עד לפני 4 מחזורים היו למכבי חיפה 8 נקודות יתרון על מכבי ת"א. מאז מחקה פיגור של 13 נקודות מבית"ר ירושלים כדי לזכות באליפות הראשונה ב-1984, היו למכבי חיפה יותר מדי נקודות יתרון אותן שמטה. יש לה רקורד לא מחמיא במאבקי אליפות צמודים, אבל 8 הפרש ומומנטום זה משהו שמשמרים אותו. אתה יושב באולימפוס ולא מביט למטה. חיפה הביטה יותר מדי למטה וחשבה שהמיקום שלה לא מספיק, היא קיבלה תיאבון יתר, היא רצתה להוציא למכבי ת"א לא רק עין אחת, אלא שתי עיניים. אז היא הביאה את טוואטחה, המגן המועדף בנבחרת ואת עומר אצילי, שעל החיסרון שלו במכבי ת"א העונה – נספח לפרשת הקטינות – ביכו לא מעט מאוהדי מכבי ת"א. מה רע, חשבו בחיפה, להביא שחקן טוב ולתת לאוהדים שלנו את העונג על פני אוהדי היריבה? ככה בדיוק הם חשבו גם על אלירן עטר, על איתי שכטר, על גילי ורמוט, על מאור בוזגלו, לא כשהביאו את חזיזה או את אשכנזי או אפילו את סאן מנחם. שחקנים רעבים מול שחקנים שבעים. שחקנים שרוצים לפרוץ מול שחקנים שמעבר לשיא.
יש מי שיגיד שעל מכבי חיפה רובצת עכשיו "קללת אצילי", בגלל הפרשיה, אבל אני לא מאלה שמאמין בקללות. אני חושב שמה שלא שבור, לא חייבים לתקן. אצילי משחק בטריטוריה שצ'רון שרי אוהב מאוד, שהוא אפקטיבי בה. אפשר לשחק עם שניהם, אפשר גם להעלות את אחד משניהם במקום השני, צריך עומק. אבל הנתונים עגומים. עד שאצילי הגיע לקבוצה היו לשרי ב-15 המשחקים הראשונים של העונה 5 שערים ו-4 בישולים ומאז שהוא הגיע אין לו כלום. הוא אפילו לא משחק טוב. לאצילי יש בישול אחד בגארבג' טיים מול הפועל כפ"ס. עד שאצילי הגיע היה למכבי חיפה שובר שוויון ועכשיו יש לה שניים שאפילו לא שוברי גלים.
טאלב טאווטחה רשום על שני שערי ההפסד של מכבי חיפה שכרסמו בהפרש וצימקו אותו מ-8 ל-2. אם לחיפה היה לפניו מגן בינוני, מילא, אבל כשטאלב טוואטחה לא כשיר למשחק בנבחרת – וזה קורה לו הרבה – אז סאן מנחם הוא מועמד טבעי להחליף אותו. אין ביניהם פער כזה גדול, ובינינו, מגן צריך קודם כל להגן, ואת זה טוואטחה לא ידע ולא יידע לעשות.
אבל טוואטחה לא כרסם לבד בהפרש, עשתה זאת גם מכבי ת"א. בחודשיים האחרונים ניצחה מכבי ת"א 4 משחקים בזמן פציעות, למכבי חיפה זה לא קרה במשך כל העונה, היא הכריעה משחקים מוקדם יותר. אם למכבי ת"א לא היה את האופי, את האתוס לזכייה בתארים, ההפרש היה היום – גם עם ההבאה המיותרת של טוואטחה ואצילי – 10 הפרש.
