אביאל זרגרי התגייס ביום חמישי לצה"ל. הוא רק בן 18 וארבעה חודשים, אבל צה"ל לקח אותו מהר. זה מחושב ומתואם עם העתידות של בזוקה: בגיל 21 הוא יגיע לירח. ואם לא לירח, אז כנראה שלאירופה. איפה באירופה? אם השנתיים הבאות ייראו כמו השנה האחרונה, או בעצם בכל אחת מהשנים שקדמו לשנה הזו, אז הוא יגיע רחוק מאוד.
אתם תקראו פה תיאורים ואמירות חסרות תקדים לשחקן שגדל בסך הכל במחלקת הנוער של בית"ר ירושלים, שני מיליון שקל תקציב, שליש ואף פחות מתקציב מחלקת הנוער של מכבי פ"ת, עשירית מתקציב מחלקת הנוער של מכבי ת"א. אביאל זרגרי צמוד לטיקט שילווה אותו בתקופה הקרובה ועליו רשום "הדבר הבא". האם משהו יקלקל אותו? אם ככה אתם חושבים, אז אתם לא מכירים את זרגרי. כדאי שתכירו.
בכדורגל הישראלי יש קרש הצלה לשחקנים שנולדו בדצמבר. הם מקבלים אישור לשחק בשנתון הנמוך יותר, לפחות עד שהם מגיעים לשנתון נערים א'. זרגרי נולד בדצמבר 2002 ושיחק לרוב דווקא עם ילידי 2001, ולא 2003. את הופעת הבכורה בבוגרים הוא עשה שבוע וחצי לאחר יום הולדתו ה-17. אורי מלמיליאן ערך הופעת בכורה קצת לפני, אלי אוחנה קצת אחרי. זה היה לפני 40 ו-50 שנה. בגיל 17, היום, מתחילים רק לשחק בנוער.
זרגרי גדל במקום טוב, ולא רק בגלל שכונת מלחה או הגמינסיה העברית. גל אלברמן יספר תמיד איך בבית בו נמצאים אבא, אגדת כדוריד, ואמא שהיא מורה לחינוך גופני, משתפרים כל הזמן, ומקבלים ערכים למצוינות. אופיר זרגרי, אבא של אביאל, הוא מאמן ותיק בבית הספר לכדורגל של בית"ר ירושלים, מאמן את הקטנים ביותר. הוא לא לקח קבוצת גילאים כדי לשמור שבת, אבל את הילד חינך כמו שצריך.
שרון סבג קלט אותו בילדים ב', הגיע איתו עד נערים ב' ושם כבר ראה אותו חנן אזולאי, המנהל המקצועי של מחלקת הנוער. זה לא היה סתם שחקן גרזן, זה היה מעבר. ילד שמשחק כמו בוגר, שקט מאוד עם הכדור, אחראי. "ראינו את הכישרון שלו, את היכולות שלו" משחזר אזולאי. "מה שמעניין בגילאים האלה, אלה היכולות הפיזיות. הוא בחור חזק מנטלית, מתגבר על קשיים בקלות, מוצא פתרונות מהירים, ניגש לקבל את הכדורים, מגלה מנהיגות. אלה דברים שהובילו אותו קדימה. הוא עוד צריך לשפר טכניקה, לגלות יותר זריזות. כבר עכשיו הוא מזכיר לי את דוד קלטינס, אבל הוא יותר רגוע, קלטינס יותר דינאמי. דן גלזר וזרגרי הם אותו שחקן רק כשאביאל רוצה להגיע לשער, הוא מחפש להיות יותר טוב. יש לו ראש גדול, מחפש להתקדם, אוהב לעבוד, לא בכיין".
בבית"ר ירושלים מסוגלים להתעלף משחקנים כאלה. הם גידלו כישרונות פראיים. שחקנים כמו זרגרי גדלים בדרך כלל במחלקות נוער מתוקתקות, עם חזון ודרך, לא כאלה שמעבירות בעלות כל חמש דקות, לא בבית"ר ירושלים.
