בתור אוהד NBA מושבע, כזה שמתעורר בלילות גם למשחקי עונה סדירה, קמתי בכל שנה לסוף שבוע האולסטאר. היה מעניין אותי לראות את תחרות ההטבעות והשלשות וכמובן את משחק האולסטאר על כל הפורמטים המשונים שלו. בהתחלה כשעוד הייתי ילד, היה מזרח נגד מערב, קלאסי ומוכר.
אחרי זה עברו לפורמט של קפטנים, זה היה מוצלח לשנה אחת (ואולי עוד אחת ב-2022) ואז לקהל שוב נמאס. בעונה שעברה חזרנו שוב למזרח מול מערב, אבל היריבות הספיקה למות והמשחק היה חסר תחרותיות, בניגוד לרצון שהיה פעם שהמשחק יהיה צמוד, כדי שהצופים יוכלו לקבל מנה מאוזנת של מהלכים מרהיבים וכדורסל רציני.
השנה, אודה בכך שלא טרחתי אפילו לשים שעון מעורר, לא לתחרויות האישיות ובטח שלא למשחק האולסטאר. הסיבה? ידעתי שלא רק שלא אקבל חוויה מינימלית, אלא ארצה שהסיוט ייגמר. ה"משחק" הפך לפורמט המזעזע של משחק הכוכבים העולים, שפעם היה טוב בהרבה עם ארצות הברית נגד שאר העולם.
שני "חצאי גמר" ו"גמר". וואו, איזו התרגשות, מעניין מאוד לראות את לברון ג'יימס בעונה ה… לא משנה הוא לא שיחק. או את אנתוני אדוארדס שמספק מהלכים מרהי… לא משנה גם הוא לא שיחק. לקבוצות יש עומס כזה גדול, וכשהופכים את הסופ"ש הזה לקוץ בישבן ברור שיש כאלה שיעדיפו לנוח.
בניגוד למשחקים המשעממים בשנים האחרונות עם הרבע האחרון חסר הזמן והתועלת, השנה הרעיון גרוע מתמיד. היו שמועות שאדם סילבר התייעץ עם סטפן קרי כדי לייעל את משחק האולסטאר. כנראה שהוא עשה הפוך ממה שהוא אמר לו כי דריימונד גרין ביקר אותו בשידור חי.
בסוף מה המטרה של משחק האולסטאר? קודם כל בידור. איזה מן בידור צופה אמור לקבל במשחק עד ארבעים נקודות? שלא לדבר (נדבר בהמשך) על זה שהוא היה מפוצץ בעצירות ופרסומות, בלי שום מקום לכוכבים לבטא את עצמם.
אני אקח שני שחקנים שהאולסטאר הזה הפך עבורם לחוויה מזעזעת. ראשון הוא ויקטור וומבניאמה שדווקא יצא בזול. החייזר של הספרס הוא מכונת היילייטס לאולסטאר, הוא מתאים לקהל באופן יוצא דופן. ואיכשהו, הליגה נתנה לו לשחק פחות מרבע שעה בשני משחקונים.
לשחקן שמגיע בפעם הראשונה לאולסטאר, שעוד לא שבע מהמשחק הזה, יש רצון לתת לקהל שואו. מישהו ראה שואו? וומבי ניסה, אבל הוא נראה כמו שחקן בהגבלת דקות שחזר מפציעה, נתן מה שהיה יכול אבל עמדו לו עם סטופר על הראש.
השני, ששילם ביוקר על השיטה, הוא קייד קאנינגהאם. קאנינגהאם, שהפך את דטרויט מהקבוצה הרעה ביותר בליגה, לכזו שנלחמת על הטופ 6, שיחק באולסטאר האחרון חמש דקות בלבד. למה? כי הקבוצה שלו לא הגיעה ל-40 נקודות במשחק הראשון.
איזו מן חוויה זו לשחקן צעיר, שהליגה נהנית לצפות בו, לקבל חמש דקות במשחק שהוא עבד כל כך קשה להגיע אליו? האוהדים רצו לראות את קאנינגהאם משחק. לא רק אוהדי דטרויט, כל מי שצפה בו משחק נהנה. איך כל מה שהצופים קיבלו ממנו זה חמש דקות?
היה קצת משחק והרבה פרסומות. ארבעים דקות לפני הג'אמפבול הראשון, לאחר מכן 12 דקות של משחק. עוד גימיק של מיסטר ביסט שלקח חמש דקות, ואז שוב משחק של 16 דקות. עוד עיכוב, שש דקות של הופעה מוזיקלית ועוד תשע דקות של הופעה שמוקדשת לליגה עצמה.
אם כבר בהופעות עסקינן, כשהמשחק היה עם מחצית אמיתית, היו בו הופעות גדולות. לא ברמת הסופרבול, אבל ג'יי קול בשארלוט עדיף על האח הלא מוצלח של לונזו ולאמלו בול.
