אירוע הלב שעבר איקר קסיאס בחודש מאי 2019 שבר לאוהדי הכדורגל את הלב. הוא אולי מזוהה עם ריאל מדריד ונבחרת ספרד (ופורטו), אך קסיאס הוא קדוש. "סן איקר", כבר מגיל 20, זוכרים? חתיכת הישג. האיש שאיחד את נבחרת ספרד. האיש שריגש מדינה שלמה כשבכה בגמר המונדיאל. שחקן שאתה אוהב ולא משנה איזו קבוצה אתה אוהד. השוער לא אהב את הפרסומים הישנים על פרישה וביקש מכלי התקשורת לכבד אותו: "תנו לי להיות זה שמכריז על כך", אך הספירה לאחור התחילה בין אם רצינו ובין אם לא. עם הצהרתו שירוץ לבחירות ההתאחדות הספרדית לפני כחצי שנה, כבר אפשר היה להבין – זה נגמר. האיש שעצר הכל בין הקורות לא היה יכול לעצור את הלב, ופרש היום (שלישי ) רשמית מכדורגל.
במרץ 2019 האריך את חוזהו בפורטו עד גיל 40, רצה, תכנן והיה יכול לשחק עד אז, בדיוק כמו חברו הטוב ג'אנלואיג'י בופון (חברות אמיתית וטהורה בכדורגל, לא מסע יח"צ או הצגה), אך הגורל קבע אחרת. אין דבר. בסיפורו של איקר הגורל התערב לא פעם לטובתו. אך זו הייתה רק דחיפה קלה. השאר? הוא נעל את השער. השאר היסטוריה…
ריאל בדיוק ניצחה 0:2 את ראסינג סנטאנדר והתקרבה לאליפות שנייה ברציפות (2008). השוער אמר בביטחון: "יש לי את ההגנה הטובה בעולם". אמנם בהרכב שיחקו סרחיו ראמוס , פפה, פאביו קנבארו וגבריאל היינצה, אך ברור שזה לא נכון. ה-DNA של הבלאנקוס הוא לספוג. באותה עונה זכה בפעם הראשונה והיחידה בקריירה בתואר "הזאמורה" – השוער שסופג הכי מעט. אבל איקר מעולם לא נמדד בשמירה על שער נקי (ולחובבי הסטטיסטיקה – המספרים שעשו לו עוול בריאל – התיישרו בנבחרת). הוא תמיד הופקר על ידי ההגנה שלו. ולא חשוב אם היו שיחקו בה אלופי עולם או ילדים מהקאנטרה. לא חשוב אם מדובר ביריבה מהתחתית, בקלאסיקו או בחצי גמר ליגת האלופות.
בנבחרת, כמובן, הוא היה זה שגירש את שדי העבר ביורו 2008 כשהדף שני פנדלים ברבע הגמר נגד איטליה. הוא לא ספג גם בחצי הגמר וגם לא בגמר ההיסטורי. הדרך לזכייה ביורו-מונדיאל-יורו הייתה חלקה. עוד משחק נוק אאוט ועוד משחק נוק אאוט ושוב שער נקי. הקולגה ויקטור ואלדס אמר: "איקר האמין בנו כשכולם לא האמינו". ההצלה המדהימה נגד אריאן רובן בגמר המונדיאל כשהדף עם הרגל מתמצתת את כל הסיפור. "באחד על אחד הוא כל כך גדול, הטוב מכולם. ובכלל, תמיד הייתי לוקח אותו לקבוצה שלי. רובן ראה את קסיאס וידע שאין לו סיכוי אז נאלץ להתחכם", סיכם דינו זוף האגדי. גם אמונה תמיד הייתה שם, כפי שהדף את הכדור של דייגו פרוטי מסביליה למרות ששחקן ההתקפה היה ממש על קו השער.
בכל סיפור הירואי ישנה נקודת מפנה, אולי התערבות אלוהים. לא רבים יודעים, אבל קסיאס שקל ברצינות לעזוב את הבלאנקוס. כל ההיסטוריה הייתה יכולה להשתנות. הילד שנטש את ארוחת הצהריים בבית הספר כדי להמריא עם הקבוצה לנורבגיה כשוער שני בגיל 17 בלבד, ערך את הופעת הבכורה שלו בספטמבר 1999. המאמן ג'ון טושאק אמר: "הוא היה כל כך קטן והשער כזה גדול, לא הבנתי מה העזתי לחשוב. אבל היו לו ביצים. כל אחד אחר היה קורס מהאווירה העוינת. הכדור היה כל הזמן ברחבה שלנו". את אותה עונה הוא סיים כאלוף אירופה בגיל 19, שמר על שער נקי נגד ולנסיה ובכה. ריטואל שיחזור על עצמו גם בזכייה הנוספת בליגת האלופות כעבור שנתיים וגם באליפות ההירואית ב-2007.
