27 בפברואר 2021. באיירן מינכן הגיעה למשחק הביתי מול קלן מהתחתית אחרי שלקחה נקודה משני משחקיה האחרונים וראתה את הפער בפסגה מצטמק לשתי נקודות. הכל הלך חלק במחצית הראשונה. באיירן שייטה ל-0:2 קליל, אבל כהרגלה העונה, ביצעה טעות מביכה בהגנה וקלן צימקה בדקה ה-49. השוויון ריחף באוויר עד שבדקה ה-64, האנזי פליק הרים מהספסל את תומאס מולר. לפליק לא הייתה ברירה. הוא לא תכנן להשתמש בקשר שרק חזר להתאמן לאחר שלושה שבועות של היעדרות בשל קורונה, אבל המציאות חייבה אותו. ואז קרה הקסם.
חצי דקה לאחר שנכנס, מולר עשה את מה שהוא עושה הכי טוב – הכניס כדור גאוני לרוברט לבנדובסקי שסגר את המשחק. פתאום, ברגע, באיירן נראתה כמו באיירן. פתאום הכל זרם. כל חלקי הפאזל הסתדרו במקומם. כמו אבא שנכנס לחדר ומרגיע את הילדים המשתוללים. עם מולר על המגרש, באיירן חזרה לנשום. ולחייך. היא סיימה את המשחק הזה ב-1:5 והמשיכה מאז לעוד חמישה ניצחונות רצופים בכל המסגרות כולל מהפך בקלאסיקר ו-0:1 בלייפציג שסגר ככל הנראה את מאבק האליפות. עכשיו, אבא מולר וכל ילדיו יכולים בשקט להסתער על עוד זכייה בליגת האלופות.
צפו בבאיירן סוגרת את מאבק האליפות
לבנדובסקי נמצא בעונה פסיכית וחסרונו יורגש, אבל באיירן בעידן פליק היא הקבוצה של מולר. הוא שולט בה על המגרש, מנהיג אותה מחוץ למגרש והכל בזכות חוכמה וחריפות. "המשחק שלי מבוסס יותר על היגיון מאשר על כישרון", אמר בריאיון שהעניק לאחרונה. אריאן רובן נהג לצחוק שמולר לא נפצע כי אין לו שרירים. ובאמת, הוא לא השחקן הכי מהיר, בוודאי שאין לו טכניקה יוצאת דופן, אבל מולר קורא את המשחק ברמה של שחקן שחמט. הגאונות שלו באה לידי ביטוי ביכולת שלו לצפות מהלכים. יכולת שהעניקה לו את הכינוי "ראומדויטר" – מפרש השטחים.
מולר עצמו השתמש לראשונה ב-2011 במונח ראומדויטר כדי להסביר את סגנון המשחק שלו. הוא חי על ריצות לעומק ופינוי שטחים. יש שמגדירים אותו כשחקן הכי טוב בעולם בלי הכדור, אבל אם תשאלו אותו, הכל היגיון בריא. הדרך של אוהדי ופרשני כדורגל להעצים משהו כדי שיוכלו להסביר אותו. הרי לאורך היסטוריית המשחק סגדנו לגאונים וירטואוזיים או מפלצות אתלטיות, אז איך מסבירים את הייחודיות של מולר? לטענתו, בנו מיתוס 'מנופח' סביב היכולת שלו להתמצא במרחב. "מנסים להסביר איך שחקן בלי יכולות פיזיות, טכניקה או דריבל יוצא דופן כל כך יעיל. בנו משהו שהוא בסך הכל הגיוני במיוחד".
כדורגל הוא משחק פשוט ומולר יודע לנצל את הפשטות הזו לטובתו. הנה ההסבר במילים שלו. "נניח שהכדור אצל שחקן הכנף בצד שמאל, הוא מוביל את הכדור אבל אין לו אופציה להגביה אז הוא מוסר אחורה – כדור קשתי לקשר האחורי או שטוח למגן. כל שחקן הגנה של היריב יסתכל על הכדור כמו זומבי. במצב כזה, ברור שהשטח בצד השני של הרחבה פנוי. אתה רץ מצד ימין על קו הנבדל וחותך פנימה". אז מה הופך אותו למיוחד? העקשנות לעשות את אותה פעולה נכונה עד שהיא תצליח.
