האיש שהשתדרג ב-224%: אנטוניוס קליבלנד המציא את עצמו מחדש במכבי תל אביב

כבר לא יוצא להרפתקאות מיותרות, מוביל את חמישיית הבולדוגים ומגחיך את מי שכינו אותו "פלופ" (כלומר, אנחנו). וגם: האסטרטגיה של עודד קטש עבדה בצורה מושלמת, והמעגל העצוב מול ולנסיה נסגר. לאילו צעיפים זקוקים הצהובים בסוף השבוע?

(גודל טקסט)

1. הקבוצה שלא קלעה 70, הקבוצה שלא ספגה 95

"מול כל טקסט – מקצועי ו/או ביקורתי ככל שיהיה – שייכתב על הקבוצות הישראליות מעתה ועד סיום המלחמה, צריך להפעיל את סעיף הנסיבות המקילות ולקחת הכל בערבון מוגבל ובפרופורציה בריאה… מכבי תל אביב נראתה כבויה, חלודה ומפוזרת, בדיוק כפי שניתן לצפות מקבוצה שיצאה לגלות וחיה בחוסר ודאות. זה הפסד אנושי שמסגיר מציאות בלתי אפשרית".

לפני חמישה חודשים וקצת התארחה מכבי תל אביב בוולנסיה. זו הייתה הופעתה הראשונה אחרי הטבח הנורא, בזמן שמדינת ישראל נותרה מדממת, המומה ועצובה. באופן לא מפתיע היא הפסידה 75:66, ואלו הדברים שנכתבו כאן למחרת. אבל כל כך הרבה השתנה מאז, לפחות במישור הספורטיבי.

אתמול (רביעי) רשמו הצהובים את משחקם ה-50 העונה; הערב ההוא היה ונותר היחיד שבו נעצרו מתחת ל-70 נקודות. מסע הנדודים שלהם נמשך, והם עדיין יכולים רק לפנטז על יד אליהו הרועש והמפנק. ובכל זאת: שוב ולנסיה, שוב מול יציעים ריקים ומיותמים, והפעם הם קלעו 95. דבר כזה קרה העונה לספרדים עוד שלוש פעמים בלבד ב-58 משחקים.

אינפו: השדרוג של קליבלנד ביורוליג
ממחיש את השינוי שעברה מכבי תל אביב. אנטוניוס קליבלנד | מערכת וואלה!, אהרל'ה ויסברג

2. פנימה, פנימה, ואם אפשר – עוד קצת פנימה

למפגש החוזר בבלגרד הגיעה מכבי בידיעה שהיא חייבת לשחק על יתרון אחד, או כמו שהרוחניים בקרבנו היו אומרים: למצוא את הסנטר שלה. שני שחקני הציר המובילים של ולנסיה, ברנדון דייויס ובובקאר טורה, מושבתים – ולכאורה, המסקנה פשוטה; לשחק פנימה, פנימה ופנימה. ואם אפשר, עוד קצת פנימה.

לכאורה. בשבוע שעבר, ללא דייויס ועם קצת טורה (שחזר מפציעה מוקדם מדי, וגמר את העונה אחרי כמה דקות), סיבכו הספרדים את סרג' איבקה מבאיירן מינכן בעבירות, ספגו ממנו סל אחד ב-20 דקות, וניצחו בשתי נקודות הפרש; כעבור יומיים, מונאקו גירדה מולם ניצחון על חודה של נקודה, ושלושת הסנטרים שלה חיברו שישה סלי שדה. יחד.

מכבי תל אביב טיילה עד לטבעת (או כמעט עד אליה) בכל הזדמנות. בניגוד לבאיירן ולמונאקו, שני הסנטרים בצהוב, ג'וש ניבו וחסיאל ריברו, סיימו את המשחק עם 25 נקודות, 15 ריבאונדים ו-11 מ-13 לשתיים; הקבוצה כולה סגרה את הערב על 31 מ-46 מהטווח הזה. ולא שזה אמור להפתיע עד כדי כך. בכל זאת, לא מדובר בשיא היסטורי או עונתי, ואפילו לא בשיא חודשי. זו אותה מכבי שב-29 בפברואר פגעה ב-33 מ-40 נגד אלבה ברלין.