אך לא הכל היה ורוד. קסיאס הצעיר התקשה עם כדורי הגובה. המאמן ויסנטה דל בוסקה סיפסל אותו במשחקים הגדולים וכך גם בגמר ליגת האלופות נגד באייר לברקוזן ב-2001/02, ואז, כמו בתסריט מהאגדות – סזאר סאנצ'ס נפצע, איקר עשה חימום בהול, רשם שלוש הצלות נהדרות כולל אחת בלתי נשכחת עם הרגל ושמר על הגביע. לצד זינדין זידאן, השחקן הטוב בעולם דאז שכבש את שער הניצחון – לריאל היה גיבור אנושי יותר, בשר מבשרה, הילד מהקאנטרה ששוב בכה. קסיאס נכלל בסגל ספרד כמובן לקראת המונדיאל אך רק כמחליפו של סנטיאגו קניזארס, אלוף ספרד הטרי. ואז, השוער הבלונדיני ספג פציעה ביזארית מבקבוק אפטרשייב שהתנפץ על רגלו. קסיאס קיבל את ההזדמנות ולא הביט לאחור. הוא ירש את סרט הקפטן מראול הן בריאל מדריד והן בנבחרת ושמר על יציבות מדהימה במשך כעשור.
לולא הפציעה המוזרה שספג ב-2012/13 והספסול המתמשך מצד ז'וזה מוריניו, הוא היה הופך גם לשיאן ההופעות של ריאל. בתואר שיאן ההופעות בליגת האלופות, למשל, הוא עדיין מחזיק. קסיאס ספג השפלות על בסיס קבוע ממאמנו שלא הסתפק בהשארתו על הספסל לאור הנסיגה בכושרו. מוריניו העדיף לטעון שהוא "חפרפרת", מדליף לתקשורת וגם לא אהב את יחסיו עם שחקני ברצלונה. קסיאס סבל אך העדיף לשמור את הכביסה המלוכלכת בפנים – לטובת המועדון. הוא בלע את הגלולה המרה ועם מינויו של קרלו אנצ'לוטי, חזר גם לחייך.
קסיאס היה זה שהניף את גביע אירופה העשירי של ריאל מדריד – "לה דסימה", דווקא אחרי טעות ענקית שלו בגמר 2014. עוד לפני שריקת הסיום הוא ומרסלו התחבקו, רעדו ובכו יחד בדקה ה-117. אך בריאל מדריד, כמו בריאל מדריד – לא לעולם חוסן. השוער כמובן לא היה קרוב לשחזר את ימי העבר, הוא ספג בוז מהקהל עונה לאחר מכן והבין שעליו לעזוב. קסיאס כעס על המועדון וכשהוא ממרר בבכי הקריא את דברי הפרידה מנייר עלוב כשאין אף נציג של ריאל, לבקשתו. "לכל מקום שאלך תמיד אצעק – האלה מדריד!", אמר.
למחרת הגיע התיקון. האוהדים זעמו, התקשורת ביקרה ופלורנטינו פרס הבין שאסור לפגוע באגדה. קסיאס שב לברנבאו ונפרד מהקהל לצד כל גביעי אירופה ושאר התארים בהם זכה. "רשימת התארים שלך בלתי נגמרת, אבל יותר מכך – תמיד עשית אותנו גאים. הפכת את הסמל שלנו לגדול יותר", אמר נשיא הבלאנקוס. אבל התיקון האמיתי היה בפורטו. לאחר עונת בכורה מהגיהנום, בה ספג ביקורת קשה על יכולתו החלשה למול שכרו הגבוה, כשהנשיא אף לועג לו בפומבי – הגיעה עונה שנייה טובה ועונה שלישית בה הוסיף לארון את תואר אליפות פורטוגל, כשספג 18 שערים בלבד. קסיאס חשב שסיים את הסיפור בליגת האלופות, אך הוא פגש את ליברפול בשמינית הגמר גם בעונת 2018-19, זכה לתשואות מהקהל האנגלי והודה: "אם כבר לסיים – אז ככה".
זה לא ממש חשוב לו אם עבורכם הוא השוער הטוב בהיסטוריה או רק חלק מהרשימה. הוא רצה בסך הכל להיזכר כאדם טוב. איקר היה יכול לבחור בדרך הקלה, נציג שגריר של הליגה הספרדית ולדקלם קלישאות. הוא רוצה לעשות שינוי אמיתי בהתאחדות הספרדית שנאמר זאת כך – רחוקה משיאה בשנים האחרונות. "קסיאס פרזידנטה!" (נשיא) כתב לו איסקו באינסטגרם. להיות השוער של ריאל מדריד זה הג'וב האכזרי בעולם, אז בטח שהאתגר הזה קטן עליו.
אולי הוא עוד יחזור לריאל ביום מן הימים ויסגור מעגל. יש דברים שחייבים לקרות, אלה הם חוקי הטבע. מוטב מאוחר מאשר אף פעם, ולאחרונה כבר דווח מספר פעמים בתקשורת הספרדית שהוא עשוי לקבל תפקיד ניהולי במועדון.
מה דעתך על הכתבה?