משחק שמסתיים ב-2:4 אחרי קאמבק מ-2:0 ל-2:2 מקבל כל סופרלטיב אפשרי, במיוחד כשמדובר בדרבי. היה סוער, גולים נהדרים, דור תורג'מן סופסוף שיחק בעמדה הטבעית שלו וגמל בצמד, הפועל תל אביב סוגרת עשור בלי ניצחון ועדיין מלאת נשמה ותקווה.
ואחרי שסיימנו להחמיא ולפרגן, בואו נעבור לצד הפחות נעים של שתי הקבוצות האלה.
הפועל תל אביב היא מחדל הגנתי אחד גדול. לא יכול להיות ששני שערים יתחילו באופן כמעט זהה מאיבוד כדור בחלק המגרש שלך. המרווחים שקיבלו תורג'מן, קניקובסקי וערן זהבי היו עצומים, והעובדה שממוצע הספיגות של הקבוצה הזאת מאז ה-0:0 עם מכבי חיפה (איך זה קרה?) עומד על 3.25 שערים למשחק לא צריכה להפתיע אף אחד. זו פשוט קבוצה שהחלק האחורי שלה מוזנח לחלוטין, כאילו נשמט כליל מתוכנית האימונים.
אלא שאלה הכלים שיש להפועל תל אביב, שגם תחת הבעלות החדשה נשארה אותה גרושניקית שצריכה לתלות את גורלה בתקציב זעום ובשחקנים מוכשרים אך חסרי ניסיון. את כל זה אי אפשר להגיד על מכבי תל אביב העשירה, שלמרות הניצחון שוב נחשפו חולשותיה. איך ייתכן שהקבוצה סופגת מקרן בשני משחקים רצופים, כשאמש ניכר שאפילו לא התכוננה לתרגיל פשוט של מסירה קצרה? מדוע דרק לוקאסן מתעקש להלך על חבל דק בכל משחק מחדש? וככלל, מרכז ההגנה הרפתקני ואיטי, שילוב שגורם לתופעות קטלניות בכל משחק. מכבי תל אביב זקוקה בדחיפות לבלם, כי מה שיש שם כרגע יכשיל אותה עוד פעמים רבות העונה.
לפני חודש היו במכבי חיפה גורמים שהצהירו שיילכו חזק על השוק הישראלי בחלון הנוכחי. הבטיחו וקיימו. ההחתמות של גדי קינדה וקני סייף, גם אם טרם הוכיחו עצמן מקצועית, הזרימו חמצן לקבוצה העייפה. הידיעה שיש מחליפים בעמדה לא רק מאפשרת את הרחבת הרוטציה, אלא גם מייצרת תחרות בריאה. עובדה שהאלופה נראית שונה לחלוטין, חדורת מוטיבציה ומרץ.
מכבי תל אביב לא נוטה להצטיין בהעברות בינואר, בוודאי לא עם הישראלים. מאז המעבר של זהבי ב-2012/13, קשה לזכור ישראלי משפיע שהגיע אליה בחורף, להוציא אולי את גילי ורמוט שבא ב-2015 אבל היה כישלון טוטאלי. החלון הנוכחי יצר עבורה הזדמנות בלתי חוזרת להניח יד על שני שחקנים בקליבר גבוה בעמדות להן היא זקוקה. באופן אירוני, אלה השניים שהיא ויתרה עליהם בעבר. ההגעה של עדן קארצב, ככל שתיסגר, צפויה לחזק את הקישור ולהקל על העומס. האתגר הגדול, מסיבות ביורוקרטיות בעיקר, יהיה החתמה של שגיב יחזקאל.