האלופה הישראלית צופפה את השורות בעיקר ברבע השני: בעשר הדקות הללו היא פגעה ב-9 מ-10 מתוך אזור הצבע, וזרקה רק שלושה כדורים מחוצה לו. במקרה, או שלא, זה היה הרבע הכי אפקטיבי שלה לאורך הערב, והיא ניצחה את ולנסיה 18:27.

אבל כשמדברים על השליטה מתחת לסל, יש בכך עוול מסוים כלפי ניבו, כי הסנטר האתלטי ביותר ביורוליג חי בכלל מעל לסל. הוא קולע כבר שמונה משחקים ברציפות בדאבל פיגרס, ובכל אחד מהם הגיע לפחות לחמישה ריבאונדים; בחמשת המחזורים האחרונים הוא אפילו פגע ב-17 מ-20 מהעונשין. 85% טבין ותקילין.

ג'וש ניבו מכבי תל אביב
ג'וש ניבו מכבי תל אביב | אתר רשמי, Djordje Kostic

3. מי אמר שג'ו תומאסון לא משפיע?

מהספסל הביט רומן סורקין בנעשה, והבין שהסטנדרט להצטיינות בקבוצתו נסק מאז נפצע. בתחילת השבוע הפגין ניצוצות תחת הגבלת הדקות שלו בקריית אתא, ואמש לא נמצא לו מקום לבכורה מחודשת ביורוליג. אפשר להבין מדוע. עודד קטש הביא אלמנטים חדשים. כשניבו נראה כך, וכשריברו סוגר 27 נקודות ב-27 דקות מול ולנסיה ובאיירן, אז עמדת הסנטר די סגורה ונעולה לעת עתה; וזו לא רק היא.

דקה ו-16 שניות לתוך הרבע הרביעי, ולנסיה התקרבה ל-71:63. מאמן מכבי תל אביב הזעיק פסק זמן בהול, וחזר ממנו באופן טבעי עם ווייד בולדווין וניבו – וגם עם ג'ייק כהן. מספר 15, "המוח" בשבילכם, הספיק לשחק רק עוד שתי דקות וחצי. בזמן הזה הוא קלע סל, חילק שני אסיסטים, עצר את המומנטום הספרדי והעלה את קבוצתו ליתרון 66:78 שממנו לא הייתה דרך חזרה.

ויש עוד אלמנט שנוצר בחודש וחצי האחרונים. הרכב הבולדוגים, שמביא בכל פעם מחדש ללחץ אפקטיבי בהגנה, ליתרונות מובנים בהתקפה ולאתלטיות בלתי נגמרת בכל צד ובכל צעד: בולדווין לצד גארד נוסף (בדרך כלל לורנזו בראון), אנטוניוס קליבלנד בעמדת הסמול פורוורד, ניבו מתחת לסל – סליחה, מעליו – ובונזי קולסון כפאוור פורוורד.

קליבלנד שווה התעכבות בפני עצמה. כן, גם אנחנו כבר הצמדנו לשמו את המילה "פלופ", אבל האיש פורח ועובר שינוי מרתק. הוא הוסט, כאמור, לעמדה מספר 3 בלבד. נתח הדקות שלו זינק ב-65%, ועומד על 19.5 בשבעת המשחקים האחרונים; הוא שידרג ב-66% את מספר הנקודות שלו, ב-115% את מספר הריבאונדים, ב-100% את מספר האסיסטים, ב-75% את מספר החטיפות וב… תחזיקו חזק: 224% את המדד המשוקלל שלו.