כששרון סבג אימן את זרגרי בנערים ג', בחן אותו שי ברדה בקורס מאמנים. הוא הגיע לבית גן לראות את המאמן בפעולה והעין נפלה על זרגרי. לימים יספר: "ראיתי משהו אחר, לא קשור לישראל. יציאה מהמקום מטורפת, בגרות במשחק". ברדה ניגש לסבג ואמר לו: "שמור על הילד", ומאותו יום – והוא מאמן במכבי נתניה – לא הוריד ממנו את העיניים.
כשמונו ברדה וסלובודן דראפיץ' כמאמני בית"ר ירושלים, אמר ברדה לדראפיץ' שאין שום בעיה לתת לילד את העמדה מספר 6. צמרת בית"ר – משה חוגג ואלי אוחנה – רצו להביא קשר. הם יצרו קשר עם סנדרו רנייר, קשר ברזילאי בן 31, עם עבר עשיר בטוטנהאם והיו מוכנים להשכיב בעבורו 450 אלף יורו. סלובו וברדה התייצבו על הרגליים האחוריות שלהם ואמרו לבוסים: "לא יהיה פה שום 6 אחר. ישחק פה שחקן אחד, קוראים לו אביאל זרגרי, זה הדבר הבא".
זרגרי היה אז בן 17 וחצי. זה לא היה רק בסיס ההיכרות הקודם של ברדה עם זרגרי, היציאה המהירה מהמקום, קריאת המשחק, או חילוצי הכדור, זו היתה גם התכונה שהופכת שחקנים לסופר שחקנים: היכולת לתקן את עצמך. זרגרי שמאלי והוא עובד כבר שנתיים על הימין שלו, משפר אותה ללא היכר, מייחד גם אותה למסירות.
לאחר משחק האימון הראשון של שני המאמנים בית"ר, מול ראשל"צ, הם לקחו את זרגרי לשיחה ואמרו לו: "היום אתה הולך לשחק 6 בבית"ר ירושלים. אתה יכול לטעות כמה שאתה רוצה, לא נוציא אותך החוצה. לך תביא את האישיות שלך. יש לך מאיתנו גב עד מחרתיים". זרגרי גירד קצת בפדחתו וענה: "מעריך את זה. אין לי מה להגיד, אני פשוט אביא את עצמי".
מה שקנה את המאמנים היה האופי, בעיקר הגדלת הראש. בתקופת הקורונה, אחרי עוד סגר, נדחסו 13 משחקים ב-36 ימים. השגרה היתה משחק, טיפולים, שחרור, משחק. הפיק של השגרה היו המשחקים. עומס מטורף, אפילו לא אימון אחד נורמלי ולחץ לא סביר לתוצאות. ברדה המודאג פנה לילד ואמר: "מה אנחנו עושים, אנחנו צריכים אותך". זרגרי היישיר מבט: "שמעתי שיש איזה מכשיר שעוטף את כל הגוף, מפרק את חומצות החלב ונותן זמן התאוששות. הוא עולה 6,000 שקל. קניתי אותו".
במקרה אחר עלתה הקבוצה למשחק בסכנין ללא בלם מחליף. בדקה השנייה חטף אור זהבי מכה בראשו והרופא של סכנין, האחראי הרפואי במגרש, החליט שהוא לא כשיר להמשיך. הבלם השני במגרש היה אופיר קריאף, גם הוא לא באמת בלם. שני המאמנים החליטו להסיט את זרגרי לעמדת הבלם. את המשחק הוא סיים כמצטיין. כששיחקה הקבוצה מול מכבי ת"א, וזרגרי שיחק בעצימות מאוד גבוהה, עם קצב גבוה וקילומטרז' אינסופי, הגיע דן גלזר הפצוע לברדה ואמר לו: "קואץ', וואו, מה זה?"
