לפני שבוע וחצי, במשחק הביתי מול ארסנל, ביצע אנדרו רוברטסון טעות לא אופיינית. הוא ניסה לעצור כדור רוחב שגרתי ברחבה, לא היה מרוכז, הסיר את עיניו מהכדור – וזה נגמר ב"בישול" לאלכסנדר לקאזט שהעלה את התותחנים ליתרון בדקה ה-25. זה לא החזיק מעמד אפילו עד ההפסקה, כי מוחמד סלאח השווה מיידית, ואז הגיח רוברטסון בכבודו ובעצמו כדי לכבוש את שערו החמישי בלבד במדי האדומים, ממסירה של טרנט אלכסנדר-ארנולד. מגן ימני מבשל למגן שמאלי, בדיוק כמו שיורגן קלופ ועוזרו ההולנדי פפ ליינדרס אוהבים.
"ככה זה עם רובו. הוא היה אשם בספיגת השער, אבל במקום להיכנס לדכאון הוא מתרכז בהיבטים החיוביים וחושב כיצד הוא יכול לעזור. אז הוא בא וכבש את שער היתרון לזכותנו. זה מדגיש את אופיו, כשחקן וכאדם. הוא לא מתרגש מטעויות", אמר הקפטן ג'ורדן הנדרסון, אך באותה נשימה הוסיף: "הוא הראשון שיודה כי לקח זמן לרכוש את המנטליות הזו. כאשר רוברטסון הגיע אלינו ב-2017, הוא היה שונה לגמרי. היו לו ספקות רבים לגבי יכולתו, וניכר כי חסר לו בטחון עצמי. הוא הפעיל על עצמו לחץ חזק ולא הוגן. עכשיו הוא מאמין בעצמו, וזה מאפשר לו להיות המגן השמאלי הטוב בעולם".
כן, זה בהחלט היה תהליך הדרגתי. כי הרי איך אפשר אחרת אם בדרך לפסגה מצפים לך אתגרים גדולים? רוברטסון טוען בכל הזדמנות כי הוא רוצה לשמש השראה ודוגמא לצעירים שמתקשים לפלס את דרכם בכדורגל, והוא באמת מהווה מודל לחיקוי. כאשר היה נער בן 15, צנום מדי לדעת אנשי המקצוע באקדמיה של סלטיק, הם פשוט ניפו אותו והסבירו כי עם מבנה גוף כזה אין סיכוי לחשוב על קריירה כמקצוען. אז הוא נדד למחלקת הנוער של קווינס פארק – המועדון הוותיק ביותר בסקוטלנד, שהיה שם דבר במאה ה-19 אך בקושי שורד כעת בליגה הרביעית. ואפילו שם לא ראו בו פוטנציאל יוצא דופן במונחים המקומיים. לא פשוט להישאר אופטימי בנסיבות אלה, קל וחומר כאשר העתיד הכלכלי לוט בערפל.
תראו את הציטוט הזה מ-2012. אז בקושי היו לרוברטסון עוקבים – רק כמה חברים, והוא השתמש בטוויטר כדי להתלוצץ איתם. "בגיל הזה, החיים קשים בלי כסף", הוא צייץ. הכדורגל לא הביא הכנסות, אז היתה דרושה פרנסה במקום אחר. רוברטסון עשה משמרות ברשת מרקס אנד ספנסר, וגם הועסק באצטדיון הלאומי, האמפדן פארק, כסדרן ובמענה הטלפוני. בערב אחד, הוא אפילו זכה להושיב את וינסנט קומפני בכיסאו, כאשר קפטן נבחרת בלגיה היה פצוע וצפה במפגש מול הסקוטים מהיציע.
מי היה מאמין אז שרוברטסון עצמו ימונה בחלוף שש שנים לקפטן הלאומי? הנסיקה שלו היא סיפור על נחישות והתמדה, אך היא גם מדגישה עד כמה תפקידו של המזל הטהור עשוי להיות קריטי. בעולם יש אינספור כדורגלנים גאונים שמעולם לא זכו להציג את כישוריהם על הבמה הגדולה, כי הם נפסלו בגיל מוקדם ולא קיבלו הזדמנות הולמת. זה היה עלול להיות גם גורלו של רוברטסון. ב-2012, כאשר התלונן על המצב המזעזע בחשבון הבנק, אמרו לו הוריו באופן חד משמעי שהגיע הזמן לחשוב על השכלה גבוהה במקום לבעוט בכדור. היה הגיון רב בהמלצתם, אבל רוברטסון ביקש עוד שנה אחת כדי לנסות להגשים את החלום. הוא היה זקוק למישהו שיזהה אותו ויסייע לו.