יחזקאל הוא בדיוק מה שמכבי תל אביב משוועת לו – שחקן כנף מהיר שיכול לשחק גם כמגן ימני או לכל הפחות לתמוך הגנתית באגף. הוא האיש שעשוי לסגור זמנית את החור הענק שהותיר מילסון. כעת נותר רק לראות האם בן מנספורד מצליח לבצע את המהלכים הללו, להרחיב את הרוטציה של רובי קין ולהחזיר את המוליכה סופית למסלול. לא בטוח שהניצחון המקרטע בדרבי עשה את זה.
קל להישאב לפסטיבל של מכבי חיפה. עשינו את זה פעם אחת העונה, אחרי אותה חמישייה מול הפועל חדרה, שבעקבותיה הגיעה דעיכה קלה, והנה אנו מקבלים הזדמנות לעשות את זה שוב. האמת? במהדורה הנוכחית זה נראה הרבה יותר משכנע.
למסאי דגו מגיעות מחיאות כפיים. מהרגע הראשון המינוי שלו הוכתם בתווית ה"גדול עליו". אחרי ה-2:2 בפתח תקווה נראה היה שזה עניין של משחק או שניים עד שהעסק יתפוצץ. פתאום הוא חזק בתמונת האליפות, מכבי חיפה שלו דורסת ובכלל, הוא הצליח לעשות מה שברק בכר ומאמנים רבים לפניו כשלו בו ולנצח את מכבי תל אביב בבלומפילד. אגב, להגיד "מילסון שחקן מדהים, אני מקווה שהוא יגיע לגמר אליפות אפריקה" אחרי המשחק ביום ראשון, זו עדות גם לחוש הומור בריא, משהו שרוב המאמנים פה לא מכירים. הם כנראה היו פוטרים את עצמם ב"אני מתייחס רק לשחקנים מהקבוצה שלי".
אז מדוע עדיין להטיל איזשהו ספק באופוריה הירוקה? כי כדורגל הוא משחק נזיל, ומשום שלמכבי חיפה, על כל מעלותיה, עדיין יש חסרונות וסימני שאלה. לזכותה ייאמר שההתקפה העוצמתית שלה מעלימה אותם בשלב זה וגורמת לכל הליגה להיראות קטנה עליה.
ביום רביעי הבקיע גוני נאור שער שנפסל בגלל נגיעת יד. ביום ראשון הוא עשה את ההפך – לא סתם הבקיע שער חוקי, אלא בעט באמנות, באופן שגרם לו עצמו להשתאות. אתמול הוא לא כבש, אבל שיחק 90 דקות והיה מצוין.
נאור הגיע למכבי חיפה בדיוק לפני שנה כדי למלא את החור שהותירה העזיבה של נטע לביא. מלכתחילה נראה היה שמדובר באילוץ, הנעליים של לביא גדולות מדי ולא כל שחקן מהפועל ירושלים בכדורגל עם שם שהוא הכלאה של רכזי עבר מהפועל ירושלים בכדורסל יכול להתאים למועדון כזה. אלא שנאור ידע מראש שהדרך לא תהיה פשוטה. מה הוא עשה? שתק ועבד קשה.
באיחור של שנה מכבי חיפה החלה לקבל מנאור תמורה. זה קרה הודות לסבלנות של הצוות המקצועי וגם לאופי של השחקן עצמו. עם כל השמות הנוצצים שיש לקבוצה, לנאור יש מניות בקאמבק למאבק האליפות. הוא ראוי לעוד הזדמנויות ביורוקאפ… סליחה, בהרכב של מכבי חיפה.
מאז ששיחק כאן, ז'וזואה הפך לאחד הזרים האהובים בתולדות הפועל באר שבע. השילוב של הכישרון המלווה בטרלול ובטמפרמנט יצרו קסם שאי אפשר היה לעמוד בפניו. אוהדים אוהבים דמויות מופת כמו מיגל ויטור, על אמנים עם נטייה לפסיכוזה כמו ז'וזואה הם ממש חולים.
