ה-VAR את הגבול: יש לא פחות טעויות VAR מטעויות שיפוט רגילות

לפני שנים אחדות גונבה השמועה כי איגוד השופטים וההתאחדות לכדורגל שוקלים להכניס שיפוט וידיאו למשחקי ליגת העל. התחילו לדבר על פיילוט, על סטנדרטים, החל שת"פ עם חברות ההפקה, הכל היה ברור ברמה הטכנית. רק דבר אחד לא היה אז פתור ובוודאי שלא נפתר עד היום: מי יהיו שופטי הווידיאו.

צפו בתגובות

היה ברור כמובן כי יהיו אלה שופטים, אבל השאלה הייתה מה תהיה רמת בכירותם, האם יהיו אלה שופטים פעילים או שופטי עבר. אני זוכר את המקרה כיוון שעמלתי אז על כתבה בנושא. בשיחות עם אנשי איגוד השופטים, רובם כמובן שופטים פעילים או שופטי עבר, עלו שתי בעיות עיקריות: האחת, מה יקרה אם בניידת יישב שופט בכיר ובמגרש יהיה שופט זוטר, מי בעצם ישלוט במשחק, מי שבמגרש או מי שבניידת, איפה ההיררכיה תגלוש להחלטות? הבעיה השנייה שצצה, מה יהיה על האינטריגות באיגוד השופטים, על התחרותיות, על המעמד, מי עלול להכשיל את מי? איך אמר לי מישהו מאיגוד השופטים? "איפה שיש תחרות וכסף, יש קנאה ושנאה". 

אתמול בקרית שמונה התעופף לו מתן חוזז לצידו של דור אלו, והשופט נאאל עודה פסק על כדור עונשין מ-11 מטר לזכות מכבי ת"א. כמעט כל מי שצפה במשחק, כולל כמה מאוהדי מכבי ת"א שהודו בפני, חושב שלא היה פנדל ולא חצי פנדל או משהו שדומה לפנדל. ב-VAR ישב ארז פפיר, שופט ותיק. היו לו את כל התנאים לומר במערכת השמע לעודה: בטל את הפנדל או לפחות תיגש למסך ותראה בעצמך. וזה לא קרה. פפיר הכשיל את עודה, וגם אם זה היה בלי כוונה וכתוצאה מטעות שיקול דעת שלו עצמו, הרי שמיד עלתה במחשבה השאלה: אולי פפיר מבואס מזה שעודה, שופט של שנתיים וחצי בליגת העל, שופט את מכבי ת"א?

צפו בתקציר

צריך להבין, שופטי ליגת העל הם מקצוענים. הם מקבלים כסף לא רע על כל משחק שהם שופטים. יש שופטים שמגיעים לקרוב לעשרים משחקים בשנה, יש כאלה שמקבלים אולי עשרה משחקים. יוצא שהבכירים מקבלים כפול, והתחרות מי יגיע להיות בכיר היא ברמת ליגה בפני עצמה כולל טבלאות ניקוד. זה לכשעצמו יוצר תחרותיות, ובעיקר מעלה את התהייה, גם אם כל השופטים פועלים ללא רבב, ופשוט טועים כמו שופטים תיכוניסטים. בשורה התחתונה: יש לא פחות טעויות VAR מטעויות שיפוט רגילות, וה-VAR הרי היה אמור לצמצם את הטעויות עד לאפס.

באירופה נהוג כי חלק משופטי ה-VAR יהיו שופטים שפרשו במהלך חמש העונות האחרונות. בישראל יש רק שופט VAR אחד כזה – זיו אדלר – ורק עוזר שופט VAR כזה – קיריל בלקין. אדלר ישב בניידת העונה 28 פעמים, יותר ממספר מחזורי הליגה, יותר מכפול מהבא אחריו, דניאל בר נתן (13 פעמים שופט VAR). לפעמים אדלר מתקתק VAR פעמיים במחזור. אם אתה אוהד קבוצה ואדלר יושב בניידת ה-VAR במשחק שאתה צופה בו – תהיה רגוע. כמעט אפס טעויות. אדלר מעביר הדרכות, הוא כבר פרש, הוא כבר לא בתחרות. מי שרצה לקבל הוכחה לכך שיש בעיתיות בכך ששופטים פעילים יישבו ב-VAR – אדלר מספק אותה.

באיגוד השופטים יש בעיית כוח אדם. בחמש העונות האחרונות פרשו חמישה שופטים: מנשה משיח, לירן וקסברגר, גיא ברגר, צביקה לוי ואורן סמיניאן. ארבעת הראשונים נושאים בתפקיד באיגוד השופטים, האחרון נמצא בסכסוך משפטי עם האיגוד. למעשה, הם פסולים מלשבת ב-VAR.

באיגוד יגידו שיש פה בעיה של מאגר שופטי VAR, אבל זה קשקוש. ראשית, אפשר לשחק עם התקנות, ולגרום לכך שיהיו יותר שופטי עבר ליד ה-VAR (ולא רק כחרוז). אם שופטים בני 40 עוברים קורס ושופטים בילדים, כך כל אחד יכול לעבור הכשרה ולשמש כשופט VAR, וזה יכול לכלול גם אנשי כדורגל: מאמני עבר, מאמנים בחופשה, אנשי תקשורת. ככל שיהיו פחות שופטים פעילים בתהליך קבלת ההחלטות, יהיו פחות עניינים אישיים, פחות תחרות, יש סיכוי שיהיו פחות טעויות.

ובכלל, בכל מקום שיש שתי מצלמות – כולל במשחקי הליגה הלאומית והמשחק המשודר בליגה א' – אפשר לעשות VAR. לא צריך בשביל זה ניידת. צריך חדר, מסך, ואוזנייה. אחרי הכל, לא יתכן שה-VAR יעורר געגועים לשופטי הרחבה שעוררו געגועים לימים שבהם שופט טעה בלי שעזרו לו לטעות.