הסוכן אוהד כהן עובד כבר שנים ב-"SPOCS", סוכנות כדורגל גרמנית בה הוא מתמחה כבר שנים בעיקר בכדורגלנים צעירים שבאים מאפריקה. אוהד כהן משמש כסוכן של שחקנים ישראלים. הקשר שלו עם הסוכנות המובילה נוצר כבר בגיל, 23 לאחר שהיה מעורב בעסקה בה אדוארדו ורגאס, זוכה קופה אמריקה עם צ'ילה, עבר מנאפולי להופנהיים.
מניסיונו המגוון על אף גילו הצעיר (33), כהן סמוך ובטוח שהמעבר לשמונה זרים יטיב פלאים עם הכדורגל הישראלי. ריאיון מעמיק ומעורר מחשבה עם איש מקצוע שמשחק בשני המגרשים, על היתרונות בשינוי ואיך הוא יפתח את הכדורגל הישראלי, וגם על מה הוא כן מסכים עם ארגון השחקנים.
אוהד, ודאי ראית את ההתנגדות של רוב הכדורגלנים הישראלים הרבה לשינוי במעבר משישה זרים לשמונה זרים. איך היית מתמצת בתור התחלה את יתרונות השינוי?
"אני לא האדם החכם בעולם, אני רק עובד במקצוע שלי ולמדתי לעשות דבר אחד מצוין: להעתיק. לקחת מה שאנשים עושים בחוץ, להבין מה המועדונים והליגות שהתקדמו בשנים האחרונות עושים טוב – ולרוץ קדימה".
אז מה בעצם ליגות אחרות עושות שונה מאיתנו, ואיך המעבר לשמונה זרים בקבוצה בליגת העל אמור לתפיסתך לקדם את הקבוצות הישראליות, הליגה המקומית, הנבחרת הלאומית וכמובן את השחקן המקומי — שרואה עצמו נפגע מהרפורמה?
"הכדורגל כיום מחולק לשניים. החלק הראשון תפס פער הזוי מהחלק השני, והחלק השני, בו ישראל נכללת, לא מצליח לצמצם את הפער. וזה לא רק אנחנו, הפער גדל גם מהנבחרות הדרום אמריקאיות שהיו הטובות בעולם. הפער נוצר בין מדינות שלא באיחוד האירופי וביטלו את הגבלת הזרים לבין מדינות שלא באיחוד האירופי (במדינות האיחוד האירופי, שחקנים עם דרכון של אחת מהן לא נחשב זר) אך לא ביטלו אותה, כמו ישראל. הפער נוצר גם בין מדינות האיחוד האירופי שיש אצלן הגבלות.
אנשים אוהבים לתת כדוגמא את קפריסין כמקרה לא מוצלח – אבל אין הבדל בינם לבין מדינות כמו בלגיה, נורבגיה או שוויץ, שהן מקרה מוצלח של מדינות חברות האיחוד האירופי וביטלו את הגבלת הזרים.
הפער ניכר גם בין מדינות כמונו שלא חברות באיחוד האירופי שבהן ההגבלות קטנו בשנים האחרונות והן התקדמו כמו גאורגיה, לבין מדינות שלא חברות באיחוד האירופי שלא עשו את זה והתרסקו כמו רוסיה ובלארוס. ובדיוק השנה – הרוסים, כמונו, שינו את הגבלת הזרים כדי להתקדם חזרה. ברמת המועדונים, אני יכול לתת עשרות דוגמאות של מדינות בסדר גודל שלנו, מחוץ לאיחוד, שהמועדונים שלהם התקדמו בזכות הקלות בנושא הזרים".
אז בעצם, מה הנזקים שהגבלת הזרים גורמת והמתווה החדש בא לשנות?
"טיעון 'השמירה על השחקן המקומי' למעשה פוגעת ברובם. וכן – יהיו שחקנים ישראלים שייפגעו מהשינוי הזה, אני לא שולל את זה לרגע. אבל השאלה לא היא האם כמות שחקנים מסוימת תיפגע, אלא האם הכדורגל הישראלי ישתפר. יש עשרות שחקנים בני 26-31 שרוב הקריירה שלהם זזה בין קבוצות מרכז טבלה והם תקועים בליגה כי קבוצות מחויבות להחזיק 19 ישראלים בסגל – אבל השינוי יטיב עם הדור הבא של הכדורגל הישראלי.
