבל בפועל קרה בדיוק ההיפך. המאמן דרגאן סטויקוביץ' העדיף לספסל אותו ולשחק עם אלכסנדר מיטרוביץ' כחלוץ בודד בשני המשחקים הראשונים. כאשר שולב במפגש הגורלי והטעון מול שווייץ, כבש ולאחוביץ' שער נאה, אבל זה לא הספיק כשסרביה הפסידה 3:2 והודחה מהמקום האחרון – כך שמצב הרוח שלו היה עגום עוד יותר מכל הסיבות עם שובו לאיטליה.
בקיצור, בעוד בתחילת 2022 נראה ההקבלות להולאנד לגיטימיות, איש לא העלה בדעתו לעשות אותן בתחילת 2023. לנוכח המצב, היה טבעי כי ולאחוביץ' אף סופסל במשחקים לא מעטים, ועד לפני המשחקים מול לצ'ה ואטאלנטה היו לו 4 שערים בלבד, מחציתם בפנדלים. דיווחים על מעבר אפשרי נפוצו שוב, אבל הפעם מזווית קצת אחרת. כעת, בניגוד לתקופתו בפיורנטינה כאשר כל הקבוצות הגדולות רדפו אחריו, שוקלים המועדונים להחתימו במחיר מופחת – וזו הזדמנות עסקית מסוג אחר לגמרי. אם תרצו, אפשר להקביל אותה למקרה יוביץ' בפיורנטינה, אבל זה כבר יהיה עלבון גדול מדי מבחינת ולאחוביץ'.
אפשר, אם כך, להבין את החגיגות הגדולות אחרי שני הביצועים האחרונים. האם אלה אירועים בודדים, או סימן לבאות? האם ההתאקלמות פשוט ארכה זמן מסוים, ויובנטוס צפויה לקבל בהדרגה את ולאחוביץ' עם יכולת ובטחון עצמי מהימים בפיורנטינה? לשם התחלה, יהיה נחמד להשיג תואר ראשון בקריירה – וההזדמנות לעשות זאת נמצאת בליגה האירופית. הערב, מול סביליה שידועה כמלכת המפעל המדובר, יש לסרבי צ'אנס לכבוש במשחק שלישי רצוף ולשמור את החיוך הגדול.
מה דעתך על הכתבה?