זה היה ערב נעים באמסטרדם, הנבחרת שיחקה בארנה, והמאמן הלאומי מרקו ואן באסטן הרים את עיניו אל היציעים. ביציע הקרוב אליו הוא ראה קבוצת אוהדים ובראשה עומד ילד בהיר שיער, בערך בן 10, מנצח על האוהדים ומתופף בעוצמה על תוף עליו כתוב באותיות גדולות "אייאקס". ואן באסטן ניגש אל הילד, לחץ את ידו וחתם על התוף. גם כוכבי הנבחרת, ווסלי סניידר ורפאל ואן דר וארט, באו. זרקו מילה, חתמו. ואז הגיע שחקן נוסף: דירק קאוט. באותו זמן שחקן ליברפול, אבל עד לא מזמן כוכבה של פיינורד. קאוט ניגש ליציע ורצה גם הוא לחתום על התוף. "לא לא, זו לא הכוונה", אמר לו הילד. סניידר ו-ואן דר וארט התגלגלו מצחוק ואמרו לילד: "זהו בדיוק, ככה עושים את זה".
דוני ואן דה בייק היה מאז ומתמיד אוהד אייאקס. למרות שמשפחת ואן דה בייק גרה בנייקרקרויין, מרחק כשעה נסיעה מאמסטרדם, לאב המשפחה היה מנוי והוא ושני בניו לא היו מפסידים משחק. וכשהיה דוני בן 11 הגיעה ההצעה מאייאקס לבוא להיבחן במועדון. גם ויטסה רצתה אותו, ואביו נטה להעדיף את ההצעה שלה – בגלל הקרבה לבית והעובדה שמדובר במועדון יותר משפחתי. אבל דוני לא הסכים לשמוע: אם אייאקס קוראת לו הוא בא.
צפו בכל השערים של ואן דה בייק באייאקס
באייאקס ואן דה בייק התאמן תחת השחקן אותו העריץ. דניס ברחקאמפ היה עובר בין כל קבוצות הילדים ועובד עם מספרי 10 השונים. ומההתחלה דוני שיחק בעמדה הזו: ההבנה הפנומנלית, המסירה הטובה ומעל הכל ראיית המשחק והשטחים הפנויים היו היתרונות הבולטים שלו. ממש כמו המנטור שלו. לתומאס מולר קוראים בגרמניה "ראום-דויטר" (חוקר שטחים). ואן דה בייק הוא מולר ההולנדי. היכולת להיות במקום הנכון בזמן הנכון, לקחת את ההחלטות הנכונות דווקא כשהכדור לא אצלו, זה מה שהביא אותו למקום שבו הוא נמצא כיום, חותם על חוזה לחמש שנים במנצ'סטר יונייטד ונמכר מאייאקס תמורת כ-45 מיליון יורו. אגב ברחקאמפ, בשנה שעברה ואן דה בייק אף התקרב עוד יותר למשפחתו של השחקן הנערץ עליו כשביתו של דניס, אסטל, הפכה לבת זוגו של דוני.
ואן דה בייק הצעיר לא גדל במשפחה קשת יום, או שיש כאן איזה סיפור יוצא דופן. ובכל זאת, לא עברה עליו ילדות קלה. בזמן שעשה את הצעדים הראשונים באייאקס, כילד בן עשרה צעיר, התגלה בגופו של אחיו רודי גידול ממאיר בעמוד השדרה שלו. בזמן שהאח הבכור עשה את צעדיו הראשונים ככדורגלן, נלחם אחיו הצעיר על חייו. אבא לקח את דוני לאימונים, אמא הסיעה את רודי לבית החולים. לימים רודי החלים והוא מלווה את דוני בקריירה שלו.
חברו הטוב של דוני באייאקס היה עבדלחאק אפי נורי. השניים היו שותפים וחברים קרובים בכל קבוצות הילדים וגם חלקו חדר בנסיעות עם קבוצת הבוגרים. אחרי שליבו של נורי בגד בו והוא קרס במהלך משחק אימון באוסטריה ומאז לא שב לעצמו, לקח לוואן דה בייק זמן רב להתאושש. הוא ראה את שותפו לדרך וחברו הטוב ביותר מתמוטט ולא חוזר לעצמו. והנה, מיד עם פרסום החתמתו של דוני ביונייטד, גם נחשף מספר החולצה שילבש באנגליה: 34. המספר של אפי נורי, חברו האהוב, כמובן.