במצב הנוכחי, רוב הקבוצות בליגה לא יכולות להתחרות על הישראלים הטובים. כל עונה היא רולטה. הרבה משכר השחקנים הולך על ישראלי אחד או שניים שהקבוצות 'מתאבדות' עליהם. אם פגעת – מדהים! אבל ברגע שאחד מהם נפצע, לדוגמא, אתה לא יכול להחליף אותו כי אתה לא יכול למצוא ישראלי ברמה זהה. וממילא חלק גדול מהתקציב שלך הושקע באותו השחקן, שגם שכרו לא מצדיק את האיכות שלו גלובלית וגורם לאינפלציה. המחליף שלו, שחייב להיות ישראלי, בהכרח יהיה פחות טוב ממנו.
נזק נוסף שנגרם מהחובה להחזיק כמות ישראלים גדולה היא שמועדונים, בעיקר הגדולים, אוגרים בצורה בלתי פרופורציונלית ונועלים אותם בהשאלות בלתי נגמרות במקום שהם יצאו בגיל צעיר לאירופה ויקבלו דקות משחק. המועדונים מוכרחים ע"י הגבלת הזרים לחרדה תמידית של איבוד כישרון פוטנציאלי – כי הם לא יכולים להחליף אותו".
אז אם השינוי אמור להיטיב עם רובם – למה השחקנים כל כך התנגדו, ביניהם שמות בולטים בכדורגל הישראלי?
"השחקנים הם קודם כל שחקנים, שוב, בגלל הגבלת הזרים הם מרוויחים פה הרבה כסף שהם לא יכולים לקבל בחוץ. לא הרבה אנשים יודעים, אבל הגיע למצב שקבוצות מישראל ישלמו לשחקן ישראלי שכר שחקן יותר גבוה מאשר בליגות טובות מאיתנו בהרבה כמו רוב הקבוצות בהולנד או פורטוגל, בהן הוא יכול להתקדם ולעשות קריירה טובה, אם הוא רק יצא בזמן.
קח לדוגמה את סתיו למקין, שלמעשה ויתר על הכנסה פוטנציאלית גבוהה ובטוחה אם היה נשאר בארץ, כדי ללכת למקום יותר טוב (טוונטה). והוא עוד בגיל שהוא יכול לעשות את זה, יש שחקנים שכבר מבוגרים מדי שנתקעו פה בגלל היעדר היצע, והנזק הוא גם לליגת העל וגם להם עצמם.
מעטים יעשו את מה שאלי דסה עשה, למשל – דסה יצא לקראת גיל 28 וויתר על חוזה ענק במכבי ת"א, והוא התקדם בצורה מדהימה בוויטסה והפך לקפטן הנבחרת.
אנחנו מגיעים למצב שבשל הגבלת הזרים, שחקנים שלנו צריכים לעשות וויתורים עצומים כלכלית כדי לצאת מפה וזה תוקע את כולם. אנחנו מגיעים למצב בעייתי ומעוות שלשחקנים שלנו עדיף לשחק ברמה יותר נמוכה במקום לצאת ולהתקדם. אם, למשל, הייתי אז (קיץ 2019) הסוכן של דסה – כסוכן אני אמור להיות קול ההיגיון והייתי מייעץ לו להישאר פה מהסיבות הכלכליות.
איך הדור הבא שלנו יכול להשתלב במצב כזה? זה לא נראה מוזר שרוב רובם של השחקנים הכי גדולים בתולדות הכדורגל שלנו יצאו מפה בגיל צעיר? בהגבלת הזרים, אנחנו מקשים על עצמנו להתקדם ולצמצם פערים.
אנחנו נכנסים למעגל הבא: קבוצה ישראלית רוצה למכור שחקן לקבוצה ישראלית, כי ברוב המקרים היא תציע יותר דמי העברה מקבוצות אחרות באירופה. דמיין מה היה קורה אם שחקן ישראלי במקום להתייבש על הספסל בקבוצה גדולה, היה יוצא לשוויץ בגיל צעיר ונותן עונה אחת טובה? במקום להיתקע בליגה רק כי חייבים כאן ישראלים, הסיכוי שלו להגיע לאחת הליגות הבכירות היה גבוה יותר".
ברמת הנבחרת הלאומית: איך אתה מסביר את המשוואה הבאה: השחקן הישראלי יקבל פחות דקות, אך הנבחרת תשתפר?
"אנחנו חייבים להבין שאירופה עובדת בקצב פסיכוטי. אם אנחנו רוצים שהנבחרת שלנו תהיה טובה יותר – אנחנו צריכים לדחוף את השחקנים הישראלים החוצה כמה שיותר מהר. במקום זה, אנחנו תוקעים אותם בליגת העל.
שחקן כדורגל משתפר משני דברים: רמת אימון טובה יותר ורמת תחרות גבוהה יותר. שחקנים שייצאו מוקדם לאירופה יותר ייחשפו לרמה יותר גבוהה, וגם שחקנים בליגת העל יזכו ליותר תחרות מפתיחת הגבלת הזרים.
