ספרד התכסתה בשלג לבן בחודש ינואר אך בריאל מדריד, שחוותה ימים קשים מאוד ב"מסע שלא נגמר לפמפלונה" (כך תיארו זאת ב"מארקה") לא שקט ומקווים כי החודש הזה לא יהיה שחור. זינדין זידאן איבד אולי לראשונה את הפאסון ומתח ביקורת קשה על "לה ליגה", עתידו של סרחיו ראמוס מרחף באוויר והתוצאות לא טובות. אם בשנה שעברה בשלב הזה ריאל התייצבה הייתה באמצע ריצה מרשימה של 21 משחקים ללא הפסד ועל הדרך זכתה בסופרקופה הספרדי – תואר ראשון בפרק ב' של זיזו במועדון – הרי שכעת, לקראת המשחק היום (חמישי) נגד אתלטיק בילבאו בחצי גמר הסופר קופה (22:00, שידור ישיר בספורט4) המצב אחר לגמרי.
אשתקד נעדר קארים בנזמה מצמד המשחקים נגד ולנסיה בחצי הגמר וכן נגד אתלטיקו מדריד. לוקה יוביץ' קיבל את ההזדמנות ולא במפתיע – לא סיפק את הסחורה, אך אז היו הקשרים שעשו את ההבדל. טוני קרוס כבש מנקודת הקרן, איסקו זהר ולוקה מודריץ' קינח. כעת בנזמה כשיר גם כשיר אך יכולתו לא מזהירה. הצרפתי, דווקא כשהיה חזק במאבק הפיצ'יצ'י – נקלע לבצורת של שלושה משחקים לא רק ללא שער אלא גם ללא אף בישול ואף בעיטה למסגרת. הוא בלט בחולשתו ב-0:0 נגד אוסאסונה. ריאל בינתיים איבדה נקודות פעמיים בשלושת המשחקים האחרונים והליגה בורחת לה. בנזמה לא אשם כמובן שאין לו גיבוי אמיתי אך גם בעונה שעברה בה בלט לטובה והיה מהשחקנים החשובים בדרך לאליפות – הצרפתי נקלע לבצורת ודווקא רגע לפני הקלאסיקו בברנבאו. בעשרת משחקי הליגה האלה הוא כבש פעם אחת בלבד.
בנזמה הוא השחקן ששיחק הכי הרבה בקבוצה מאז הופעת הבכורה שלו ב-2009 – לא פחות מ-534 משחקים. יותר מהקפטן סרחיו ראמוס שנעדר פה משם בשל השעיות (או פציעות). עדיף שהחלוץ הבכיר שלך יהיה סקורר אימתני יותר. נדיר שחלוץ שורד בקלחת הרותחת של הסנטיאגו ברנבאו כל כך הרבה זמן. ריאל חייבת חיזוק בחורף, שוק שהיא מרבה להתעלם ממנו. הפעם החומר הקיים לא יספיק לאליפות.
ריאל צפויה, איטית ומשעממת – עם כוכב נופל ודועך כמו אדן הזאר. הוא מקבל גיבוי מוחלט מהמועדון אך האוהדים כבר מיואשים. הבלגי אולי עוד יצליח להתאושש ממכת הפציעות בתקווה שכמה משחקים רצופים יעשו את העבודה ויעזרו לו("מה חסר לי? המשכיות ודקות משחק", טען הזאר בעצמו אחרי ה-0:2 על אינטר), אך בברנבאו כבר מתחילים להבין שהקשר לא יזכיר אף פעם את הכדורגל הקסום מימיו בצ'לסי כשהיה אולי השחקן הטוב בפרמיירליג וחיכית הן כאוהד הבלוז והן כאוהד נייטרלי – שהכדור יגיע לרגליים שלו. כעת, הבלגי, שחגג יום הולדת 30 בשבוע שעבר ורק 31 הופעות בשנה וחצי – ממהר למסור אחורה. לא מכדרר, לא יוצר, לא בועט. עם גיליון הפציעות שלו עולה על אוטומט ההשוואה לגארת' בייל המושמץ אלא שזה פשוט לחטוא לאמת. בעונה וחצי הראשונה שלו בקבוצה, ולא רק בגלל השער בגמר גביע המלך – הוולשי היה גלאקטיקו לכל דבר וכבש פי עשרה.
