נראה שברק בכר זה עוד אחד שנדפק מהקורונה באופן ישיר. אסביר את עצמי: קחו את הסיטואציה שהוא נמצא בתוכה בימים אלה ותנכו ממנה את הנגיף. לרגע אנחנו חוזרים ונמצאים בימים כתיקונם, נטולי קורונה – זה הרגע, זאת העונה, זה המשחק. משחק האליפות של מכבי חיפה מתקיים אצלה בבית כבר במחזור הרביעי ובנוכחות הקהל שלה. חיפה מארחת את מכבי ת"א, מובילה עליה בטבלה, אם היא מנצחת, והיא פייבוריטית לנצח, ההפרש ביניהן יהפוך מעשית לבלתי מחיק.
במונחים של חיפה מדובר במשחק היסטורי. היא מגיעה אליו מוכנה. בכר חולל פלאים תוך תקופה קצרה. ההרכב שהוא מעלה למגרש מאוזן, שלם ומגוון, כמו נבנה כמה שנים רק למשחק הזה; הספסל עמוק, האווירה נוקתה, הצד המנטלי טופל. כל אלה נמצאים בתחום המומחיות שלו כפי שכבר הוכח בבאר שבע. הוא נגע בכל החוליים, בכל נקודות התורפה, ובזמן קצר ריפא או טשטש אותם. בכר מקבל קרדיט על העבודה שעשה מבעלי מקצוע שבוחנים את הדקויות ויושבים בפאנלים. על פיהם, קשה להביא למעמד כזה קבוצה מוכנה יותר מזו שבכר הביא. אלי גוטמן אומר את זה בפשטות: בכר יודע לנהל קבוצת כדורגל. גוטמן סמכות בעיניי.
יש באוויר תחושה של עונת מהפך. לעונת מהפך בלי קהל אין משמעות. היא הופכת לפרט כרוניקה, החוויה ניטלת ממנה. בעונה כזאת, הקהל זה כל הסיפור. המהפך שבכר הולך לחולל השנה, ועוד בנסיבות המיוחדות שלו שתכף ניגע בהן, מחייב מעורבות פיזית צפופה של קהל. זה פשוט לא הוגן כלפי בכר שהמעשה הגדול שלו יתהלך במסיכות ויוצג באצטדיונים ריקים. הקבוצה שנבנתה תחתיו ראויה לאצטדיון מפוצץ באוהדים ירוקים ובתקשורת שמלווה את מסע ההאדרה שלה עם שובה למקומה הטבעי.
בכר נמצא בנקודה בקריירה שאף מאמן ישראלי לא נמצא בה בעבר: זו הפעם השנייה ברציפות שהוא מוזמן באופן אישי על ידי בעלים של קבוצה לצורך מטרה אחת – לסלק את השושלת ההגמונית שמיטש גולדהאר וג'ורדי קרויף הקימו במכבי ת"א לפני כעשר שנים.
לפני מספר עונות הוא הובא להפועל ב"ש, אלמוני יחסית ולא מוכח, בדיוק למטרה הזאת. יעקב שחר החתים אותו בחיפה לא כדי שיבנה לו מועדון או קבוצה לטווח הרחוק, אלא על סמך מה שחולל בב"ש; כדי להפיל אותם. הוא צריך אותו כדי להפיל אותם. שחר יודע, כי הוא ניסה כבר הכל. המצאי הקיים הכתיב לו: או בכר, או אף אחד.
בפרויקט הגדול שלו ושל אלונה ברקת בב"ש יש לבכר חלק שהוא רק שלו – הקבוצה שעל המגרש. וביחס לקביעה הזאת – זה רק טבעי שבכר ידע להפיק ממה שהשאירו קודמיו. מכל מקום, הקבוצה ההיא – בסגנונה ובעיקר באופייה – הייתה רק שלו.
אני חושב שחיפה חולמת על הקבוצה של בכר בב"ש – בעיקר הקבוצה של עונת האליפות השנייה שלו, אבל הייתה מתפשרת גם על הקבוצה של האליפות הראשונה והשלישית, ובכל מצב עם קהל ביציעים. הקבוצה של בכר בב"ש עוררה תהודה עצומה כשהיא השתלטה על הכדורגל הישראלי וסילקה את הגולדהארים. פתאום ראית אוהדים שלה בכל פינה. כשבכר מגיע לחיפה כדי לעשות בדיוק את אותו דבר, זה יהיה בקנה מידה הרבה יותר רועש. בין ת"א וחיפה זאת יריבות אחרת מאשר בין ב"ש למי משתיהן. הפועל ב"ש לא קטנה, אבל היא לא מכבי חיפה או מכבי ת"א. כשחיפה מסיימת הגמוניה של ת"א, או להפך, יש לזה אימפקט אחר.
מכבי ת"א שותפה למעמד. בעונה הזאת, בזירה המקומית, אין לה המשקל שיש לחיפה. היא הקבוצה האחרת, וההרכב שהיא מעלה למשחק – גם אם נניח בצד את שיקוליו של המאמן שלה בציוות השחקנים שלו – רק מדגיש את הדלות שלה. זו הקבוצה הכי דלה שהמועדון אסף בעידן של גולדהאר, וכששתי הקבוצות עומדות ביחד על אותו מגרש נראה שלמכבי ת"א אין שום דבר. זה לא מובן איך תוך כמה חודשים חיפה אספה כל כך הרבה וממכבי ת"א כל כך הרבה נגרע. נראה שמכבי ת"א מקבלת את גזר הדין, הפסיקה הכללית מקובלת עליה, היא רק רוצה לגמור כבר עם זה כי גם היא מבינה – הגיע הזמן. כל העונה הזאת נבנתה על כך שהגיע הזמן. השיבה של חיפה על הראש של מכבי ת"א לא יכולה לקבל את היחס שמגיע לה בלי קהל ביציעים. לכן אני אומר שבכר נדפק מהקורונה.
במשך חצי שעה מתנהל משחק שהנסיבות הזמינו. הדיבורים, ההערכות, הפרשנויות, התרחשו במדויק ותאמו את האירועים, דבר לא השתבש. השער המצמק לפני המחצית הובקע משום סיבה, במגרש לא קרה דבר שהצדיק אותו, לא הייתה התפתחות מקדימה, רק לדקה אחת מכבי ת"א הזכירה מי משחק כאן, בהתקפה הראשונה והיחידה שלה במחצית: גול טיפוסי שלה, די סטנדרטי, לא יוצא דופן. בשנים האחרונות היא כבשה המון כאלה. כדי שתיווצר כזאת תפנית ביחסי הכוחות כפי שהתרחשה בהמשך מתבקש שינוי קצת יותר דרמטי מצירופו של מאור קנדיל למשחק או של אלכסנדר פסיץ' ויונתן כהן.
הקבוצה שבכר גיבש בחיפה השנה אמורה להכיל את כניסתם של אלה, או איזה שהוא שינוי פורמט אחר שמאמן היריב עושה. קבוצה שרצה, באמת רצה, מסלקת מכשולים כאלה מדרכה. אפשר להסתכל על המשחק הזה גם אחרת: כמה מעט מכבי ת"א צריכה לעשות כדי לחזור למשחק שהתחיל כמו הוצאה להורג שלה. בכר יביא בחשבון שבפעם הבאה שהקבוצות ייפגשו, היריבה שלו תהיה פחות דלה ועוד יותר מסורה בידי מאמנה. זה יהיה יותר קשה ובסוף יתגלה שעוד לא הגיע הזמן, אז אולי מהאספקט הזה עדיף שיהיה בלי קהל.
מה דעתך על הכתבה?