"אני עושה את אותו דבר שוב ושוב וזו אחת החוזקות שלי. כל חלוץ או קשר התקפי יודעים שהריצות הללו מסוכנות ליריב, אבל חלקם לא חזקים מספיק לעשות את זה 50 פעם במשחק. אולי ב-49 מקרים לא תקבל את הכדור או תאבד אותו. כדורגל זה משחק של המון טעויות – במיוחד בהתקפה. צריך לנסות שוב ושוב ואולי המגן יטעה בפעם ה-51 ואז תוכל להבקיע".
לפעמים זה מרגיש כאילו מולר היה בבאיירן מאז ומעולם, אבל הוא בסך הכל בן 31. ניווט את הספינה, ידע לתת לשמות הנוצצים סביבו לפרוח, אבל במקביל לשמור על כוח עצום בתוך המועדון. לואי ואן חאל אמר עליו: "מולר תמיד משחק". פפ גווארדיולה שדרג את היכולות שלו כ"תשע מדומה" שהתפוצצו עם 20 שערים בעונת 2015/16, אבל כשהגיעו מאמנים שחשבו אחרת… ובכן, הם לא החזיקו מעמד זמן רב. קרלו אנצ'לוטי למשל לא מצא מקום בשיטה שלו למולר ובסופו של דבר פוטר אחרי חודשים בודדים בתפקיד. "אני לא לגמרי יודע מה המאמן רוצה", אמר מולר על אנצ'לוטי ואחרי שהאיטלקי הוחלף על ידי יופ היינקס, הוסיף: "שוב יהיו לנו אימונים טובים".
מולר, כמו שכבר הבנתם, מבין את המשחק ברמה גבוהה מאחרים, אולי אפילו גבוהה יותר מחלק מהמאמנים שהדריכו אותו. הוא אחד שכדי להוציא ממנו את המיטב, צריך לתת לו את חוברת ההוראות וגם את חופש הפעולה לפרש אותה כרצונו. צריך גם לדעת לכבד את מעמדו. בתחילת העונה שעברה, ניקו קובאץ' עשה את הטעות הפטאלית והלך ראש בראש נגד מולר. המצלמות ליוו את מבטו המתוסכל על הספסל וכלי התקשורת מילאו דפים בספקולציות עזיבה. מולר היה בשנת חוזה ולא הייתה לו שום כוונה להאריך אותו כל עוד קובאץ' הוא המאמן והסיטואציה לא משתנה.
לשיאה הגיעה המתיחות כאשר ליזה, אשתו של הקשר, פרסמה פוסט באינסטגרם נגד המאמן אחרי שמולר נכנס כמחליף בשלב מאוחר של המשחק מול פרייבורג. ליזה מיהרה להתנצל, אבל מולר חיכה להזדמנות לסגור חשבון גם בשבילה. אחרי שקובאץ' פוטר, הוא פשוט לא יכול היה לוותר על העקיצה. "כשאשתך שולחת אותך לקניות עם הוראות, אתה יודע בדיוק מה לעשות. אבל כשהיא לא נותנת לך הוראות, אתה עומד מול המדפים ויש סיכוי גבוה שארוחת הערב לא תהיה טובה כמו שהיא הייתה אמורה להיות".
מולר חזר לשיא שלו תחת פליק עם חוזה חדש ובתפקיד חדש, הוא הפך לאחד המבשלים המצטיינים באירופה. הוא סיים את העונה שעברה עם שיא בונדסליגה של 21 בישולים, אותו הוא יכול לשבור העונה (15 בישולים כשנותרו עוד שבעה מחזורים). לראשונה מאז עונת גווארדיולה האחרונה, מולר הגיע גם למספר דו ספרתי של שערי ליגה. פליק מעריץ אותו ובמיוחד את הדברים הקטנים שהוא עושה כדי לחבר את הקבוצה גם מחוץ למגרש, כמו למשל שורה של פירגונים ללוקאס הרננדס בפוסט אחרי הקלאסיקר. סתם כדי להביע תמיכה בשחקן שלא מרבה לשחק בתקופה האחרונה.
