הזדמנות אמיתית: בית"ר יכולה להפוך לקבוצה הטובה בישראל

למשה חוגג יש ביצים. צריך להיות מאוד אמיץ כדי להכניס לשותפות עסקית בבית"ר ירושלים ערבי, גם אם אפשר לקרוא – בשפה בית"רית – לשייח' חמד בן ח'ליפה : ערבי לייט.

אלא שבניגוד לארקדי גאידמק, שחי מגימיק לגימיק, וביקש לעשות לעצמו הון פוליטי ולקנות לגיטימיות בהרבה כסף, משה חוגג לא בא משם. חוגג הוא סטארטאפיסט, מזהה הזדמנות עסקית, יודע איפה לחפש זהב. חוגג לא חיפש לשבור תקרת זכוכית, חוגג חיפש מישהו שייקח ממנו עול, שיוכל לעזור לו להשביח את המועדון ולא רק את הקבוצה ועל הדרך יפתח לו ערוצים עסקיים בתחום המטבעות הוירטואלים. אין מישהו שבא לכדורגל רק בשביל לשחק בצעצוע. 

במילים אחרות, אם לבן חליפה היו קוראים דניאל יאמר, והוא היה גרמני שהחותן היהודי שלו בעל מחצבי טיטניום, והוא היה זה שמציע קודם 300 מיליון שקל ל-10 שנים, אז יאמר היה בבית"ר ולא בן ח'ליפה. ה"ערבי" כאן הוא רק עניין פיקנטי. חוגג התעקש להיות צודק ולא חכם, אבל יש גם חוכמה לא קטנה בעסקה כזו, שמקבלת גב מהרוב השפוי של בית"ר, גם בגלל שמדובר בכסף, לא בשינוי צביון ובעיקר פירות של שלום, ובניגוד להסכמים קודמים – גם שלום אמיתי. יותר מזה, זה שלום שנתניהו הביא. ונתניהו, כבר למדנו, פופולרי בקרב אוהדי בית"ר, ללא קשר למה שהוא עושה. 

בניגוד לעסקת הצ'צ'נים – שני כדורגלנים בינוניים שהובאו בדרך לעומתית רק כדי לקבוע עובדות בשטח – העסקה עם בן ח'ליפה היא הזדמנות. היא יכולה לשדרג את בית"ר כמועדון ולהפוך אותה בעתיד לקבוצה הטובה בישראל, אם תהיה סבלנות ואם חוגג ושותפו החדש יפעלו ללא מורא. וצריך זאת לדעת: לא ניתן אפילו להעריך לאן יכול להגיע גוש הסירוב כדי להכשיל את העסקה הזו.

כדי להצליח בית"ר חייבת להשתלט מחדש על ירושלים ועל הנוער שלה, להקים אקדמיה, לפעול במגזרים שנמנעה מהם עד עכשיו, לחפש להשקיע בשחקנים שזוללים שערים ולאו דווקא זוללי כסף, כאלה עם עתיד, כאלה שישחקו בנבחרת או יצעידו את בית"ר לשלבים בהם עוד לא היתה באירופה. 

לא בטוח שביום כזה צריך לדבר על לה פמיליה, אבל מכיוון שהארגון יתעקש להישאר בתמונה, הגיע הזמן שנאמר: אין שום אידיאולגיה במידור ערבים, מכיוון שאידיאולוגיה צריכה להיות ברורה לפני שמנופפים בה. ואין שום דבר ברור ומוצק בשנאה עיוורת לדת או למוצא. לה פמיליה שונאים ערבים יותר מאשר הם אוהדים את בית"ר, זה המשפט שלפיו צריך לשפוט אותם. והגיע הזמן שאוהדי בית"ר – אלה שאהבת בית"ר מנחה אותם יותר מאשר עקרונות גזע – יראו את האהבה שלהם ויחנקו את השנאה הקולנית. לא כי השותפים ערבים, אלא כי השותפות היא בית"רית. 

את בית"ר – לא רק ירושלים – הקים זאב ז'בוטינסקי לפני קרוב למאה שנה. בבית השלישי של שירו "שמאל הירדן" ("שתי גדות לירדן – זו שלנו זו גם כן", הוא יצק מסר נבואי: "שָׁם יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נָצֶרֶת וּבְנִי"). 91 שנה לאחר פרסום השיר, המסר נקלט.