הבלם הקולומביאני אוסבלדו הנריקס מעולם לא שיחק מחוץ לדרום אמריקה, אך הצטרף לבני סכנין – הרפתקה מוזרה למדי עבור כדורגלן בן 31 ששיחק בארבע השנים הקודמות בליגה הברזילאית. הדבר מרמז כי בעקבות משבר הקורונה עשויות להיות מציאות מעניינות בדרום אמריקה. הנה שחקנים שיכולים תיאורטית לחזק קבוצות בליגת העל לאור המצב.
רודי קרדוסו
הליגה בבוליביה נמצאת בהקפאה מאז מרץ, ויש תקווה להחזירה לפעילות באוקטובר. המצב הכלכלי במדינה בעייתי, וכדורגלנים ישמחו לקדם את הקריירה במקומות עם אופק פיננסי טוב יותר. מעטים זוכרים בישראל את רודי קרדוסו, אך כקשר צעיר מאוד הוא בילה עונה במדי עירוני רמת השרון בליגה הלאומית, אי שם ב-2008/09. לאחר מכן הוא שב למולדתו, והתפתח עם הזמן לאחד הכוכבים הבולטים בבוליביה במועדונים המובילים ביותר – בוליבר, חורחה ווילסטרמן, ולבסוף דה סטרונגסט. כיום הוא כבר בן 30, בעל 41 הופעות בנבחרת הלאומית שהניבו שישה שערים, ונחשב לכוכב אהוד בזכות כישוריו בכדרור ומסירות עומק טובות. האם הוא עדיין מדבר קצת עברית? אולי זה הזמן לרענן את הזיכרון.
מרקוס ריקלמה
ריקלמה בישראל? אין לו קשר משפחתי לחואן רומן ריקלמה הגאון, אך מרקוס "הציפור" ריקלמה בנה מותג בזכות עצמו. הסקורר הארגנטיני עשה קריירה לא רעה בצ'ילה, והצטיין במיוחד בבוליביה, שם הוא קורע בקביעות רשתות במדי בוליבר. בעונת 2018 היו לו לא פחות מ-27 כיבושים, ואת העונה הנוכחית הוא החל עם תשעה שערים ב-11 משחקים, עד שהגיעה הקורונה. ריקלמה הוא חלוץ אמיץ וחצוף, שאוהב מאבקים פיזיים, מטריד את ההגנות ונוהג לספוג כרטיסים צהובים רבים. הוא מעולם לא עזב את דרום אמריקה, וסביר שלא חשב בכיוון עד גיל 32, אבל זו יכולה להיות חוויה מעניינת בשבילו בצל המשבר – ובליגת העל הוא מסוגל להפוך לאליל אמיתי.
ססיליו ווטרמן
"איש המים" בן ה-29 הולך ומשתבח בשלב מתקדם יחסית בקריירה. את עונת הפריצה חווץ החלוץ הפנמי במדי פלאסה קולוניה האורוגוואית אשתקד, ואת העונה הנוכחית החל ברגל ימין באוניברסידד קונספסיון הצ'יליאנית, והבקיע יותר ממחצית מהשערים של הקבוצה ששקעה בתחתית ללא נצחון. הליגה בצ'ילה מתחדשת בימים אלה, והסקורר גילה יכולת גבוהה במשחקי ההכנה. ווטרמן אלמוני יחסית אפילו בפנמה, ומיעט מאוד לשחק בנבחרתה, אבל הוא שחקן התקפה רב גוני שנמצא במגמת עליה ברורה.
פרננדו סאמפדרי
מדובר חלוץ רחבה חסון מהזן הישן, שלא מבריק בדרך כלל אך מצליח למצות את הפוטנצאיל ברוב הקבוצות בהן שיחק, וברזומה שלו אפשר למצוא חמישה שערי גביע ליברטדורס במדי אתלטיקו טוקומן ב-2017. השנה הושאל סאמפדרי בן ה-32 מרוסאריו סנטרל לאוניברסידד קתוליקה הצ'יליאנית, עם אופציית רכישה – והבקיע חמישה שערים בשמונת המחזורים הראשונים. לאור המצב, סביר שהאופציה הזו לא תמומש, ואם הנריקס יכול למצוא את דרכו לסכנין, אין סיבה שסמפדרי לא ינסה את מזלו מעבר לאוקיאנוס.
