לפני מוריניו: על המהפך המטורף שטוכל חולל בצ'לסי

כאשר הגיע ז'וזה מוריניו לצ'לסי ב-2004 והכריז על עצמו כמיוחד, הוא ביסס את הנסיקה המטאורית על ההגנה. ב-12 המשחקים הראשונים של הפורטוגלי בתפקיד בכל המסגרות, ספגו הכחולים שלוש פעמים בלבד, ודהרו לעונה סנסציונית, עם 15 שערי חובה בפרמיירליג – וזה היה מופת הארגון בחלק האחורי.

ובכן, הסטטיסטיקה בולטת קצת פחות כי תומאס טוכל קיבל את הג'וב באמצע העונה, אבל הנתונים של הגרמני טובים אפילו יותר. ב-12 המשחקים הראשונים שלו בכל המסגרות, הוציאו שוערי צ'לסי שני כדורים בלבד מהרשת. אחד מהם בכלל היה עצמי ומקרי לחלוטין, של אנטוניו רודיגר נגד שפילד יונייטד, כך שהיריבים הצליחו להבקיע נגד צ'לסי של טוכל פעם אחת. טאקומי מינאמינו מסאות'המפטון עשה זאת בתיקו 1:1 לפני כחודש. מעבר לכך, השער נעול לחלוטין.

צפו בשער העצמי של רודריגר

המצוקה המרכזית בעידן פרנק למפארד היתה בהגנה. בעונה שעברה, תשומת הלב התמקדה בחוסר יכולתו של השוער קפה לעצור כדורים שנבעטו לעברו, ופתרון יעיל היה להחתים שוער יציב הרבה יותר בדמותו של אדוארד מנדי. ואולם, גם הצרפתי נאלץ להתמודד לא פעם עם עורף רעוע, ורק במחצית הראשונה נגד ווסט ברום בספטמבר ספגה צ'לסי שלושה שערים – יותר מאשר בכל הקדנציה של טוכל עד כה. השינוי של הגרמני בא לידי ביטוי בכך שלמנדי כמעט ואין עבודה. הוא משרה בטחון עצמי על חבריו, אבל לא צריך לעשות הרבה בעצמו.

קחו, למשל, את משחק הליגה מול אברטון לפני שבוע. בדצמבר, כאשר פגשו את היריבה בגודיסון פארק, הפסידו הכחולים 1:0, והיו אמורים לספוג הרבה יותר מול דומיניק קאלברט-לואין שעשה חיים משוגעים ברחבה. הפיאסקו הזה החל רצף של תוצאות עגומות שהובילו בסופו של דבר לפיטוריו של למפארד. כאשר התארחה בסטמפורד ברידג', התמודדה אברטון עם מערך הגנתי שונה לגמרי, והצליחה לשלוח כדור אחד בלבד למסגרת של מנדי. צ'לסי ניצחה בקלילות 0:2, ומעולם לא היתה בסכנה.

השינוי בלט אפילו יותר במשחק הראשון מול אתלטיקו מדריד בשמינית גמר ליגת האלופות. החבורה של דייגו סימאונה ממותגת מזמן כקבוצת ההגנה הטובה ביותר שאפשר לדמיין, אבל בבוקרשט היתה זו דווקא צ'לסי שעשתה לה בית ספר במלוא מובן המילה. במשך כל 90 הדקות היא מנעה מלואיס סוארס, ז'ואאו פליקס וכל עמיתיהם לשלוח אפילו כדור אחד למסגרת של מנדי. השוער נותר כמעט מובטל. מנגד, יאן אובלק דווקא הועסק כהוגן, ובסופו של דבר הכריע אוליבייה ז'ירו את ההתמודדות עם המספרת המרהיבה שלו. זה היה 0:1 קלאסי של אתלטיקו – רק על חשבון אתלטיקו.

