מה קורה כאשר שני הצדדים בטוחים שהקלפים החזקים בידיהם? יש יסוד סביר להניח שהפיצוץ בדרך, כי כל אחד יחכה למעידה של השני. זה מה שקרה במאבק האיתנים בין דויד אלאבה לבאיירן מינכן, וכעת נמצא עתידו של הכוכב האוסטרי באלופת גרמיה בספק גדול מאוד. מאידך, זו לא בהכרח התפתחות שלילית בשלב זה, והיא אף עשויה להועיל לכל המעורבים.
אז מה היה לנו? חוזהו של אלאבה בבאיירן מסתיים בקיץ 2021 ואם לא יוארך עלול המועדון לאבד את הבלם/מגן/קשר בן ה-28 ללא תמורה. הדבר מעניק לאלאבה כוח מיקוח עצום אל מול ההנהלה, והוא – ביחד עם הסוכן פיני זהבי – בחר לנצל אותו עד תום. שכרו בחוזה הנוכחי עמד על שמונה מיליון יורו לשנה והדרישה מצד השחקן הייתה להעלאה משמעותית.
השיקולים ברורים – הוא סיים זה עתה עונה מזהירה, במהלכה היה לדעת רוב המומחים הבלם הטוב ביותר בבונדסליגה. הוא מסוגל למלא ביעילות משבצות נוספות – אלאבה החל את הקריירה כקשר התקפי, לפני שהוסט לקשר אחורי ומגן שמאלי. רב גוניות הכוכבים היא מרכיב חשוב מאוד באסטרטגיית בניית הסגל של באיירן, ואלאבה הוא אחד השחקנים הכי רב גוניים שיש. הוא גדל במועדון, מכיר אותו מבפנים, מהווה חלק אינטגרלי ביותר מהסגל והמאמן האנזי פליק משבח אותו בכל הזדמנות. "אני מקווה שדויד יישאר איתנו", הצהיר הבוס לאורך כל הדרך, וגם בימים אלה. יש הגיון לטעון כי כדאי לבאיירן לשלם לאלאבה שנמצא בשיא כושרו, במקום לאבד אותו חינם ולשלם תמורת המחליף אשר מידת התאמתו מוטלת באופן טבעי בספק.
מאידך, יש גם שיקולים נוספים. מדובר על חוזה ארוך טווח עד 2025, בסיומו יהיה אלאבה בן 32. איש לא מבטיח כי ישמור על כושרו ועל בריאותו עד אז, בעוד השכר ימשיך להיות משולם. בתקשורת הגרמנית יש חילוקי דעות לגבי ההצעה של באיירן והדרישות של הכוכב עצמו. גרסה אחת טוענת כי אלאבה דרש לכאורה 20 מיליון יורו לשנה, אך השחקן מעולם לא אישר זאת וטען כי הוא מצפה מהמועדון להכחיש פרסומים לא נכונים. לפי גרסה נוספת, ההצעה של באיירן עצמה יכולה הייתה להגיע – עם כל הבונוסים האפשריים והעמלות – ל-20 מיליון יורו לשנה, בעוד אלאבה רצה לקבל את הסכום ללא תלות בבונוסים.
הסכומים המדויקים פחות חשובים לציבור הרחב, אך חשובה הגישה. 20 מיליון יורו לשנה למשך ארבע שנים מהווים 80 מיליון. אם באיירן תחתים כוכב צעיר יותר תמורת כ-30 מיליון יורו ותעניק לו שכר של שמונה מיליון יורו כפי שאלאבה מקבל כיום, היא תחסוך כסף. זה יהיה הימור, אך הוא עשוי להשתלם כספית, ומי יודע – אולי גם מקצועית.
באיירן מתמחה באיתור מציאות נהדרות בשוק. כמו כן, כבר עכשיו יש לה בסגל שני אלופי עולם שמשמשים לרוב כמגנים בימים אלה, ואף שיחקו כמגנים במונדיאל 2018 במדי צרפת, אך בתפקידם המקורי של בנז'מן פבאר ולוקאס הרננדז הם בלמים. תוסיפו אליהם את ג'רום בואטנג הוותיק, את ניקלאס זולה הצעיר, ואת טאנגי קואסי בן ה-18 שהגיע זה עתה מפריז סן ז'רמן ותקבלו סגל שיכול לשרוד לא רע בכלל גם ללא אלאבה וללא רכש חדש, או לכל הפחות בהמתנה סבלנית לרכש החדש הנכון.