לזרגרי יש כבר 29 הופעות בנבחרות הנוער והנערים, בשנתון של סוף פודגוראנו ורונן חנציס. כרגע הוא השחקן המוביל בשנתון. המאמן שלו בנבחרת הנוער הוא גדי ברומר: "אישיותית, אין ספק שהוא בדרך הנכונה. הגישה שלו למשחק, הגישה שלו לקבוצה. הוא מתאמן בצורה הכי טובה שאפשר, בחור שרוצה ללמוד ולהתקדם כל הזמן. השנה הוא עשה קפיצה ממש גדולה. מוסר העבודה שלו מאוד גבוה. אין לו אגו, הוא חושב רק על טובת הקבוצה. זה סוג שחקנים שחסר בכדורגל שלנו. ומה שמייחד אותו זה שאביאל יכול לזהות סיטואציה שבלם יוצא מהעמדה שלו, והוא מגדיל ראש והולך לחפות. יש לו ראיה טקטית נכונה. מה שמאפיין את אביאל זה הרצון שלו להוכיח את עצמו בכל אימון. זה נותן בטחון לאנשים סביבו שהוא יגיע רחוק".
כמה רחוק? הלכנו לאדם שהגיע מבית"ר ירושלים הכי רחוק – אלי אוחנה. זו היתה אמנם שיחה טלפונית אבל את העיניים הנוצצות ראינו גם בלי שימוש בשיחת וידיאו.
והוא מודה: "ההתקדמות שלו היתה מהירה. לא חשבנו שכל כך מהר הוא יעשה את ההתקדמות המטורפת הזו. הוא משחק עם המון ביטחון, הוא משחק כאילו הוא כמה שנים בבוגרים. מדובר בשחקן עם אופי בלתי רגיל, ועדיין חובת ההוכחה עליו. להיות שחקן הרכב בבית"ר ירושלים, ושחקן מפתח, זה עוד יותר מטורף. איתו עשינו את רוב הנקודות ובלעדיו עשינו מעט (53 אחוזי הצלה איתו, 29 אחוזי הצלחה בלעדיו – ר.ע). צריך לרשום את זה לזכותו. הוא מתנהג כבוגר, יש לו אופי מצוין, מקצוען, אוהב ללמוד, הוא מתאמן מהטובים שיש. צמרת הצמרת".
את מי הוא מזכיר לך?
"הוא מאוד מזכיר את דן גלזר, ואימנתי את דן בנבחרת הנוער. מבחינת ההשקעה, האופי ומבחינה טכנית הוא עולה עליו, למרות שהלוואי עלי כמה גלזרים בקבוצה. הם דומים, מאוד מזכירים זה את זה, אבל מבחינת כדורגל, הרמה הטכנית של אביאל יותר טובה. אבל ההשוואה הנכונה היא טל בנין. הוא גם שמאלי, פייטר, אגרסיבי. ההשוואה אפילו מצוינת. הוא צריך לשפר את נושא השערים, אם כי לא לשכוח שהוא רק בן 18. הוא יגיע לנבחרת. הכל תלוי בהרבה דברים. הוא צריך להשתפשף וללמוד, אבל הכיוון הוא חו"ל. אם ימשיך בקצב התקדמות הזה הוא יהיה בהחלט טל בנין הבא, בלי ספק".
זרגרי הוחתם לאחרונה לחמש שנים, אבל המטרה של בית"ר היא גם לעשות עליו אקזיט. "נשמח מאוד אם תהיה הצעה מחו"ל", סיכם זאת אוחנה ואי אפשר לא להתפעם מכך שאת המחמאות האלה קיבל זרגרי מהסמל הכי גדול של המועדון.
ועדיין, כמו שהוא אמר, וכמו שאמרו אחרים, הוא רק בן 18 וארבעה חודשים. "ההתקדמות של זרגרי – אם יפול או יקום – תהיה תלויה במאמן הבא שיידע לטפל בו" סיכם זאת השבוע איש מקצוע שעבד איתו. "המאמן הבא חייב לאפשר לו לטעות כי אם אביאל יידע שהוא יכול לטעות, הוא יעוף קדימה. תקרת הזכוכית שלו זה רק ההתחלה".
מה דעתך על הכתבה?