לא מחוברת, לא מחויבת, לא קיימת: כשיש אי שקט, עושים טעויות מקצועיות

יהיה קצת מגוחך לקבוע שמכבי חיפה השתחררה מהמשברון שפקד אותה והביא לה שני הפסדים ברצף, בדרבי נגד הפועל חיפה ומול הפועל כפר סבא, כיון שהיא שיחקה אתמול מול בית"ר ירושלים.

יש חלוקה ברורה בכדורגל הישראלי בין מועדונים גדולים לקבוצות האחרות. זה מתבטא בעיקר בקהל. הפער בקהל מתבטא אחר כך בכסף וביכולת של המועדונים האלה לשאוב לתוכם את השחקנים הישראלים הכי טובים, בהנחה שהם גם מגדלים כמה מהם בנוער. בתוך מועדון הגדולות יש פער ענק בין מכבי ת"א ומכבי חיפה לבין שלוש האחרות. הן כל כך גדולות שהקהל לא יהווה עבורן פקטור. כלומר, לבעלים יש כיס כל כך עמוק, או שהמועדון מייצר גם כך כסף, שהן מתנהלות כרגיל. הארגון גדול משאר חלקיו. שלוש האחרות, בפרט בית"ר, לא קיימות כשאין קהל. לא קיימות יותר מכפי שבית"ר לא היתה קיימת במחצית הראשונה בסמי עופר.

מן הידועות היא שמכבי חיפה פותחת משחק כמו שצריך ויוצרת יתרון איכותי שמגובה לפעמים גם ביתרון שערים, אבל הפעם זה היה מופגן לא פחות שבית"ר לא פתחה את המשחק, ויתרון השערים נמנע רק בזכות איתמר ניצן, ה-VAR, וכל השאר. זו היתה מחצית שבו שאלת את עצמך במה מתעסקת בית"ר כל השבוע שהיא לא מגיעה למשחק כל כך משמעותי – יוקרתי ומקצועי – עד כדי כך שהנוכחות שלה זועקת מחוסר נוכחות. אלמלא הצליחו סלובדן דראפיץ' ושי ברדה בקדנציה הקודמת בבית"ר וכמובן שבמכבי נתניה, היינו כותבים שהקבוצה לא מאומנת, אבל יותר מכך: היא לא מחוברת, לא מחויבת, לא קיימת.  

למה לא בפגרה, חוגג?

בקרב הקהל של בית"ר יש חלוקה ברורה. יש את הגרעין של לה פמיליה, שהבחירה של ראשיו מבוססת על רעיון פוליטי ואידאולוגיה מעוותת, וכך גם מי שנדבק אליהם; יש את הגרעין של האנטי לה פמיליה, שחלקם הזעום נטש לבית"ר נורדיה כדי להגשים שם רעיונות גלובאליים; ויש את הרוב, חלקו לא נשמע, שרוצה שקט. פשוט שקט. 

השקט הזה הוא עיסוק בעניינים מקצועיים בלבד. לא פוליטיקה, לא תרבות, לא ייצוג, לא ז'בוטינסקי. הם רוצים להיות מועדון כמו מכבי ת"א ומכבי חיפה, לנסוע לאירופה, להגיע לשלבי בתים, ליהנות ממשחקים אטרקטיביים. אם המועדון מפר את השקט, הם יהיו גם לה פמיליה אם צריך, רק שיחזור השקט.

ולכן, יש בבית"ר אי שקט בולט, הפעם בעקבות החיזור של משה חוגג אחרי שותף עסקי מאיחוד האמירויות. כלומר, לא זו בלבד שעשרות שנים בולם לה פמיליה בגופו החתמת שחקן ערבי או מוסלמי (לפעמים זה לא אותה חבילה), חוגג מביא להם בעלים ערבי. חוגג צודק, אבל יש שיגידו שהוא לא חכם. את זה עושים כשבית וגן מופקר לציוץ ציפורים ולטיפול בדשא, בפגרה. 

