דמיינו שהזמנתם אל השולחן את מנת "הפיליפינית החריפה". עכשיו דמיינו ששפכתם פנימה ספייסי מיונז וחתיכות דקות-דקות של ווסאבי. הרבה ווסאבי. עכשיו תכניסו הכל לפה. ואם שורף לכם, נסו לשטוף את הפה עם כוסית וודקה. בלי קרח.
זה בערך מה שהתרחש אמש ב-NBA, כאשר מגה-טרייד ענק הנחית את ג'יימס הארדן בברוקלין נטס, לצד קווין דוראנט וקיירי ארווינג. ג'יימס הארדן, אולי למעט ראסל ווסטברוק, הוא הכדורסלן שספג הכי הרבה ביקורות על סגנון המשחק הסוליסטי שלו בעשור האחרון. קווין דוראנט, הוא כנראה הכדורסלן שספג הכי הרבה ביקורות על מהלך בודד מחוץ למגרש, כאשר בעיני רבים "בגד" באוקלהומה סיטי והצטרף לגולדן סטייט החזקה.וקיירי ארווינג הוא… ובכן, קיירי ארווינג. האיש שלעיתים בטוח כי העולם שטוח או שסוכר הוא מלוח.
פוטנציאל לטריו התקפי מפלצתי ובו בזמן – לקבוצה השנואה ביותר בליגה מאז ימי "הבאד בויז" של דטרויט פיסטונס. רק בלי הגנה. או אופי. בעבר, טרייד כזה היה גורר תגובות שליליות רק מעצם הטרייד עצמו, על "הריסת הספורטיביות" או תלונות על סופרסטארים שמחפשים טבעת "בדרך הקלה". אבל מאז ימי לברון ג'יימס במיאמי, התרגלנו. זה העולם החדש, עולם שנשלט בידי השחקנים. אבל כאן – הכל אישי.
Brooklyn adding Harden to the Nets locker room pic.twitter.com/NSCuUYWZvO
— Mina Kimes (@minakimes) January 13, 2021
שלושה מכישרונות ההתקפה הגדולים בהיסטוריה של המשחק, לא פחות, מתובלים באישיות בעייתית. אם זה דוראנט והריבים שלו ברשתות החברתיות, הארדן וחוסר המקצועיות שלו בסיום דרכו ביוסטון, או קיירי ארווינג, שכרגע בכלל לא רוצה לשחק ומעדיף לבלות במסיבות. זה רע, זה מעצבן, זה יוצר אנטי. וזה בדיוק מה שה-NBA הייתה זקוקה לו.
גיבורים יש לה מספיק. אבל כדי לספר סיפור טוב, הליגה זקוקה למישהי שתשחק את תפקיד "הנבל". לברון ג'יימס החזיק בתפקיד הזה שנים רבות, אבל לעת זקנה ועם 4 טבעות, זו כבר משימה לא פשוטה. ברוקלין? לא מעט ממתינים שהיא תיפול. ובכלל, עם כל הכישרון, קשה מאוד יהיה לראות את זה מצליח. יותר מדי שאלות מונחות בפתחו של המאמן הרוקי, סטיב נאש.
מי ינהל את ההתקפה? האם דוראנט ייצטרך לשחק בחוץ על מנת לפנות מקום בצבע לחדירות של הארדן וקיירי? מי ייקח את הזריקה האחרונה? והאם יש לברוקלין מספיק מביאי כדורים באימונים? אם למדנו משהו מימי הגלאקטיקוס במיאמי, זו העובדה שההצלחה טמונה בהיררכיה. גם בלהקות הבנים המצליחות ביותר, צריך אחד שיוביל (תשאלו את ג'סטין טימברלייק), אחרת זה יכול להתפוצץ (תשאלו את רובי וויליאמס).
יש צורך במנהיג (לברון), צריך את יד ימינו (ווייד) ואת האיש שמוכן לעשות הכל, כולל עבודה שחורה (בוש).
בעולם מתוקן, היינו אומרים שההיררכיה צריכה להתבסס על קווין דוראנט, בהנחה שיישאר בריא. אבל אנחנו חיים בעולם משוגע וברוקלין עשויה הפוך לקבוצה משוגעת. לטוב ולרע. יותר מדי אגו, יותר מדי התקפה, פחות מדי הגנה. מצד שני – אי אפשר יהיה להוריד מזה את העיניים. וזה כל מה שצריך.
מה דעתך על הכתבה?