מעבר לנתונים הפשוטים-אך-מדהימים הללו, בולט השיפור שלו בכל הקשור לקבלת ההחלטות בהתקפה, וההבנה מה הוא אמור, יכול וצריך לעשות (ומה לא). מאז ההפסד האחרון לאנאדולו אפס, קליבלנד פוגע ב-72.7% לשתיים (16 מ-22, אדי טבארס מוזמן לקנא), ב-38.4% לשלוש (24.1% קודם לכן) וב-85.7% מהעונשין. הוא פחות יוצא להרפתקאות, ולוקח רק את הזריקות הנכונות והמתאימות עבורו.

בזכות ההפנמה הזו, קליבלנד ראוי לאשראי המחודש ולפריחה המאוחרת, שהביאו אותו ממועמד ודאי לעזיבה לרול-פלייר האולטימטיבי. וכן, ייתכן שיש קשר לעובדה שהוא התחיל להרגיש נשיפות בעורפו; הרי הכל קרה מבחינתו 48 שעות לאחר ההכרזה על החתמתו של ג'ו תומאסון.

עודד קטש עם ז'ליקו אוברדוביץ'
אוברדוביץ': "אתה תמיד נראה כל כך רגוע". קטש: "כי לא יודעים מה מתחולל בתוכי" | ראובן קסטרו

4. תל אביב מחכה לפרטיזן, ז'לגיריס, אפס ובאיירן

מקומה של מכבי תל אביב בפלייאין הובטח כבר בשבוע שעבר. אתמול היא נעלה את המקום בין שמונה הראשונות (כלומר: תקבל שתי הזדמנויות בפלייאין כדי לעלות לרבע הגמר), ומחר אולי אפילו תמצא את עצמה בטופ 7 (כלומר: ניצחון באחד משני משחקי "בית" בדרך לשלב הבא). בסיטואציה מסוימת, היא אפילו תרשה לעצמה לפנטז על מקום בשישייה הראשונה (כלומר: כרטיס ישיר לפלייאוף).

אז כשירות לציבור האוהדים, הנה מפת האינטרסים שלהם למשחקי סוף השבוע ביורוליג:

* ניצחון של ז'לגיריס קובנה על אולימפיה מילאנו: תוצאה כזו עשויה להוציא את מילאנו ממאבק העלייה ולשבור אותה לפני המפגש שלה עם מכבי במחזור הנעילה.

* ניצחון של באיירן מינכן על ברצלונה: אם בארסה מפסידה, הצהובים מגיעים אליה בשבוע הבא בידיעה שיש להם צ'אנס להשתוות אליה במאזן.

* ניצחון של פרטיזן בלגרד על אולימפיאקוס: במצב כזה, מכבי תל אביב והיוונים יאחזו במאזן זהה. היא עדיין תישאר מאחוריהם, בגלל ההפסד הכפול במפגשים הישירים, אבל לאולימפיאקוס עוד ממתין ביקור נוסף בבלגרד (מול הכוכב האדום) וקרב ענקים עם פנרבחצ'ה במחזור האחרון.

* ניצחון של אנאדולו אפס בוויטוריה: יכול להבטיח (בהתאם לתוצאה מחר בבולוניה) למכבי את המקום השביעי לפחות.

* ניצחון של וילרבאן על מונאקו: לא בטוח שישפיע במיוחד (ולא בטוח שהוא בכלל ריאלי, כן?), אבל ידרדר עוד יותר את המייק ג'יימסים לקלחת של מאבקי הדירוג וייצור בלאגן במצ'אפים.

* ניצחון של אלבה ברלין על פנרבחצ'ה באיסטנבול: כמו במקרה של אולימפיאקוס, יוביל את הצהובים למאזן זהה כמו יריבתם מלמעלה. אפשר לבנות על זה? לכאורה, פחות.

* וירטוס בולוניה או פנאתינייקוס? כאן התמונה פחות ברורה. ניצחון של פאו יכול להבטיח למכבי לפחות את המקום השביעי (ותלוי גם בתוצאה הערב בבויטוריה); ניצחון בולונזי עשוי לקרב את הקטשים למאבקי הכניסה לשישייה.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי