אין משימה קשה יותר מלנהל את מדיניות הרכש לעונה הבאה אצל האלופה המכהנת. כאילו – הכל עבד כל כך יפה, אנחנו הקבוצה הטובה בליגה, לכאורה אין מה לשפר וכו'. אבל תמיד יש, כי תמיד יש עוזבים, ומתבגרים, וכי חייבים לרענן. למזלה של מכבי ת"א, היא אלופה ראויה, אבל היו לה לא מעט נקודות חולשה בעונה שעברה, ונראה שהצוות המקצועי ישב כבר לפני כמה חודשים והחליט מה ואיך צריך לשפר.
אזהרה ראשונה ולא אחרונה לטורים הקרובים: לנתח את הרכש שמביאות קבוצות לקראת העונה הבאה לפני שנבעטה אפילו בעיטה אחת (וגם בגביע הטוטו, וגם בספטמבר) – זו חוכמה קטנה מאוד. הכל על הנייר, הכל מבוסס על העונה שעברה, הכל יכול להתהפך על הראש בכל שנייה, וכל מה שנראה ליצני ועייף בקיץ, יכול להתברר כשיחוק מטורף בחורף ובאביב (וכמובן – ההפך).
ועכשיו לעסק. שתי רכישות שהשלימה מכבי תל אביב יכולות להיחשב כמשמעותיות יותר, והכוונה כמובן ליואב ג'ראפי, שוער יציב וטוב, וליון ניקולאסקו, שנתן עבודה במשך שנתיים בהולנד, וההחתמה שלו הוציאה לאוהדי בית"ר ירושלים את העיניים. מכבי באמת הייתה בעייתית בעמדת השוער בעונה שעברה, למרות שכניסתו של סלוגה לשער הכניסה את הקבוצה לתלם. ג'ראפי יוכל לספק לצהובים את היציבות שהם כל כך מחפשים, ועד שאלונה ברקת תצליח להעלות פה את מכסת הזרים ל-63, החתמה של שוער ישראלי טוב היא הדבר הנכון ביותר שקבוצה עם שאיפות יכולה לעשות – כי זה יאפשר לה להחזיק 6 זרים בעמדות אחרות על המגרש.
ובעניין הכלים ההתקפיים של הקבוצה, הפרידה מזהבי היא פרידה משחקן שמביא מספרים יפים וראויים, ולכן צירופו של ניקולאסקו הוא מהלך נכון, כי גם הוא יודע לדבר במספרים. ובכלל, נראה ששחקן התקפי שיודע ללחוץ גבוה ולייצר גולים מטעויות של שחקנים לחוצים כמו ניקולאסקו, זה משהו ששיטת המשחק של לאזטיץ' יכולה להרוויח ממנו בענק. מספיק להיזכר כמה פעמים אושר דוידה עשה זאת בעונה שעברה, וייצר מזה מצבים מטורפים, וגולים חשובים, כדי להבין את חשיבות ההחתמה. ויש, כמובן, את עניין ה"זר המוכח". בכל זאת, ניקולאסקו כבר מכיר את ארץ הקודש, אזעקות פחות ילחיצו אותו, ואין סיכוי שנהג מונית ירמה אותו במחיר הנסיעה מהים לקריית שלום.
הבעיה של מכבי תל אביב – כמו גם של יתר הקבוצות כאן – היא להביא זרים לארץ. המלחמה עם איראן פרצה באמצע יוני, תקופה בה העניינים נסגרים בחלופת מילים ובשיחות זום אינסופיות. לפי מצב ההחתמות בליגה, נראה שכולם נשארו בזום, ולהביא שחקנים שווים לנחות בנתב"ג זה אתגר מורכב במיוחד. הסיטואציה הזו מאלצת קבוצות להיות יצירתיות, ולהחתים כל מיני כדורגלנים יהודים חביבים כמו בן לדרמן. איך הוא יהיה ומה משמעות ההחתמה הזו? נגלה בהמשך.
נעם בן הרוש ואיתמר נוי, לעומת זאת, הם ישראלים שכבר פרעו שטרות. לא בטוח שהם ישר ייזרקו להרכב, אבל אם מכבי הולכת לעוד עונה של מעל 50 משחקים, היא חייבת את החבר'ה האלה (ועוד כמה מהם) על מנת להחזיק את העומס.
צריך לומר – אמנם אנחנו רק בתחילת יולי, וכמובן יש את התירוץ המוצדק של המלחמה – אבל מכבי עוד לא הנחיתה פה שובר שוויון סטייל מילסון. מצד שני, לקחו לנו כמה חודשים טובים להבין את כוחו ועוצם ידו של ווסלי פטאצ'י, לטעמי שחקן העונה שעברה. יכול להיות שלא צריך – שזה יעבוד יפה מאוד עם כל הדוידות והתורג'מנים של העולם, אבל זה נשמע כמו הימור גדול מדי – ממש לא מהסוג שקבוצה כמו מכבי יכולה להרשות לעצמה לקחת.
מה דעתך על הכתבה?