גבריאל קומפאנוצ'י
הוא שחקן לא מוכר במונחי ארגנטינה, ואין לו אפילו שער אחד בליגה הבכירה, אבל לפליימייקר בן ה-28 שבילה את רוב הקריירה בליגות הנמוכות בהחלט יש פוטנציאל. בינואר 2019 סיפק קומפאנוצ'י שלושה בישולים אמנותיים כאשר פטרונאטו הקטנה מהתחתית העמוקה פירקה 1:3 את ריבר פלייט במשחק חוץ – וההצגה הזו הדגישה את כשרונו העצום. אז הוא לא יציב, וגם לא פיזי מספיק, אבל הארגנטינאי הוא בדיוק מסוג השחקנים שיכולים להפוך להצלחה מסחררת בישראל בעלות אפסית. בהחלט כדאי לנסות.
יונתן דוס סנטוס
לואיס סוארס נולד בעיר סאלטו, אדינסון קבאני נולד בעיר סאלטו. אולי כדאי לעקוב גם אחרי חלוצים קצת פחות זוהרים שיצאו ממנה? יונתן דוס סנטוס מעולם לא שיחק בנבחרת, ולחלוטין לא מוכר מחוץ לדרום אמריקה, אבל יש לו חושים מפותחים ברחבה, בעיטה טובה בשתי הרגליים ונגיחה מצוינת למרות שגובהו רק 179 סנטימטרים. דוס סנטוס מושאל מסרו לארגו האורוגוואית לאוניברסיטריו, פתח היטב את הקדנציה בליגה הפרואנית לפני הקורונה, ושב עם צמד נגד סיינסיאנו גם אחרי שהליגה שבה לפעילות בסוף אוגוסט. זו התקופה הטובה בקריירה שלו, ובגיל 28 הוא לא יוכל לעבור לליגה גדולה באירופה. ישראל עשויה להוות אופציה טובה כאשר פרו נמצאת במשבר עמוק.
קלאודיו ויז'אגרה
האם גם הצעירים באים בחשבון? קלאודיו ויז'אגרה, הקיצוני נמוך הקומה בן ה-23, לא מצא את מקומו בבנפילד, והיה שחקן ספסל עמוק, אך ההשאלה לספורט בויז הפרואנית הוכחה כהצלחה כבירה. יש לו שלושה שערים וחמישה בישולים בשמונה משחקים עד כה, ומדובר בשחקן שמביא המון אנרגיות ושמחת חיים. הוא מסוגל לתפקד בשני האגפים, והתנסה פעמים רבות גם כפליימייקר טהור. עלותו צפויה להיות נמוכה – והימור מסוג זה עשוי להשתלם מאוד בטווח הארוך, כי רמת הסיכון סבירה בהחלט.
הרנן נוביק
הקשר ההתקפי המחונן נמצא בשלהי הקריירה כשהוא נושק לגיל 32, אבל עדיין מדובר באחד השחקנים היצירתיים והמהנים בליגה הפרגוואית. הוא בן של איש עסקים אורוגוואי ידוע, מכונה המורה, וצריך להרגיש בבית בישראל עם שם משפחה כזה. לא יהיה טריוויאלי לשכנע את נוביק לעזוב את פרווגאי אחרי שלוש שנים, אבל קבוצתו סול דה אמריקה שקועה בתחתית, על אף שהוא מוביל את טבלת הכיבושים עם 6 אסיסטים ב-16 משחקים. האם גם זו הזדמנות אפשרית בימי קורונה?
מה דעתך על הכתבה?