הבעירה הפנימית הזו מבעירה את הקרקע, מולידה אי שקט מקצועי, ויוצרת מראות כמו שרוססו על חומות טדי בלילה. אם הקבוצה היתה מצליחה מקצועית, הרוב היה עובר צד, לזה של חוגג. בהיעדר הצלחה – שלא לומר כישלון – יש ללה פמיליה גב נרחב כדי למוטט את הרעיון האמירתי, גם אם על הדרך זה ימוטט את הקבוצה ואולי גם את המועדון. 

כשיש אי שקט, עושים טעויות מקצועיות. בית"ר לא יכולה להופיע למשחק מול ניקיטה רוקאביצה ולהקתו עם שלושה בלמים – אחד מהם (קונטה) לא בלם והשני (טל בן חיים) איבד עם הגיל המתקדם את מהירותו – לא מתואמים ומאוד לא קלילים. והיא בוודאי לא יכולה להסתמך על הפרט הסטטיסטי ולפיו עלי מוחמד הוא ממובילי הליגה בדריבלים, כי המונח היותר חשוב מבחינתו – איפה הוא ממוקם בדריבלים מוצלחים. שחקן קישור הגנתי לא יכול לכדרר את עצמו לדעת ולהשאיר בור על כל איבוד. זו הפקרות. תרתי משמע.  

ולכן, מכבי חיפה שיחקה כל הזמן לעומק והשאירה את איתמר ניצן להגן על החומות. בלי מיכאל אוחנה, גם אין לבית"ר יכולת לייצר כדורגל שיעסיק את מכבי חיפה וירדן שועה הוא לא 9, האוירון תמיד צודק. יש לי תחושה שאם היו מתגלים בבית"ר מספיק מקרי קורונה כדי לדחות את המשחק, היה רווח להם. 

רוקאביצה בתפקיד זהבי

מכבי חיפה קיימה מפתיחת העונה 11 משחקים – שבעה בליגה וארבעה באירופה – ובכולם כבש ניקיטה רוקאביציה. גם כשהוא מחמיץ פנדלים, העונה שניים, הוא כובש מהזדמנות אחרת. עברו כבר כמה חודשים ואף קבוצה לא מוצאת לו פתרון. רוקאביציה הוא לא שחקן מטרה סטטי, התנועה שלו היא המנצחת. במובן הזה, רוקאביציה ממלא את מקומו של ערן זהבי בכדורגל הישראלי. את זהבי אי אפשר היה לעצור, ואת רוקאביציה אי אפשר לעצור.

מאוד לא ברור איך יש בישראל מאמנים כל כך יסודיים, שעובדים עם אמצעים טכנלוגיים, עם אנסליטים וסקאוטים, שלא מסוגלים למנוע משחקן שעושה תנועת עומק לקבל את הכדור או להגיע למצב בעיטה איכותי. אתה מתבונן על המשחק, מנטרל דעות קדומות, ומגיע למסקנה שאין דבר צפוי יותר מהגול הבא של רוקאביציה.

רק שופטים נודניקים ייטפלו לזה

מכבי חיפה היתה צריכה להוביל אתמול 0:3 במחצית. פסילת השער של מוחמד אבו פאני מעלה שוב את השאלה מה הן גבולות ה-VAR. הרי ברור שאם אין VAR, אין שופט בעולם שהיה פוסל את השער של אבו פאני ואם יש VAR, מדוע הצוות של יגאל פריד לא המליץ על ביצוע חוזר של בעיטת ה-11 בעקבות התזוזה של איתמר ניצן? הסנטימטרים העודפים של אבו פאני, 16 מטר מהמטרה (זו לא כניסה בוטה של מטר או שניים, זה אשכרה ברך בולטת ותו לא), על פני המטר החסר בין ניצן לנקודת ה-11? 

פסילת השער אתמול – שאין ועדה מקצועית שלא תגבה אותה, בגלל שהיא בוחנת תמונה ולא מכלול אירועים – משולה לשריקת שופט בכדורסל ל-3 שניות. יש בלי סוף שחקנים שמבלים 3 שניות בצבע, אבל רק שופטים נודניקים ייטפלו לזה, ויש לא מעט שחקנים שעושים רבע צעד לרחבה בביצוע פנדל, ולא שורקים נגדם.

מהימים שאתה מעדיף שופטים טועים מאשר מוטעים.