צפו במכבי חיפה מפסידה לאשדוד
מאזן עגום במאבקי אליפות צמודים
למרות 12 האליפויות שלה, האתוס הזה לא קיים אצל מכבי חיפה. האליפויות האחרונות שלה, אי שם בעשור הקודם, היו ברורות, הוכרעו מוקדם, היריבות היו קבוצות קצה, היתר נשברו לבד. בכל פעם שלמכבי חיפה יש יריבה – מכבי ת"א ב-2002, הפועל ת"א ב-2010 – שלא מוותרת לה למרות פיגור עמוק בנקודות, מכבי חיפה עושה במכנסיים ברגעי האמת. חיפה עוד לא הגיעה העונה לרגעי האמת, אבל היא כבר עושה במכנסיים. בשביל מכבי ת"א כל משחק הוא רגע אמת, בגלל הפיגור וגם בגלל רוח המועדון. אפשר להביא מאמן ענק, זולל תארים, אפשר להביא זרים נפלאים וישראלים מוכשרים, אפשר גם לעשות מחלקת נוער שתייצר שחקנים, אבל אי אפשר להביא רוח מועדון, צריך לייצר אותה.
12 אליפויות לא מספיקות לפעמים ליצור שושלת של הצלחות, כי החוכמה היא לדעת לצאת מרצף של שנים לא מוצלחות. מכבי ת"א לא זכתה באליפות בין 1979 ל-1992, 13 שנים ברציפות. זה רצף אי ההצלחה הכי גדול שהיה לה. למען האמת, ב-13 השנים האלה היא אפילו לא התמודדה על האליפות. היא היתה מועמדת לאליפות שבוע אחד ב-1986, וגם בו הפסידה למכבי חיפה. יש הרבה נקודות דמיון בין מכבי ת"א של 1992 למכבי חיפה של 2021. גם אז הגיע אליה מאמן צעיר ומוצלח שיצר אימפריה (אברם גרנט בהפועל פ"ת). מכבי ת"א פתחה את העונה בדיוק כמו כל 13 השנים שקדמו לה, ובמחזור החמישי היו לה שני הפסדים, כולל בשכונת התקווה למי שתהיה היריבה הגדולה שלה באותה עונה על האליפות, בני יהודה. וזו אפילו כבשה במשחק הזה שער אחרי 17 מסירות רצופות, שער ספק משפיל. ומאותו רגע מכבי ת"א יצאה למסע של 13 ניצחונות רצופים וזכתה באליפות מוחצת. כי האתוס שלה נשאר שלם. היא באה לקחת אליפות.
מכבי חיפה, למרות שני ההפסדים – למכבי ת"א ולאשדוד שהן קבוצות שמסוגלות לנצח אותה – תיקח אליפות כמו כל אלה שלוקחות אליפות: מול שאר הקבוצות. היא תצטרך לנצח, בשיניים, בלי אגו ועם הרבה חוכמה – בלי להחליף חצי קבוצה כשלא הולך, אלא באמצעות איזון בין פותחים למחליפים – וגם מול ההגרלה שמועידה להם כרגע משחקי מוקש יותר גדולים (דרבי ובית"ר ירושלים) מאשר ליריבה.
צריך ללמוד לזכות בתארים
אם מחברים את כל התארים – אליפות וגביע – שזכו בהם שחקני מכבי ת"א מגיעים ל-61, מהם 51 אליפויות. אם מחברים לשחקני מכבי חיפה את האליפויות, מגיעים ל-9, רק אחת במכבי חיפה, של טוואטחה ב-2011. איתן טיבי לבד זכה ב-7 אליפויות. יש פה פער אדיר בין הקבוצות בניסיון. מכבי ת"א קבוצה יותר צעירה ועדיין יותר מנוסה. הניסיון של מכבי חיפה הוא באכזבות, היא צברה המון מהן, היא תדע להתמודד איתן. בפעם הראשונה שמכבי ת"א לא תנצח משחק קל בדקה ה-95, זה לא יהיה רק ברקס, זה יהיה האנד ברקס. 8 הפרש זה כמו אסם מלא לחורף, זה גרוש לבן ליום שחור, ומכבי חיפה היא עדיין מוליכת הטבלה; עדיין יש לה מאמן שלקח אליפות – 3 רצופות – מול מכבי ת"א איכותית מזו שיש כיום; היא עדיין קבוצה טובה יותר, אם היא תשתמש בסגל שלה נכון ולא תקפיץ להרכב כל שחקן רכש שהגיע בינואר לסגל שרץ מאמצע יוני.
מה דעתך על הכתבה?