קצת קשה לדעת מה באמת משמח יותר את אוהדי בני יהודה בחודשים האחרונים: האם זו הריצה בצמרת הליגה הלאומית, כשהקבוצה היא אחת משלוש המתמודדות על צמד הכרטיסים שמזכים בעלייה לליגת־העל בתום העונה – או מה שקורה לאיש שאולי במו ידיו הביא את בני יהודה לליגה שבה עוצרים התקפה מתפרצת של קבוצה אחת משום ששחקן של היריבה נפצע רק בשלב שבו היריבה מאבדת את הכדור.
האיש הזה, כמובן, הוא ברק אברמוב. אותו אדם שדרך על בני יהודה בשנייה שנקרתה בפניו ההזדמנות להשתלט על בית"ר ירושלים – ורק אלוהים יודע איך היא נקרתה דווקא בפניו – ובסיוע גיבוי תקשורתי וממסדי חסר תקדים כמעט מחק את הקבוצה שזכתה בעשור האחרון ביותר תארים מהפועל ת"א ובית"ר ירושלים ביחד. רק נס – בדמות חבורת אוהדי בני יהודה (אלירן עובד, משה דמאיו ומאיר כהן) שנכנסה לעניינים ולקחה מאברמוב את השאריות של הזהובים – מנע קריסה טוטאלית.
הכל הלך טוב ויפה, בית"ר, שבשורותיה איחדו כוחות אברמוב והחבר הטוב (דאז) יוסף אבוקסיס, זכתה כצפוי בגביע (ואוהדיה, כצפוי, השחיתו את המעמד והתבכיינו על "רדיפה" אחר כך) ועם סגל לא רע בכלל הייתה אמורה להיכנס לעונה סבירה, שבה לפחות תעשה פלייאוף עליון ואולי תיקח את הגביע שוב (הקבוצה הורשתה להשתתף במפעל – העונש על ההתפרעות בגמר היה מינוס 4 נקודות).
הכל קרטע באופן נחמד בדרך למטרה (אולי, ומהגביע הם עפו בסיבוב ח'), עד שליוסי שוב עלה האבוקסיס לראש. וכך, בדיוק כמו שעשה בבני יהודה, ואחר כך בהפועל ב"ש, ואחר כך שוב בבני יהודה (למיטיבי לכת: כמעט היה גם קטע כזה בסכנין, אבל בסוף הוא נשאר) – אבוקסיס הודיע על עזיבה. מתי? בחודש האהוב עליו, ינואר. למה? "הקהל מקלל". מקווה שיוסי לא כועס על מי שעוטה על פניו הבעת חוסר אמון. אנחנו, כמובן, מאמינים לו. רק נציין שבפעם הראשונה שעזב את בני יהודה היא איבדה עניין בליגה ומשרת האימון בב"ש הייתה פנויה.
אפשר גם לציין שכשעזב את ב"ש היא איבדה עניין בליגה ומשרת האימון בבני יהודה של אברמוב הייתה פנויה; ואם ממש חייבים, ניתן להזכיר שבפעם השנייה שעזב את בני יהודה היא איבדה עניין בליגה (הלאומית) ומשרת האימון בבית"ר הייתה פנויה; ורק למען הסדר הציבורי ראוי לכתוב שבזמן שאבוקסיס עזב את בית"ר בינואר השנה, משרת האימון בהפועל ת"א הייתה פנויה. אם החלטתם שיש קשר בין הדברים, זה עניין שלכם.
ואיך נראה אברמוב בלי אבוקסיס? אז ככה: בבני יהודה 16/17 הוא החזיק שבעה מחזורים עם אריק בנאדו (והעיף אותו); אחר כך העדיף להעביר ארבעה מחזורים עם יעקב אסייג על הקווים (אילון שוואגר האגדי נרשם כמאמן); אחר כך שני משחקים עם יצחק שום; אחר כך 16 משחקים עם ניסן יחזקאל כמאמן עד שזה התפטר; בשני המחזורים שנותרו ובגמר גביע המדינה אימן את הקבוצה כפיר אדרי. אחר כך הגיעו שנתיים וחצי של אבוקסיס, ובינואר 2020 הוא עזב ואברמוב הביא את אלישע לוי, שאימן 16 משחקים בעונה שנותרה ועוד שלושה משחקים בעונת 20/21 לפני שעזב בגלל מה שהוגדר "חילוקי דעות מקצועיים".
את לוי החליף ניר ברקוביץ', ששרד ארבעה משחקים עד שנזרק; אחר כך אברמוב העדיף להעביר 11 מחזורים בלי מאמן, שבמהלכם הקבוצה התפוררה והפכה למועמדת לירידה; בשלב הזה אבוקסיס ברח מב"ש ובא לנסות להציל את בני יהודה, נכשל וירד איתה ללאומית, ובמחזור ה־22, כשהבין שהוא נכשל מקצועית ואין סיכוי לעלות – חתך לבית"ר; אברמוב מינה את ניסו אביטן ל־15 המחזורים שנותרו, סגר עם אלישע לוי לקראת העונה הבאה – ועזב בעצמו את בני יהודה. בבית"ר התאחד עם אבוקסיס, ואחרי שזה עזב נתן לגל כהן לנהל משחק אחד לפני שהביא את ברק יצחקי (שבפעם הקודמת שנאלץ לאמן, במכבי ת"א, שידר שיש לו חשק לזה כמו שבא לו לכבס את המדים של כל חטיבת גולני אחרי המלחמה).
בקיצור, אם ללמוד מניסיון העבר, נראה שממסד הכדורגל ותקשורת הספורט פה – שגיבו את ההתנהלות של אברמוב בבני יהודה – קצת הפקירו את בית"ר ירושלים כשתמכו בכל הכוח בהעברתה לידיים של האיש והסושי. הנה עכשיו מתחיל הטסט עם ברק יצחקי. אם אני אוהד בית"ר, אני מודאג מאוד. כי כשטוב עם אברמוב – טוב מאוד. אבל כשרע איתו? נו, אתם בטוח מכירים אוהד בני יהודה שאפשר לשאול אותו.
מה דעתך על הכתבה?