אחרי זה הגיע המשחק האחרון, המכריע, לו חיכה ההמון, ו… מצמצנו והוא נגמר. 14 דקות. קצת יותר מרבע קבע מי הקבוצה ש"זכתה" באולסטאר. לא רק אני חושב שזה מביך. הביקורות כמובן קוטלות את העובדה שאירוע שאמור להיות סביב כדורסל, היה הכל חוץ מזה. הרגע המביך ביותר היה במשחק האחרון, כשנלקח טיים אאוט רק כדי להוקיר במשך 20 דקות את הצוות של התוכנית "Inside The NBA" של TNT, בשידור של TNT!
ה-NBA הרסו במשחק האולסטאר הזה את המוצר, שגם ככה היה גמור. אוהדים כבר לא עוקבים אחרי משחקי עונה סדירה, בטח לא של קבוצות בינוניות. מרוב העומס, השחקנים מחסירים משחקים וגם נפצעים. האופציה של הליגה להחיות את המוצר מחדש הייתה במשחק האולסטאר – לתת את הבמה לצעירים, למובלי, שנגון, ג'יילן וויליאמס, קאנינגהאם, הירו. כל השחקנים האלה שמי שעוקב אחרי הליגה מכיר, אבל מי שרוצה להכיר, קיבל חשיפה מזערית וחסרת כל הנאה.
אבל לא באתי רק לבקר, באתי גם לתת פתרונות. איך הופכים את האולסטאר שוב לאירוע שכיף לצפות בו? קודם כל, להעיף את כל הרעיונות העלאק מתוחכמים כדי ליצור משחק שונה, שרק הורסים את הכדורסל וההנאה. להיצמד למזרח מול מערב. נכון שיאניס אנטטוקומפו הציע ארצות הברית מול שאר העולם, אבל הרעיון לא ישים, כי למרות הגלובליזציה, עדיין רוב האולסטארים הם אמריקאים. לא הגיוני ששחקן אחד ייבחר רק כי "צריך עוד מישהו משאר העולם".
אחרי שהבהרנו את זה – להעיף את הטארגט סקור המייאש הזה, כי ברגע שאחת הקבוצות צריכה גם לחזור מפיגור וגם לרוץ על היריבה ב-24 נקודות, הוויתור הוא מיידי. מי יחליט לעשות ריצת 0:30 במקרה הטוב במשחק בו אתה כביכול לא אמור לעשות הגנה?
ברגע שהחזרנו את המשחק לפורמט של משחק כדורסל ולא שיעור ספורט, צריך גם לתגמל את מי שמשתתף, את האזור הזוכה. הפתרון המופרז הוא לתת לאזור המנצח יתרון ביתיות בסדרת הגמר. זה לא יקרה, זה לא צריך לקרות כי אם קבוצה התאמצה בכל העונה כדי לפתוח פער בפסגת הטבלה, היא זכאית ליתרון הביתיות. ההצעה היותר מתונה – להוסיף שני ניצחונות לכל קבוצה באזור שניצח.
על הטבלה באותו אזור זה לא ישפיע כלל. בצד השני של המטבע, אם ישנן שתי קבוצות בשני אזורים שונים שהמאזן שלהן צמוד, המשחק יהפוך לחשוב יותר. ניקח לדוגמה את העונה הנוכחית – גם הקאבס וגם הת'אנדר יצאו לפגרת האולסטאר במאזן 10:44. שתיהן קבוצות ראויות ליתרון הביתיות בסדרת גמר אם וכאשר תהיה ביניהן.
ומנגד, אם בוסטון לדוגמה תגיע לגמר, אוקלהומה סיטי עדיין תקבל את יתרון הביתיות למרות שהסלטיקס קיבלו שני ניצחונות במתנה, כי המאזן של הת'אנדר יישאר טוב יותר. כך גם לא נפגעה ההשקעה של הת'אנדר מול קבוצה שלא באמת מגיע לה יתרון ביתיות נגדה.
הלכה למעשה – תהיה השפעה למשחק על הקבוצות, אבל לא ברמה שיכולה להכריע עונה שלמה מלבד תרחיש ספציפי, שאפשר לקחת עבורו את הסיכון בשביל להציל את הרייטינג ההולך ודועך. ככה לא השתנו סדרי עולם ובכל זאת נתנו לשחקנים להילחם על משהו, הרי רובם מקבוצות שרצות לפלייאוף, אפילו לאליפות.
אה, ויש עוד פתרון אחד. אני חלוק לגביו, אבל יש לו יתרון – להיפטר מסוף השבוע הזה. אם הוא לא משפיע על כלום, מדובר בשבוע של מנוחה שעדיף לחלק במהלך העונה. כדי שיהיו פחות באק-טו-באק, פחות פציעות, פחות "ניהולי עומסים". החיסרון? לא נהנה מהבידור שהמשחק הזה כן מצליח לתת, גם אם ניסו להפוך אותו לגרוע מאוד.
מה דעתך על הכתבה?