לאחר שעזב בטריקת דלת וקומקום, אוהדי הפועל באר שבע חיפשו ז'וזואה חדש. זה רף שקשה לעמוד בו. שאפי הראה ניצוצות בפתיחת העונה שעברה, היו לו את הכישרון והטמפרמנט, אבל פגרת המונדיאל הפסיקה את המומנטום והוא עצמו לא הרגיש מחובר למועדון כמו הפורטוגלי. שוב נוצר ואקום בעמדת "הזר האליל".
אנטוניו ספר שונה באופיו מז'וזואה. הוא שקט, חביב, שאפתן, קסם של בן אדם. רק בן 23, העתיד שלו עוד לפניו, ולפחות מבחינה חוזית העתיד שלו בבאר שבע, שם הוא חתום לארבע שנים. אחרי פתיחה מהוססת הוא מגלה נסיקה מטאורית והפך לחביב הקהל. להפועל באר שבע יש מנוע חדש, פחות נוצץ, לא פחות יעיל, שחקן של הרבה תכלס. היא עדיין לא מצאה את ז'וזואה הבא, אבל אם ספר ימשיך ביכולת כזאת, היא תפסיק לחפש.
בית"ר ירושלים עמדה אתמול לדין על קריאות "מוחמד מת" ועורך דינה טען שלא מדובר בקריאות גזעניות אלא לאומניות. למזלו, הדיין לא הוסיף את "המוות לערבים", "אני שונא את כל הערבים" , "מחבל, מחבל" ועוד קריאות שחזרו ליציע של בית"ר ירושלים מאז המלחמה.
בהפועל תל אביב כאילו לא היה 7 באוקטובר. שירי שואה, נאצים, הכול זורם. אוהדי מכבי עם "טועמה מחבל" ושירי גנאי לערבים. יש כאן פשיטת רגל וכולם שותפים לה. ברוב דו"חות השופט והמשקיף זה לא נרשם, ואל תתפלאו אם גם ממחזור אמצע השבוע אף קבוצה לא תעמוד לדין על הקריאות והשירים. ההתאחדות הכריזה על רפורמה בענישה, אך ברוב המקרים קבוצות לא עומדות לדין ונמנעות מלטפל בבעיה מול האוהדים.
בקטנה
החוק שמחייב כרטיס אדום על "נעיצה" הוא חוק מטופש. נעיצות במקרים רבים לא נגרמות בזדון. עד שיתוקן החוק הזה שופטים מחויבים לו, ולכן ההרחקה של קיניונס מהפועל פתח תקווה הרסה את המשחק בבאר שבע אבל הייתה מוצדקת. דור פרץ לא ראה שדן איינבינדר שולח רגל קדימה ודרך עליו בטעות. העובדה שעידן לייבה לא הרחיק אותו הצילה את הדרבי מהתלקחות, אבל ההחלטה הייתה שגויה, קשר מכבי תל אביב היה צריך באותו רגע לרדת לחדר ההלבשה. הפיתרון: חייבים לאפשר פרשנות רחבה יותר לשופטים בעניין הזה ולתת להם להחליט איזו עבירה נגרמה בזדון ואיזו תוגדר כתאונה ותוכל לספק בצהוב בלבד.
הבחירה ברן קוז'וך למכבי פתח תקווה לא הייתה בהכרח בלתי הגיונית. קוז'וך הוכיח את עצמו אשתקד כמאמן שיכול לשנות מומנטום של מועדון, ואבי לוזון חשב שמה שעשה בנתניה כשהחליף את בני לם יעשה גם אצלו. אבל לקוז'וך אין די ניסיון ביישור מועדון כל כך עצבני ולכן היה מסוכן להמר עליו. כל שנותר לקוות בשבילו ובשביל לוזון הוא שיצלחו את התקופה הזאת. משני המשחקים הקרובים, בסכנין ונגד הפועל חדרה, הוא חייב להוציא יותר, אחרת ספק גדול אם יגיע למפגש עם האקסית מנתניה.
מה דעתך על הכתבה?