🥁 Presenting our new…
— Manchester United (@ManUtd) September 2, 2020
No.3️⃣4️⃣ 🤩#MUFC @Donny_Beek6
אחרי ההצלחה באייאקס בשלוש השנים האחרונות מגיע הצעד הבא. אצל אלופת הולנד שיחק כ-10 כשזייך וטאדיץ' לצידו. ב-4-2-3-1 של אריק טן האח מצא את עצמו לעיתים באחת משתי עמדות הקשר האחורי, אך לרוב יותר קרוב לחלוץ. לצידו שיחקו שני פליימייקרים בתפקיד חופשי, והמטרה שלו היתה למצוא תמיד את המקום שאליו יגיע הכדור אותו ימסרו טאדיץ' או זייך. 40 שערים ב-3 העונות האחרונות זה נתון אדיר, האוהדים אפילו קראו לו "מראדוני", ולאחריו שמחו באייאקס לפרגן לו על הממעבר. ההצעה הראשונה של יונייטד התקבלה בלי משא ומתן מיותר.
אז עולה השאלה – איפה ישחק ואן דה בייק? שלישיית הקישור של סולשיאר נראית נעולה, בעיקר אחרי חצי העונה השני המצוין של הקבוצה. מאטיץ' מתקל וחוטף כדורים טוב יותר, ברונו פרננדש כובש בקלות, את פוגבה על 100 מיליון היורו שעלה לא מורידים לספסל. בכנפיים סולשיאר מעדיף שחקנים מהירים: ראשפורד, גרינווד, דניאל ג'יימס. גם על סאנצ'ו עדיין מפנטזים במנצ'סטר. כך שבכנף קשה להאמין שנראה את ואן דה בייק.
ובכל זאת, לסולשיאר יש אפשרויות רבות. דוני יכול לשחק ביחד עם שלישיית הקישור. מול מנצ'סטר סיטי בעונה שעברה, ברונו תופקד כחלוץ מדומה. זו אופציה, כמו גם לשחק עם דוני לצד מאטיץ' כמו במערך של אייאקס. מול קבוצות נחותות יותר אפשר גם לוותר על הסרבי, ולשחק עם ההולנדי ופוגבה אחוריים. חשוב לזכור שליונייטד יש בקישור שני זכרי אלפא, ברונו ופוגבה, שרוצים את הכדור ברגל שלהם כמה שיותר. לוואן דה בייק אופי נוח ובעיקר, הוא לא צריך את הכדור כל הזמן. את הרגעים הכי גדולים שלו הוא עושה בנגיעה אחת, כשהוא מגיע בשנייה המדויקת ביותר למקום אליו מגיע הכדור וכך הוא מסיים התקפות בהצלחה. רק תסתכלו על המשחקים של אייאקס באלופות בעונה שעברה, בלונדון מול טוטנהאם ובטורינו מול יובנטוס לדוגמה.
אחרי כל הדברים הללו, עדיין נראה שוואן דה בייק מגיע למקום שבו יצטרך להוכיח עצמו מלמטה. ברונו הוא בחירה ראשונה בעמדה מספר 10, ואת הקסם והזוהר שמביא פוגבה מעט מאד שחקנים בעולם יכולים לחקות. ואולי אנחנו בכלל לא צריכים לחשוב בתוך מגבלות של תפקידים והגדרות. אולי, דווקא בגלל שזו מנצ'סטר יונייטד, צריך לחזור ולחשוב במונחים של אלכס פרגוסון. למנג'ר האגדי היה את פול סקולס, קשר מרכזי שלא היה נעול על תפקיד ספציפי. סקולס היה מולר, לפני שהיה מולר. כל מקום שצריך היה למלא, סקולס היה שם. וכמו פול סקולס בשעתו, אם אתה קשר מרכזי – אתה צריך לעשות הכל. לכבוש, לסדר מצבים לשחקנים אחרים, לחזור להגנה ולתקל כשצריך. דוני ואן דה בייק הוא קשר מרכזי בעולם של סולשיאר, כמו שהיה סקולס בעולם של פרגוסון.
מה דעתך על הכתבה?