איזהו הגיבור? שאלו מאות בשנים חכמינו, עם תשובה אותה כבר יודע כל זאטוט. כמובן, 'זה הכובש את יצרו'. אך על שאלה אחרת, אשר שואלים עשרות בשנים פרשנינו – איזהו הסופרסטאר? – עדיין אין תשובה חד משמעית.
כי יש את דמות הסופרסטאר הקלאסי. זה של מייקל, קובי או לברון, שמעניקים תחושה שהם הגדולים ביותר במשחק, אולי אפילו גדולים ממנו. או סופרסטאר כמו קוואי, שעושה את זה בשקט, על המגרש, והופך לכוכב מכורח המשחק שלו. או סופרסטאר כמו ראסל ווסטברוק, שהופך לסופרסטאר מכורח המספרים שלו.
ויש את ג'ימי באטלר. שעומד לעלות לסדרת הגמר הראשונה בקריירה, עם מיאמי, שבכלל לא הייתה בעונה שעברה בפלייאוף, בה על הנייר – הוא השחקן החשוב והטוב ביותר. אבל, האם הוא סופרסטאר?
מחפש בית
שום דבר במסלול חייו של הילד שגדל בעוני נורא ביוסטון טקסס, ואפילו היה לתקופה קצרה הומלס, לא הכין אותו לחיי סופרסטאר. גם לא מסלול הכדורסל שלו, שהחל ב-4 שנים מלאות במכללות, נמשך עם בחירה 30 ואחרונה בסיבוב הראשון של דראפט 2011 על ידי שיקגו והתהדר בעונה ראשונה עם ממוצע של 2.5 נק' למשחק ו-8.5 דקות. ג'ימי 'באקטס', בחור של עבודה קשה וערכי אימון גבוהים במיוחד, מתובל בקשיחות הרחוב, עלה והשתפר מעונה לעונה עד שב-2015 תפס את תפקידו כאיש המרכזי של הבולס והגעה למשחק האולסטאר 4 שנים ברציפות.
אבל שום דבר בהמשך הקריירה, לא הבהיר כי מדובר בסופרסטאר שיכול להנהיג קבוצה. בינואר 2017 הוא יצא פומבית נגד הצעירים בשיקגו, חיכוכים החלו ובאותו הקיץ הוא הועבר בטרייד למינסוטה. במינסוטה, הוא קיבל בתקשורת את הכינוי "סרטן בחדר ההלבשה", עם חוסר יכולת להסתדר עם אנדרו וויגינס וקארל אנתוני טאונס הצעירים. בתחילת העונה השנייה הוא דרש טרייד. בפילדלפיה הנושא החברתי היה פחות בעייתי עם בן סימונס וג'ואל אמביד, אבל בקיץ 2019, לאחר שכנוע מהחבר הטוב די-וייד, וגמגומים של אלטון בראנד במשא ומתן מול הסבנטי סיקסרס, באטלר החליט לנדוד שוב.
האם סופרסטאר אמיתי בליגה הזו, בגיל 30, בוחר בקבוצה שעונה קודם לכן כלל לא הייתה בפלייאוף, שאין בה אף כוכב נוסף ושספק גדול מתי תהיה בפעם הבאה, אם בכלל, מועמדת לאליפות? ובכן, תלוי מי הסופרסטאר שלכם. ותלוי מי הקבוצה שלכם.
אינו מודע לסופרסטאריותו
"אני לא חושב שזה מאוד שכיח לראות כוכב כזה, שמוכן לשמוע ולקבל עצות, במיוחד מהשחקנים הצעירים", אמר עוד בפברואר האחרון צלף השלשות של ההיט, דאנקן רובינסון. "היו משחקים שהוא זרק רק 3 זריקות אבל ניצחנו כי הוא עשה את כל השאר. הוא פשוט עושה מה שצריך כדי לנצח".
באטלר הפך במהלך העונה הסדירה לאיש המרכזי של מיאמי, אבל באופן שמאפשר כמעט לכל השאר להשתלב ולתת תחושה של יחידה אחת. הדבר הזה הגיע לשיאו בפלייאוף בבועה, כאשר באטלר – הסופרסטאר(?) להזכירכם – אמנם קולע 20.7 נק' ומוסר 4.5 אס' למשחק, אבל לא מוביל בשום קטגוריה חשובה את שחקני מיאמי, למעט החטיפות. הוא אפילו לא השחקן שלוקח הכי הרבה זריקות למשחק.
תחת הנהגתו על המגרש, ראינו את באם אדאביו הופך לאחד הסנטרים הטובים בליגה, את טיילר הירו הרוקי משתלט על משחקים, דאנקן רובינסון הופך לצלף-על וגוראן דראגיץ' הוותיק מזכיר ימים גדולים. ובאטלר? הוא עושה מה שצריך לעשות כדי לנצח. כמו למשל שתי החטיפות הקריטיות בדקות האחרונות של המשחק האחרון בגמר המזרח מול בוסטון. שתי חטיפות שהובילו את מיאמי לגמר ראשון מאז 2014.
.@JimmyButler says his leadership style isn't for everybody.
— Bleacher Report (@BleacherReport) September 28, 2020
Miami believed 💯
(via @EthanJSkolnick) pic.twitter.com/L34DJ07HYD
ג'ימי באטלר השתלב באופן מופתי במועדון של פט ריילי, אשר דגל תמיד באווירת מחנה צבאי. כאחד שחי ברחוב, נדמה היה שבאטלר פשוט חיכה למקום הנכון לו הוא יקרא בית. למקום הנכון הוא בו יוכל להנהיג על ידי דוגמא, עם הרצון העז שלו לעבוד קשה ושכל מי שסביבו ייתן מעצמו. וכשהוא מאושר, הוא מתאמץ שכולם מסביבו יהיו מאושרים. הוא הגיע עם חולצת של טיילר הירו לאימונים וחיקה אותו לקול צחוקם המתגלגל של שחקני מיאמי, הוקיר כבוד למאמנו אריק ספולסטרה והגיע עם חולצת השחקן שלו מימי הקולג' הרחוקים בשנות ה-90'.
פתאום בראייה לאחור, ודאי כשנכנסים לעומק האנשים שעברו בדרכו, מבינים שבאטלר לא באמת היה "סרטן בחדר ההלבשה" כפי שכינו אותו ברשעות. אפילו אנדרו וויגינס, חברו-לא חברו מימי מינסוטה, דיבר השבוע על כמה באטלר היה חבר קבוצה שצריך היה ללמוד ממנו. להבין אותו אחרת. וגם שיקגו (שמאז עזב לא הגיעה לפלייאוף), מינסוטה (כנ"ל) ופילדלפיה (הובסו העונה בסיבוב הראשון 4:0 לבוסטון), מבינות שהבעיה הייתה כנראה בכל השאר, ולא בבאטלר.
אז סדרת גמר ה-NBA, אשר שמורה בדרך כלל לקרב גדול בין סופרסטארים גדולים, תהיה גם הפעם כזו. בין לברון ג'יימס ואנתוני דייויס, לג'ימי באטלר – הסופרסטאר שאינו מודע לסופרסטאריותו.
מה דעתך על הכתבה?