פדג'ה מיאטוביץ', שחקן העבר של המועדון, לא מתייפייף בניגוד לשאר. פדג'ה אינו חוסך בביקורת עם כל הכבוד לאהבתו לקבוצה. "לריאל מדריד הזו אין את ה-DNA של המועדון". קודם לכן אמר: "ריאל מועדון כל כך גדול עד שהיא לא יכולה להמתין לאף אחד. גם לא להזאר". בנוגע לבלגי, אפילו עלו קולות בספרד האם כדאי למכור אותו בחורף. 35% מהנשאלים חושבים שהוא לא יצליח גם בקבוצה הבאה אליה יגיע ויסיים כפלופ כמו קאקה או מייקל אואן, שלא התאוששו לאחר שנפרדו מהמועדון הלבן. משחק טוב שלו היום יביא לכך, אם לא ייפצע – שיישחק סוף סוף בקלאסיקו ראשון כשחקן ריאל אחרי שאת שלושת הקודמים החמיץ בשל פציעה. "עם המספרים האלה שלה בהתקפה, ריאל צריכה תמיד לשמור על שער נקי כדי לנצח ולזכות בתארים", ניתח פאקו חמס שאימן בעבר את ראיו וייקאנו ופגע בול.
בתקשורת הספרדית עושים טעות ונוטים להשוות עוד השוואה לא נכונה – בין תקופת כריסטיאנו רונאלדו לבין ריאל הנוכחית. הרף שכריסטיאנו הציב היה גבוה ולעולם לא ישוחזר. אך ריאל מדריד מודל 2020/21 מסתמנת כקבוצה האפורה ביותר של המועדון בשנות ה-2000 גם אם לא החלשה מכולן. ב-30 השנים האחרונות רק חמש פעמים כבשה ריאל 30 שערים ומטה אחרי 18 משחקי ליגה. בין היתר בעונת הבלהות עם ז'ולן לופטגי וסנטיאגו סולארי ב-2018/19. עונה אחת, למשל, 1995/96 – הסתיימה במקום השישי המחפיר וללא הכרטיס לאירופה.
זה קרה גם בין 2004 ו-2007 לדוגמא, אך אלה לא רק המספרים היבשים. בעבר, גם בעונות חלשות, ריאל הייתה כובשת רביעיות בקלילות נגד הקבוצות החלשות. כיום – אין לה שחקנים כפי שהיו בתקופת זידאן השחקן – נניח רונאלדו נזאריו שיכול להתעורר לחודש ולנצח משחקים לבדו (כפי שהיה הן עם ואנדרלי לושמבורגו וכן בעונתו המלאה האחרונה במועדון, בה הבקיע בכל פעם כששיחק), חלוץ אימתני כמו רוד ואן ניסטלרוי, סופר-סאב כמו גוטי שיעלה מהספסל וירענן את החלק הקדמי עם כדור עומק שישבור כל הגנה או אפילו גונסאלו היגואין לפני הפריצה הגדולה.
כשחקן, זידאן היה מחויב למשחק ההתקפי ולשואו וכמאמן ריאל שלו נראית אחרת לגמרי. הקבוצה זקוקה בדחיפות לחיזוק בינואר. במשחק נגד אוסאסונה, למעט מרסלו אותו המאמן כבר לא סופר ואולי היה מקום להכניסו לעמדה קדמית בשלבי ההכרעה – ריאל שיחקה בהרכב המוכשר ביותר העומד לרשותה כנראה ופשוט לא יצרה דבר. נראה שגם הסנטיאגו ברנבאו חסר. המגרש עצמו, הגודל, כוח המשיכה, גם אם זה נכון שכל אריות אירופה משחקות ללא קהל.
ובחזרה לחלק הקדמי – מרקו אסנסיו כבר התאושש לחלוטין מהפציעה ונראה בריא, יש שיפור קל במשחקו אך צריך לזכור שבניגוד לחסה רודריגס למשל (שהתבסס על מהירות אדירה ויציאה מהמקום ופציעה טראגית ב-2014 קטעה לו את הקריירה) – אסנסיו מעולם לא ניחן בתכונות פיזיות יוצאות דופן. אלא בחוכמת משחק, קשר שמזהה את הפירצה ותוך כמה שניות שולח בעיטה אדירה לחיבורים כפי שעשה פעמיים נגד ברצלונה במשחקי הסופרקופה. את משחקיו הטובים יותר העונה הוא רשם דווקא בצד שמאל – העמדה של הזאר.
לוקאס ואסקס מילא היטב את מקומו של דני קרבחאל ובהמשך קיבל את הקרדיט בעמדה המוכרת לו כקשר כנף. הוא פתח בהרכב כבר 17 פעמים ברציפות. למשך זמן מה הוא היה השחקן היוצר הכי טוב של ריאל – מהיר מאוד עם יכולת הרמה משובחת – אות כבוד עבורו, פרס על עבודה קשה מצד אחד, אך מצד שני זה מראה עד כמה המצב של הקבוצה בכי רע. ואסקס, נזכיר, היה בדרך הבטוחה לעזוב את הקבוצה ואף אחד לא חשב שייקבל הצעה לחוזה חדש.
