"כבר לא קיימים עוד אנשים כמו טרי ונבלס", זה היה הנרטיב המרכזי שהלך וחזר על עצמו באצטדיונה של טוטנהאם ביום ראשון האחרון בשעות הצהריים כאשר דבר מותו של טרי ונבלס נודע באופן רשמי, בהודעה שהציפה רגשות רבים בקרב אוהדי הספרס ודמויות מובילות במולדת הכדורגל. "זה עצוב כמובן להיפרד מדמות שהייתה כל כך אהובה כאן בצפון לונדון, אך באותה נשימה, אתה בעיקר מחייך כשאתה חושב על טרי. חוש ההומור, החיוך התמידי ושפת הגוף שלו שבאופן כמעט קבוע גרמה לך להרגיש שאתה בידיים טובות" – זה היה המסר האחיד הפומבי ששיתפו אוהדי התרנגולים בגאווה רבה בדקות שלפני משחק הליגה הביתי נגד אסטון וילה.
ונבלס זכור כאגדת טוטנהאם לאחר ששיחק ואימן במועדון ואף היה חבר הנהלה, אולם בראייה רחבה יותר הוא נתפס כאחת הדמויות האמיצות והמיוחדות ביותר שצמחו בכדורגל האנגלי, עם השפעה ייחודית כמאמן גם מחוץ לגבולות הממלכה – תואר שעליו יכולים להימנות מיעוט של מאמני כדורגל בריטיים, אם בכלל. כשהוא מונה לתפקיד מנג'ר ברצלונה ביוני 1984 התגובה המקומית הספרדית המזלזלת הייתה, 'טרי מי?!', כשמונה לתפקיד לאחר ארבע שנות אימון בקווינס פארק ריינג'רס המערב לונדונית.
הפרמייר ליג אמנם נחשבת כיום לבעלת עליונות מוחלטת בהשוואה ליתר הליגות ברחבי היבשת, אולם לפני קרוב לארבעים שנה העניין שבו גילו בספרד בליגה האנגלית היה מינימלי (במקרה הטוב) ובאותו הקשר ראוי לציין שברצלונה אליה ונבלס הגיע הייתה שונה בתכלית מברצלונה בגרסתה העדכנית (על אף הקשיים השונים שחוותה לאחרונה). ונבלס הגיע למועדון בשעת משבר עמוק ואמיתי שלא זכה באליפות המקומית מ-1974, אלמנט שהוסיף שכבת לחץ משמעותית למינוי שהצטייר כחסר סיכוי אמיתי להצליח בפועל. אחד הסיפורים היצירתיים שהגיעו מספרד בתחילת הקדנציה של ונבלס הוא באימון קדם העונה הראשון, כשהמנג'ר ניגש לברנד שוסטר, קשרה הגרמני של ברצלונה ונשאל על ידי מי שהוגדר דאז ככוכב הקבוצה, 'מי אתה?'. זאת אמירה משעשעת שגם לימדה על האתגר שניצב בפני המנג'ר האנגלי, עליו הוטלה האחריות הכבדה להוכיח את יכולתו לנווט את האונייה הקטאלונית המתקשה בפני האתגרים השונים שכללו את סגל השחקנים עצמו, התקשורת המקומית ובעיקר בעיניהם של אוהדי המועדון.
שלוש שנים לאחר שהגיע לברצלונה ובסיום הקדנציה החיוביות שלו כמנג'ר הקבוצה ולאחר שזכה באליפות המקומית, הגביע הספרדי והעפלה לגמר ליגת האלופות (בו הפסידה לסטיאווה בוקרשט), ונבלס פוטר מברצלונה בספטמבר 1987, אך עזב את המועדון בראש מורם ובהבנה שהדרך שהתווה הייתה אמיצה והשתלמה עבורו בכל הפרמטרים.