הגישה הלוחמנית של אלאבה במהלך המשא ומתן, אשר התארך מאוד, הציבה את באיירן בעמדה לא נוחה. ראשי הגדירו את ההתנהלות כנסיון סחיטה, והם חוששים מאוד להיכנע, קל וחומר בימי משבר הקורונה כאשר ההפסדים מאמירים וההכנסות העתידיות לא מובטחות. אם אלאבה יזכה להעלאה מעבר למקובל במועדון, הדבר יכול לגרור דרישות דומות, ואף גבוהות יותר, מצד כוכבים אחרים. ועם כל הכבוד הגדול לאוסטרי הפנטסטי, יש כוכבים גדולים יותר וצעירים יותר. באיירן ממש לא רוצה להיתקל בבעיה דומה עם יוזואה קימיש או עם סרז' גנאברי אשר חוזיהם מסתיימים ב-2023. זה מרגיש רחוק, אבל זה לא ממש רחוק. במועדון מסודר, הארכות החוזים האלה צריכה להתבצע כבר ב-2021 על מנת לא להגיע קרוב מדי לדדליין, כפי שקרה עם אלאבה עצמו.
לאור חוסר הוודאות בעולם, באיירן גם מרגישה שהיא מעניקה לאלאבה יציבות מוחלטת בכל תחומי החיים, וזה לא דבר של מה בכך. הוא באנקר בהרכב בקבוצה הטובה ביותר בעולם כיום וגר באותה עיר מאז 2008, למעט השאלה קצרה בהופנהיים אי שם ב-2011. המשפחה מסודרת, היחסים עם חבריו לקבוצה מצוינים וגרמניה כולה בטוחה באופן יחסי בזמן הקורונה בהשוואה למדינות אחרות. למה לסכן את כל זה כדי להרוויח עוד כמה מיליונים? מה בדיוק זה ייתן לאלאבה? אם הוא מעוניין באתגר מקצועי חדש דווקא כאשר קבוצתו הנוכחית נמצאת בתנופה מזהירה, הרי גם הכסף לא יעזור. במקרה כזה, הוויכוחים על השכר רק מהווים תירוץ כדי לברוח. לכן סברה דווקא ההנהלה כי הקלפים החזקים בידיה, ולפי ההיגיון הזה כדאי לשחקן להתגמש ולחתום.
אז שני הצדדים הרגישו צודקים, וחוסר הנכונות לוותר הוביל לפיצוץ. המנהל הספורטיבי חסן סיליהמידז'יץ' הדגיש לאורך חודשים ארוכים כי לא יוצב לאלאבה אולטימטום, אך האולטימטום אכן נמסר לאוסטרי במהלך אוקטובר. הוא היה אמור לקבל את ההחלטה עד סוף החודש – לחתום או לאפשר לבאיירן לתכנן את הסגל העתידי בלעדיו. כאשר התאריך עבר, הודיע הנשיא הרברט היינר כי המועדון מסיר את ההצעה מהשולחן. אלאבה הגיב כי הוא מרגיש פגוע מכך שהנושא הועבר לתקשורת מבלי שידע על כך מראש. בהנהלה דווקא טוענים כי הכל היה ידוע היטב מראש. מי צודק? גם זה לא ממש חשוב לציבור הרחב. חשוב יותר מה יקרה כעת.
מבחינת אלאבה, מדובר במלכוד, כי הוא מוצב תקשורתית כבעל דרישות שכר גבוהות מאוד, ודרישות אלה בדיוק עלולות להוות מכשול במעבר לכל יעד חדש. ריאל מדריד, ברצלונה, מנצ'סטר סיטי, ליברפול ויובנטוס ישמחו לקלוט כוכב כמוהו בהעברה חופשית, אך יירתעו בנסיבות השוק הקיימות מהענקת שכר מוגזם. אם יחליט לרדת מהעץ בתחום הכספי, עלול אלאבה להבין כי במינכן כיף לו יותר מכל הבחינות, ואז תיסלל הדרך להארכת החוזה בבאיירן בתונאים שיוגדרו כסבירים מבחינת המועדון. אם הכל יסתדר בסופו של דבר, המתיחות הנוכחית רק תתרום לחיזוק היחסים, ותועיל לכולם.
בכל מקרה – בין אם פניו להישארות או לעזיבה – המוטיבציה שלו ממש לא תיפגע. ראשית, כי אלאבה הוא מקצוען, וזה מובן מאליו. שנית, כי זה הזמן להוכיח את ערכו, בפני המעסיקים הנוכחיים והפוטנציאליים. ירידה בכושרו בעיתוי הנוכחי תפגע בסיכייו לקבל חוזה בקנה המידה הרצוי. ולכן, במשחק העונה העצום מול דורטמונד הערב (החל מ-19:15, ישיר בספורט3), כאשר אור הזרקורים עליו, הוא יודע שאסור לו למעוד. מצד שני, לארלינג הולאנד ממש לא אכפת מהחוזים של אלאבה.
מה דעתך על הכתבה?