הקבוצה חייבת רענון בחלק הקדמי. גם שחקנים כמו פראן טורס שקצר הצלחה מיידית במנצ'סטר סיטי או דיוגו ז'וטה מליברפול היו יכולים לעזור לה כבר הקיץ, אבל אחרי המתנה ארוכה – הגיע הזמן לגלאקטיקוס, כי בריאל מחליפים טרנד אחת לתקופה. ארלינג הולאנד וקיליאן אמבפה, ריאל מדריד לא יכולה להמתין עוד. פריז סן ז'רמן נמצאת מעל בורוסיה דורטמונד בשרשרת המזון וקשה מאוד להוציא ממנה שחקנים. צירופו של אמבפה יכול להוות הצהרת כוונות – ריאל מושכת שחקנים כמו בעבר ואי אפשר לעמוד בפניה, יריית הפתיחה לקבוצה הגדולה השלישית של פלורנטינו פרס.
ומה עם הברזילאים? ויניסיוס ג'וניור נמצא בעונתו השלישית במועדון ולא התקדם במאומה. שלושה שערים בחודש הראשון של העונה לא באמת היוו שינוי מגמה, מעבר לתקרית עם בנזמה שאולי פגעה בבטחונו. הוא משחק בצורה מסורבלת. רודריגו לא נועז מספיק במשחק שלו על אף הבגרות וקבלת ההחלטות הנכונה. בליגת האלופות הרקורד שלו נהדר, אך בכל מקרה הוא מושבת עד פברואר.
מצד שני, הצרפתי פיתח מעין גינוני כוכב, יש היגידו בשל השהייה לצד ניימאר. אולי הוא צריך פשוט הרפתקה חדשה כדי להמריא – הבין שהליגה הצרפתית לא מתאימה למידותיו והגביע עם האזניים הגדולות לא מספיק קרוב. עם בן ארצו על הקווים (זידאן) ייתכן והכל יסתדר. הולאנד מנגד עובד קשה, עם רעב בלתי מתפשר לשערים וחושב רק איך לתת גול – בדיוק כמו רונאלדו. כמו רוצח ברחבה ו-25 שערים ב-25 משחקי בונדסליגה יגידו זאת. חלוץ שיכול להיות בברנבאו עשור שלם ולהטריף את הקהל כשיחזור. לא מדובר בשחקן של עונה אחת כמו לוקה יוביץ' הנשכח.
הקיץ מביא איתו חלומות רחוקים – הקורונה תיעלם מהעולם (או לפחות לא תכה גלים), קהל מלא וכוכבים נוצצים שיגיעו אחרי היורו. אך קודם לכן יש עוד משימות העונה. מחר ניצבת לה אתלטיק בילבאו שנכנסת בדיוק למשבצת "המשחקים הקשים" במשחק חצי גמר הסופר קופה הספרדי. נגד העשירייה הראשונה השיגה ריאל 20 נקודות מתוך 27 אפשריות ונגד החלק התחתון של הטבלה במאזנה 17 בלבד מתוך 27. אין מדובר בחוסר מזל או בעיה רגעית. ריאל ממעטת לייצר מצבים במשחקים רבים. במהלך הניצחונות על בילבאו ואייבאר כבשה הקבוצה שלישיות אך השער האחרון במשחק הגיע במתפרצת כשהיריבה מפקירה את העורף. במשחק נגד סלטה ויגו, רגע לפני ה-0:1 של ואסקס – נאצ'ו חילץ מהקו אחרי שיאגו אספס הקפיץ מעל טיבו קורטואה.
התואר הזה עשוי לקבל משמעות סמלית נוספת. אם ראמוס יניף את הגביע, נגד ברצלונה שמחכה כבר בגמר, הוא ישתווה לאגדת המועדון פאקו חנטו כבלאנקו המעוטר ביותר בתולדות המועדון עם לא פחות מ-23 גביעים. לאור המצב בין השחקן למועדון, שמזכיר קצת את המאבק החריף בקיץ 2015, וכן הסיכויים של ריאל לזכות באליפות או בליגת האלופות (אטאלנטה ממתינה עוד חודש) – אולי יהיה זה גם התואר האחרון בלבן. אמבפה, הולאנד, זידאן וראמוס? לא בטוח שאחד מהם אפילו יהיה בסנטיאגו ברנבאו המחודש.
מה דעתך על הכתבה?