ונבלס שב לכדורגל האנגלי וקיבל את משרת המאמן הראשי בטוטנהאם בנובמבר 1987 בקדנציה שנמשכה כארבע שנים וכללה זכיה בגביע האנגלי ב-1991 בימי פול גאסקוין העליזים, אך הקדנציה שלו בווייט הארט ליין זכורה בעיקר במאבקי הכוח והשליטה שהתקיימו בינו ובין יושב הראש של המועדון, אלן שוגר, שהובילו לעזיבתו של ונבלס בטונים צורמים לאחר שהפסיד במאבק השליטה הניהולית על המועדון במאבק מתוקשר מול המיליונר הבריטי. ונבלס מונה למאמן הנבחרת הלאומית בינואר 1994 כששלושת האריות ניצבו בעיצומו של צומת דרכים מורכב וחסר תקדים: הנבחרת בהנהגתו של גרהאם טיילור כשלה ולא הצליחה להעפיל לגביע העולם שנערך בארה"ב ועמדה בפני אתגר לאומי מורכב- אירוח אליפות אירופה הקרובה על אדמת אנגליה, שנתיים בלבד לאחר שהנבחרת הציגה קמפיין כושל ומאכזב בשלב מוקדמות ההעפלה למונדיאל.
מתוקף היותה מארחת יורו 96', אנגליה העפילה כמובן באופן אוטומטי לטורניר אך לאחר הכשלון העצום בעקבות אי ההעפלה לגביע העולם האחרון, הג'וב שאליו הונחת טרי ונבלס היה מאתגר באופן חריג ועיני הממלכה כולה נישאו אליו בזמן שמולדת הכדורגל חיפשה מושיע בעיצומה של תקופה מורכבת. קיץ 96' בסופו של דבר היה קיץ עמוס באדרנלין ואנרגיות חיוביות שסחפו אומה שלמה שהייתה זקוקה נואשות למנהיג אמיתי, ואת זה עשה טרי ונבלס על הצד הטוב ביותר. החל מהקפצת הכדור המיתולוגית של 'גאזה' מעל קולין הנדרי הסקוטי חסר האונים, שיתוף הפעולה והפרגון המרשים בין טדי שרינגהאם ואלן שירר, הרביעיה שאנגליה הנחיתה על נבחרת הולנד ובעיטת העונשין מ-11 מטרים שנכבשה בהצלחה על ידי סטוארט פירס (והייתה סגירת מעגל בפני עצמה), התחושה הייתה שמשהו טוב ואמיתי קורה במחנה האנגלי והשיר העליז 'הכדורגל חוזר הביתה!' הושמע שוב ושוב בפאבים, באצטדיונים וברחובות השונים. אנגליה, הנבחרת הלאומית ואף חשוב מכך – המדינה כולה התאחדו באופן חריג לקיץ אחד חיובי ועמוס בפנטזיות, תוך הבנה שתחת הנהגתו של המנג'ר הלאומי השרמנטי, טרי ונבלס, הכל באמת אפשרי.
מנג'ר הנבחרת הנוכחי, גארת' סאות'גייט, שזכור היטב כמי שהחמיץ את הפנדל המכריע נגד גרמניה בחצי הגמר, היה מפורק מכאב ואכזבה על כר הדשא מוומבלי לאחר ההחמצה הטראגית, אבל היה זה ונבלס שעמד לצדו, חיבק, ניחם והבטיח שימים טובים יותר יגיעו למגן הצעיר. "טרי לא רק נתן לי את ההזדמנות הראשונה בנבחרת הבוגרת, אלא הוא היה מסוג המנג'רים שאתה פשוט רוצה לשחק עבורו, הוא גרם לכל שחקן להרגיש מיוחד. הוא היה אדם מיוחד, הרבה מעבר לכדורגל, שעיצב את תפיסת עולמנו כנבחרת לאומית וכיחידה מגובשת", שיתף סאות'גייט לאחר פטירתו של ונבלס.
ישנן דרכים רבות להגדיר את מי שהיה טרי ונבלס, החל מימיו שהחלו כשחקן צעיר ומבטיח דווקא בצד המערבי של לונדון במדי צ'לסי, דרך נקודות ציון מרכזיות בטוטנהאם, קריסטל פאלאס וק.פ.ר, וכמנג'ר ביעדים מקומיים וזרים. הוא היה גם איש עסקים ממולח ובעל בתי מלון, כתב נובלים למחזות שונים ואף המציא פיאה בהשראתו. אך מעל הכל ובמיוחד כעת לאחר פטירתו, צפה שוב ושוב ההערכה והאהבה הכנה כלפיו מצדם של שחקנים ודמויות שונות שעבדו לצדו לאורך השנים, כאות כבוד אמיתי לאגדת כדורגל אנגלית אמיתית, שספק אם נראה שוב במחוזותינו אי פעם.
מה דעתך על הכתבה?