מולר בונה מציאות בבאיירן. אחרי שהגה לעצמו כינוי, לקח קרדיט על המונח רוברט "לבנגולסקי" וקרע את גרמניה כשכינה את אלפונסו דייויס "רואד ראנר" בתוספת ה"מיפ מיפ" המפורסם, מולר טען שלאון "סקורצקה" יכול למלא את מקומו של הפולני הפצוע. הנבואה התגשה כשגורצקה כמובן כבש את שער הניצחון בלייפציג מבישול של מולר. "לתומאס כנראה היה משעמם בפגרה הבינלאומית, אז הייתי צריך להוכיח שהוא צודק, כמו תמיד", צחק גורצקה בסיום. צחוק בצד. המשחק בלייפציג היה עוד הוכחה שבאיירן יכולה לעשות הכל כשמולר על המגרש. הוא הופך אותה לקבוצה בלי פחד ולמעשה, הוא משפיע על המשחק שלה אפילו יותר מאשר לבנדובסקי המופלא.
הסיבה לכך פשוטה. מולר הוא באיירן. הסלוגן "מיה סאן מיה" – אנחנו מי שאנחנו – הוא חלק ממנו. ווינר טהור שהווינריות מובנית בתוכו. אחד שחושב רק על ניצחון ואחרי הניצחון, חושב על הניצחון הבא. "כל שחקן כאן חייב להוכיח לכל העולם שהוא שייך לרמות האלה. זה מה שמניע אותנו. אתה רוצה להרגיש שאתה שייך לטובים ביותר ושאתה הטוב ביותר בתחרות. זה לא הגביע או התואר. לא אכפת לי מחתיכת מתכת. ברגע שזכינו בתואר, כל מה שחשוב זה מי ייקח אותו בשנה הבאה". מולר מחפש להיות הטוב ביותר. הטוב ביותר בעמדה שלו. הטוב ביותר בליגה. רק הניצחון הוא שמעניק לו את תחושת הסיפוק שהוא מחפש. מבחינתו, זה שווה הרבה יותר ממשהו חומרי ומוחשי כמו מדליה או גביע.
"מולר הוא גיבור. סמל של באיירן מינכן. הוא חלק מבאיירן כמו שהאוקטוברפסט הוא חלק מהעיר מינכן", אמר עליו נשיא באיירן הרברט היינר. אין דרך טובה יותר להסביר חיבור טבעי של שניים שהם אחד. אבל מולר, בחור פרקטי שכמוהו, אחד שתופס את החיים ואת הכדורגל בצורה הכי פשוטה וכיפית שיכולה להיות, הוא האחרון שסוגר דלתות על אופציות עתידיות. "אני לא מקובע על המועדון. אם תהיה סיטואציה בה אצטרך להחליט אם לשחק במקום אחר, לא תהיה בושה או בעיה", אמר לפני מספר ימים וכהרגלו הוסיף עקיצה: "אולי כמו טיאגו", כשהכוונה כמובן לטיאגו אלקנטרה שעבר לליברפול.
אולי זו הייתה סתם עקיצה. אולי הדרך של מולר לשמור על דברים מעניינים. אולי מסר או תזכורת למה שקורה למי שמתעסק. כך או כך, מולר ובאיירן כבר מסמנים את המטרה הבאה – להמשיך לנצח גם בליגת האלופות. ויש גם מטרה אישית, או יותר נכון עוד חשבון פתוח. כבר תקופה שמולר מחוץ לסגל נבחרת גרמניה כי יוגי לב רוצה "להצעיר". לב נוהג להתפתל ולהתחמק מתשובה לגבי מולר. מבחינתו, היורו הוא אירוע נפרד ממשחקי המוקדמות. ומולר? הוא דווקא ענה בצורה הכי ישירה שיש: "בא לי לרדוף אחרי תארים הקיץ".
מה דעתך על הכתבה?