מתקרב לדדליין: יונתן כהן על סף צומת דרכים במכבי תל אביב

בהיסטוריה של הכדורגל היו הרבה נאחסים, כל מיני "כבשים שחורות", אבל ספק אם היה שחקן אחד – לא קבוצה, שחקן – שטמטם קבוצה כמו שגד עמוס מטריף את מכבי תל אביב. לא את האוהדים, את כל המעטפת. הם מסתכלים עליו וכמו סופרמן שנחשף לקריפטונייט, הדם אוזל מפניהם, הם מרגישים מוחלשים ברמות קיצוניות.

שרון מימר יודע את זה, הוא מכיר את החומר. יותר מכל הכנה טקטית מקצועית, הוא מבין איך להוציא אותם משלוותם, מזהה את התהליך שבו העצבנות והבוז מהיציעים יחדרו גם לספסל ומשם לדשא. והוא גם יודע שעדיין לא נולד השופט שיוצא כרטיס אדום לשוער על בזבוז זמן במשחק ליגה. כל השטיקים שעבדו בעבר היכו אמש ביתר שאת. מכבי תל אביב נרדמה, בני ריינה השוותה ואז כבר היה ברור שגם אם כריסטיאנו רונאלדו, קיליאן אמבפה ופרנץ פושקאש מ-1954 ינחתו בבלומפילד הכדור לא ייכנס.

מכבי תל אביב יכלה להיות בפער של שבע נקודות ממכבי חיפה. זה כמעט חסר משמעות בשלב הזה של העונה, אבל עם הבעיות והסדקים שיש בקרב האלופה זהו הפרש שיכול היה לייצר לחץ מסוים. הבעיה של רובי קין ושחקניו היא לא הנקודות שהלכו לאיבוד, אלא העובדה שאלה בדיוק המשחקים שבהם כשלה מכבי תל אביב בעונה שעברה. אם היא רוצה לזכות בתואר, היא תצטרך לדעת לעשות יותר בסיטואציות הללו.

צד שמאל של מכבי תל אביב הוא פנטזיה רטובה של כל אוהד בשער 11. רוי רביבו (וגם אופיר דוידזאדה) מתניע מאחור, מילסון דוהר באגף ודברים יפים קורים. הבעיה היא צד ימין, שם משחקים איבן מאסון ויונתן כהן. האגף הידוע לשמצה שוב לא מספק את הסחורה.

ההצלחה של מילסון רק מחדדת את חוסר המחץ, בלשון המעטה, של כהן, שנמצא בדעיכה מתמדת מאז עונת האליפות האחרונה ב-2019/20. לא ברור אם מדובר בחוסר יכולת, חוסר ביטחון או שניהם, הוא פשוט לא פקטור, ומדובר, כזכור, במי שסומן בעבר כיהלום הבא של מכבי תל אביב. כרגע הוא נראה כמו החוליה החלשה, אבל עם הפציעה של קיקו בונדוסו הוא עדיין גבוה בהיררכיה. כמה זמן זה יחזיק? או שכהן ישתפר, או שלרובי קין יימאס. אין אופציה שלישית.

לא הולך ברגל: מצעד הטעויות ההיסטוריות של לורנצו שימיץ' מהעבר יריבת מכבי ת"א במשבר: "מאז שעלינו לשלב הבתים, הקבוצה מתה" חמד שוב לא זומן לסגל הפועל באר שבע. יצטרך להכריע על עתידו

אילו לורנצו שימיץ' היה מבקיע שער עצמי ובכך היו מסתכמות הטעויות שלו – ניחא. שלוש השגיאות שלו בהפסד למכבי פתח תקווה הכניסו אותו לפנתיאון הופעות הבכורה המחרידות בליגת העל. זו "הצגה" שתמיד יזכרו לו. אפילו בתוך מכבי חיפה, מועדון שיודע לחבק שחקנים ברגעים קשים, התקשו להסתיר את המבוכה.

לפני שלוש שנים, באותו אצטדיון, מכבי חיפה נוצחה 3:2 על ידי הפועל כפר סבא. זה קרה במחזור החמישי של העונה, עמרי גלזר נתן הופעת אימה שעלתה לו בסופו של דבר במקום בהרכב ובכלל בעתיד במועדון, גם בוגדן פלאניץ' לא נצץ שם, בלשון המעטה. ברק בכר ניהל את המשבר הראשון שלו מבין כמה בהצלחה, עשה את ההתאמות והקבוצה המשיכה לאליפות ראשונה אחרי עשור.

כל טעות של שימיץ' מקבלת חותמת בעוד שתי תחנות – אצל גל אלברמן ומסאי דגו. בכר היה מאמן בעל שיעור קומה, הפתיחה המגומגמת נלקחה בחשבון ובמכבי חיפה של אז הבינו שלא משנה מה יהיה, קרוסלת המאמנים מהשנים האחרונות הסתיימה עם החתמתו. דגו, לעומת זאת, נמצא כל הזמן תחת "השגחה". העיניים מסביב בוחנות היטב, כשגם הקרדיט לאלברמן מתחיל לזלוג. המשחק הזה היה בבחינת נורת אזהרה עבור שניהם. הבעיה היא ששימיץ' סוחב על הגב לא רק את היכולת המקצועית שלו, אלא גם את המוניטין של המנהל הספורטיבי והמאמן. זה נטל לא קל בכלל.

אחד המאפיינים של כעידן יואב כץ בהפועל חיפה הוא חוזים מופרכים, הסכום לא אחת אינו תואם את היכולת האמיתית של השחקן, לעתים גם ההחתמה עצמה לא מחויבת המציאות. לשמחתו של המועדון, זה לא המקרה של גיא מלמד.

מלמד הוא אחד מאותם שחקנים שמעמדם בליגת העל לא מאוד ברור. השאלה אינה האם הוא חלוץ לגיטימי, אלא האם הוא יותר מזה. האם, למשל, הוא שווה מקום בקבוצה שמתמודדת על האליפות. הקדנציה הקודמת שלו בהפועל באר שבע הסתיימה בקול ענות חלושה, אבל הוא אחד החלוצים הכי יציבים בליגת העל. אתה יודע שתקבל ממנו 8-12 שערים, מה גם שלא מדובר בשחקן רחבה קלאסי, אלא בחלוץ שיודע לייצר לעצמו את המצבים.

מלמד הוא הרוח החיה מאחורי ההתברגות של הפועל חיפה בצמרת. זו לא רק העובדה שיש לו שלושה שערים בשלושה משחקים, אלא גם הניסיון והתחושה שיש על מי לסמוך. כרגע הוא המניה הכי בטוחה בהרכב של רוני לוי וסביר להניח שזה ימשיך להיות המצב. "אני חושב שאני ראוי לקבל זימון לנבחרת", אמר השחקן לאחר ה-0:2 על מ.ס. אשדוד. האמת? הוא צודק.