אלמלא נותר גארדנר ספיירס, מנג'ר קווינס פארק דאז, ללא מגנים שמאליים ב-2012, היה הולך רוברטסון ללמוד מדעי חינוך גופני באוניברסיטה. ואולם, לאחר התייעצות עם אנשי האקדמיה, קודם הנער בן ה-18 לסגל הראשון, ומאז הכל הלך לטובתו. הוא הצטיין, הפך לבאנקר בהרכב, ובחלוף פחות משנה כבר נמכר לדאנדי יונייטד מהליגה הבכירה. עוד שנה מצוינת חלפה, והאל סיטי לקחה אותו לפרמיירליג תמורת שלושה מיליון ליש"ט. העונה הראשונה באנגליה לא היתה פשוטה, ורוברטסון בילה לא מעט על הספסל, אך האל ירדה – וזו דווקא היתה בשורה חיובית עבורו. בליגת המשנה כבר אי אפשר היה להוציא אותו מההרכב, והוא שב לפרמיירליג כשחקן מפתח.
האל שוב ירדה, ועוד עם 80 שערי חובה, אבל רוברטסון הותיר רושם חיובי – ומועדונים גדולים יותר החלו להתעניין בו. ובכל זאת, הוא בקושי הצליח להאמין למשמע אוזניו כאשר קלופ התקשר אליו. לעבור לליברפול? הוא אפילו לא העז לחלום על כך, אך תוך ימים ספורים זה הפך לעובדה. סקוטים רבים פיארו בעבר את המדים האדומים, ודי להזכיר את קני דלגליש האגדי, גראם סונס, אלן האנסן וסטיב ניקול שנחשב למגן השמאלי הטוב ביותר בתולדות המועדון (גם אם שיחק המון גם באגף הימני). רוברטסון לא היה בטוח שהוא ראוי להמשיך את השושלת, והתנהג בביישנות, עד שקלופ הראה לו עד כמה הוא יכול להיות ענק.
המשחק של ליברפול מבוסס על מגנים שתומכים בחוד. אלכסנדר ארנולד הוא סוג של פליימייקר מהפכני מימין, רוברטסון הוא מגן התקפי קצת יותר שגרתי משמאל. חמישה בישולים היו לו בעונתו הראשונה באנפילד, 11 אסיסטים בליגה בעונה השניה, ובעונת האליפות הכבירה אשתקד כבר עמד המאזן על 12 בישולים. במהרה, הפך רוברטסון מרכש אלמוני למדי לשחקן שלא ניתן לדמיין את המערך בלעדיו. הוא חיוני לחלוטין לתוכניותיו של קלופ, אין לו תחליף שווה ערך בסגל, והוא מקרין כעת סוג של מנהיגות שקטה למרות בישנותו.
אז בסקוטלנד החליטו למנות אותו לקפטן כבר לפני שנתיים. המגן השמאלי הוא השחקן היחיד ברמה העולמית הגבוהה בסגל, ומחוייבותו למשימה לא יודעת גבול. הוא מוביל נבחרת אפורה ומביא לה קצת ברק בעידן לא פשוט זה. רוברטסון היה מעדיף, כמובן, לשחק עם כוכבים ברמתם של דלגליש וסונס, אבל זה מה יש – והוא אף פעם לא מתלונן. הוא יודע שההתמדה משתלמת, ומאמין שגם המזל יכול להעיר לסקוטים פנים. לפעמים זה קורה.
אז עכשיו, אחרי שזכה בליגת האלופות ובאליפות אנגליה, הזירה הבינלאומית חשובה במיוחד עבור רובו. ההעפלה ליורו 2020 לא טריוויאלית, וסקוטלנד תהיה אנדרדוג מובהק מול נורבגיה או סרביה בגמר הפלייאוף, אבל קודם צריך להגיע לשם – ונבחרת ישראל עומדת בדרך. על רוברטסון, בראש ובראשונה, מוטלת האחריות להתגבר על האתגר הזה. הוא הכוכב הגדול היחיד. הוא הגאווה הלאומית.
והוא מגיע למשחק הזה במצב רוח לא מזהיר אחרי התבוסה ההיסטורית 7:2 לאסטון וילה ביום ראשון האחרון. "זה לא מתקבל על הדעת", אמר המגן אחרי שריקת הסיום המיוחלת, ויש בו כעס. הוא רוצה לתקן את הרושם אחרי הפיאסקו המהדהד של העורף, גם אם הוא לא הנושא העיקרי באשמה. הוא רוצה לפרוק על מישהו את העצבים, וישראל היא היריבה הראשונה שלו אחרי המפלה. כמו שארסנל יודעת, התגובה עשויה להיות מהירה וכואבת. האם רוברטסון יכבוש גם מול ישראל?
מה דעתך על הכתבה?