מאמן הוא לא קוסם: שחקנים מתאמנים שש פעמים בשבוע, ואם רמת האימון לא גבוהה כי אין מספיק שחקנים איכותיים, יש גבול לכמה מאמן יכול לשפר שחקן. אם מנור סולומון, בגיל 19 עושה את האחד על אחד שלו באימון מול מגן ממכבי פתח תקוה או מגן של של שחטאר דונייצק – איפה הוא ישתפר יותר?
אני יכול לתת לך דוגמא על שחקן מהקליינטורה שלי: נובאטוס מירושי ירד ליגה עם בית"ר ת"א רמלה. עשיתי הכל כדי להוציא אותו לזולטה ווארחם, ואחרי עונה אחת בה הוא השתפר בבלגיה הוא הגיע לשחטאר דונייצק ושיחק בליגת האלופות.
להיפך – לי בתור סוכן, לכאורה, נוח שהשחקן הישראלי מרוויח פה המון כסף. אבל זה ששחקנים נתקעים פה פוגע בהם: היה לי שחקן ישראלי שקיבל הצעה מליגה יותר טובה, אבל הוא והמשפחה שלו 'נעלבו' כי בישראל השכר שהוצע לו היה פי שבע. מי יודע מה היה קורה אם הוא היה יוצא בגיל צעיר, נותן עונה טובה בליגת ביניים ואז תוך שנתיים גם משתפר מקצועית וגם מרוויח יותר כסף? למה שמועדון זר יקנה שחקן ישראלי במיליון וחצי יורו, אם הוא יכול להביא בשליש מהמחיר שחקן באיכות זהה מרומניה? ותחשוב שהיום התהליך בעולם הפוך – יש מועדונים שלא רוצים שחקנים ישראלים גם ככה מסיבות פוליטיות. ההגבלה למעשה פוגעת בנבחרת ישראל כי היא גורמת לשחקנים שלנו לעמוד במקום ולא להשתפר. איך זה הגיוני שאנחנו יוצרים תמריץ שלילי לשחקנים לצאת להולנד או לשוויץ?!
הדבר הזה קורה כי אנחנו חיים בהגבלות. אם ההגבלות היו מוכחות כמשפרות את השחקן המקומי – אנגליה, הליגה הכי עשירה בעולם, לא הייתה חווה את הדור הכי טוב שלה מזה שנים, בלגיה לא הייתה מתקדמת בצורה מטאורית בשני העשורים האחרונים.
והדוגמה הכי טובה היא נורבגיה – אין שם הגבלות, מאד קל להוציא ויזה ועדיין צומח שם דור זהב של שחקנים מקומיים ורק בעונה האחרונה, בודה גלימט העפילה לחצי גמר הליגה האירופית כשרוב ההרכב שלה הוא עם שחקנים מקומיים – על אף שתיאורטית היא יכולה לשחק עם 11 זרים".
אז יבואו ויגידו חלק מהאוהדים – אוקיי, בטווח הרחוק הרמה תעלה, אבל ההזדהות עם המועדונים תרד. בכדורסל, למשל, הליגה הישראלית היא טופ אירופי, הקבוצות רלוונטיות במפעלים היבשתיים – אך הקהל פחות מתעניין ולא צומח, בטענה כי רוב השחקנים זרים והם גם מתחלפים באופן תכוף. זה לא תרחיש דמיוני שדבר דומה יקרה בליגת העל בכדורגל.
"אני מודה, אני פחות מבין בכדורסל, אבל שם חלון ההעברות הוא לא תחום. אתה יכול להביא זר שבוע לפני הפלייאוף.
האם אוהדי מכבי חיפה בעונת הצ'מפיונס הזדהו פחות עם הקבוצה שלהם כי היא הייתה מלאה בזרים + מתאזרחים? אני לא חושב. בנוסף, הקהל פה צמח כשהעלו בתקופה בה זרים מחמישה לשישה. זה נסיבתי ואנחנו לא יכולים להוכיח את זה לאף צד – אבל המספרים גם עלו הודות לעבודה טובה של מנהלת הליגות ששיפרה את איכות הצילום, שהיא אחת הטובות בעולם, ולאצטדיונים החדשים שנראים מצוין. המוצר פה, ויזואלית, נראה טוב יותר פי 20 מרוב הליגות באירופה, ואני צופה ברבות מהן. לכן אנשים ימשיכו להזדהות עם הליגה.
בסוף אנשים שבאים לצרוך כדורגל באים לא בגלל ישראלים/זרים, הם באים לראות משחק טוב, לבוא עם המשפחה שלהם, להרגיש כמו בני אדם, לא לפחד מאלימות, מלחטוף מכות משוטרים או לריב על מקומות. זה הרוב. לאוהד הצעיר שבא אכפת בסוף מזהבי, אצילי, מירדן שועה… לא אכפת לו האם השחקן ה-17 בסגל הוא ישראלי או זר. אני לא חושב שזה מה שמייצר פה זהות".