כיצד הצליח טוכל, שמעולם לא היה ידוע כבונקריסט, לחולל מפנה כה מהותי תוך זמן כה קצר? לשם התחלה, הוא פשוט חזר לשיטה שמתאימה יותר לנפשות הפועלות. אנטוניו קונטה יישם בהצלחה גדולה את המערך עם 3 בלמים, ולקח אליפות בעונתו הראשונה. הוא הוזנח, כי למפארד האמין ב-1-3-2-4 עם רביעיה אחורית מסורתית. בשיטה הזו הלכו לאיבוד מרקוס אלונסו שאיבד לחלוטין את מקומו בסגל, אנדראס כריסטנסן שלא היה יציב כמו בימי קונטה, אנטוניו רודיגר שלא ממש נספר, וססאר אספיליקווטה שכבר לא מהיר כמו בעבר.

טוכל יישם כבר במשחקו הראשון, בתיקו 0:0 מול וולבס, את המערך 3-4-3 שהזכיר מאוד את הקדנציה של האיטלקי, ובו שילב במהרה את השחקנים שלא מצאו את עצמם אצל הבוס הקודם. כריסטנסן מרגיש הרבה יותר נוח כליברו מהסוג הישן בזכות ראיית המשחק המשובחת שלו והיכולת לנווט את המהלכים מאחור. הוא לא צריך יותר לרדוף בעצמו אחרי חלוצי היריב, אלא מגבה את שני הבלמים הנוספים, וכך לא נזקק לבצע עבירות כמעט בכלל. אספיליקווטה, שמשחק כבלם ולא כמגן, לא צריך עוד להצטרף להתקפות, ולכן לא מפקיר שטחים. לעומת זאת, אלונסו מאושר לחזור לדשא ולדהור קדימה כמו בימים הטובים של קונטה, בלי לדאוג יתר על המידה לעורף, כי הוא יודע שרודיגר תמיד יסגור את השטח.

בנוסף, השימוש בצמד קשרים מרכזיים סוגר את השטח. הם מקבלים משימות שמרניות למדי, התפקוד של אנגולו קאנטה מזכיר את העונה שלו בלסטר, והלחץ מתבצע גבוה ככל הניתן על המגרש. הארגון והסדר נשמר באופן מוקפד, וכל השחקנים משתתפים במאמץ לפי התוכניות. קל לומר זאת, אבל הרבה יותר קשה לבצע את ההוראות על המגרש. איש לא מבטיח שזה יישמר כך לאורך זמן, והאיזון העדין עלול להיות מופר אם הביטחון העצמי יתערער, אבל בינתיים השינוי בעמדת המאמן פועל לטובה בכל הקשור להגנה, וגם השחקנים מרוצים.

"משחק ההגנה מתבסס על אמון ואומץ. אתה יכול להיות נועז יותר אם אתה יודע שחבריך יגבו אותך כשאתה מפספס בתיקול. השחקנים שלנו רעבים מאוד להצלחה, ולא מאפשרים ליריב להתקרב לשער. זה נותן לנו תחושה טובה, וכך מתפתח מומנטום חיובי", אומר טוכל. "כולנו עובדים קשה מאוד אחד למען השני, וזה מתחיל בחלוצים. כולם עושים המון עבודה שחורה, כולם לוחצים, כולם מרחיקים את הקווים מהשער שלנו, וזה מניב פירות", טוען הקפטן אספיליקווטה.

בחלק ההתקפי, העסק עדיין רחוק מאוד משלמות. בחלק מהמשחקים צ'לסי מתקשה להגיע להזדמנויות, לעתים אחוז ניצול ההזדמנויות שלה קטסטרופלי, ובאף משחק של טוכל היא עדיין לא כבשה יותר משני שערים. למעשה, ב-12 ההופעות בהדרכתו עד כה היו 13 שערים בלבד, וזה לא יכול להספיק לאורך זמן, כי אי אפשר לנעול את השער.

ואולם, בגומלין הערב (רביעי ב-22:00) נגד אתלטיקו הדגש יושם, באופן טבעי, על הגנה. אם גם הפעם לא תהיה אף בעיטה של סוארס למסגרת, הכחולים יעלו לרבע הגמר גם אם לא יכבשו. 0:0 כמו נגד מנצ'סטר יונייטד, או נגד לידס בשבת, ישמח מאוד את טוכל. בינתיים, הוא מתעלה אפילו אפילו על העונה ההיסטורית של מוריניו, וזה לא דבר של מה בכך.