טענה נוספת של השחקנים בהתנגדותם למתווה החדש הייתה אי שוויון בהטבות המס שיוצרת אי צדק. איזה שינוי צריך לבצע באלמנט הזה?
"זאת הטענה היחידה שאני מסכים איתה מאוד. לזרים יש כיום מס אחיד של 25% בעוד שחקן ישראלי שמרוויח, נניח מיליון שקל נטו בשנה, המס שלו היה קרוב ל-50% ועלות המעביד שלו היא מופרעת. אפשר לטעון שהפער אפילו גדול יותר – כי הקבוצה מממנת לשחקן זר רכב, דירה וכו'. אכן יש פער. זה חוק של המדינה שאי אפשר לשנות. מה שכן אפשר לעשות זה דבר כזה:
לחשב את הפער בין מה שהוא מרוויח לבין המיסוי שהיה מוטל על השחקן הזר לו הוא היה ישראלי, ולשים את הכסף הזה בקרן שהכסף יחולק בה ע"פ קריטוריונים שיתגמלו קבוצות, למשל, שנתנו מעל אחוז מסוים של דקות משחק לשחקנים צעירים, שהאקדמיה שלהם עומדת בקריטריונים מסוימים או כאלה שיש להם יותר מעשרה אנשי מקצוע בקבוצה הבוגרת. אפשר אפילו לקחת חלק מהכסף ולשלם אותו לאנשי מקצוע שיעזרו לשחקנים ישראלים להוציא דרכון זר שיקל עליהם לצאת לחו"ל.
בגדול, אני כן מסכים עם הטענה שחייב להשוות את עניין המיסוי. אני גם מסכים שאנחנו מדינה שונה שחיה על הסכין ומסתכלת חודש קדימה ולא חמש שנים, כן יש מקום לרגולטור לתגמל מועדונים בעניינים האלה".
מתי נראה את פירות השינוי, כשם קוד: קבוצה ישראלית תמכור שחקן בעשרה מיליון יורו ומעלה?
"אני חושב שגם מכבי חיפה ומכבי ת"א עדיין רחוקות משם. זה יקרה כשהליגה תהיה 'סופר סקאוטד', והיא עדיין לא שם. גם בתקופות שהכי הסתכלו על ליגת העל זה היה בשל הצלחה נקודתית של הנבחרות הצעירות. אפשרות נוספת היא להצליח מאד במפעל אירופי. והכי חשוב – שהשחקן יהיה צעיר, ושוב, זאת מהות השינוי: שחקנים שנתקעים בליגה תופסים את המקומות של השחקנים הצעירים שלא מקבלים הזדמנות, ויכולים להיות אלה שימכרו בסכומים הגבוהים כמו בליגות המקבילות אלינו. זה מדע בדיוני, למשל, שילד בן 17 יהיה שחקן הרכב במכבי חיפה, לדוגמה.
שאלה אחרונה ואולי הכי חשובה!
האם אתה אופטימי בנוגע למתווה החדש?
"מאוד, מאוד! אנחנו מקשים על עצמנו כל הזמן, ואני חושב שקורים כבר תהליכים מדהימים, ורובם קרו מיוזמות פרטיות ועכשיו יש פה שינוי מערכתי. אני רואה איפה היינו כשהתחלתי ב-2013, 2014 ואיפה אנחנו היום. מחלקות הסקאוטינג של המועדונים הגדולים בישראל – בחמש רמות מעל מועדוני צמרת ברמה זהה בליגות ברמה שלנו. וזה קורה בהגבלות קשות:
אני לא מכיר כמעט מועדון בעולם שיש לו הגבלה לשש משבצות שהוא חייב לפגוע בהן, ואם לא – אז הוא לא תחרותי. זה לא הגיוני. מועדונים באירופה יכולים להרשות לעצמם לפגוע באחוזים נמוכים בשחקני רכש, בזמן שמכבי חיפה 22/23 למשל, הייתה צריכה לפגוע ב-6/6 בזרים כדי לעלות לליגת האלופות. מערכת סקאוטינג מדהימה בעולם זו כזו שפוגעת ב-50% אחוז מרכש, ובישראל בגלל ההגבלות אתה מוכרח להצליח באחוזים הרבה יותר גבוהים כדי להיות תחרותי.
אנחנו אריות בשלשלאות. ביום שיורידו לנו אותן – נגלה שיש לנו אנשי מקצוע ברמה גבוהה".
מה דעתך על הכתבה?