תארו לעצמכם שמדינה מפסידה במלחמה, והמנהיג שלה היה מאשים את החיילים בהפסד; תארו לעצמכם שחברה הייתה פושטת רגל, והמנכ"ל היה אומר שהכל בגלל האופי הרופס של העובדים; תארו לעצמכם שקבוצת כדורגל שלפני שנתיים לקחה גביע והחזיקה בכמה מהשחקנים הטובים בארץ ירדה ליגה בצורה מבזה אחרי שמרבית הסגל נמכר או שוחרר לקבוצות אחרות, והבעלים היה מאשים את השחקנים שכיום משחקים בקבוצה בירידת הליגה.
רגע, האחרון באמת קרה. בני יהודה, שלקחה לפני שנתיים את גביע המדינה עם הרכב אדיר (מינוס ירדן שועה, שנמכר כמה חודשים קודם לכן), שחגגה את התואר מול 15 אלף אוהדים באצטדיון ואחר כך מול 20 אלף איש לפי הערכת המשטרה בפארק דרום בתל אביב – ירדה השבוע לליגה השנייה בצורה עלובה במיוחד, ומה שהיה לאיש שאחראי לכל הקסם הזה להגיד הוא ש"השחקנים אשמים".
וכמעט אף אחד לא שאל אותו, את ברק אברמוב – תגיד, כשבני יהודה זכתה פעמיים בגביע ייחסת את זה לעצמך – למה עכשיו אתה פוטר את עצמך מלקחת אחריות? ואף אחד גם לא אמר לו – תגיד, מה עם המאמן שהבאת מהפועל ב"ש? אף על פי שלאבוקסיס יש קבלות: מאז שהגיע הקבוצה לקחה 11 נקודות מ־36 אפשריות, בעוד שלפניו רק 16 נקודות מ־54 אפשריות, שיפור חד־משמעי מ־29.5% הצלחה ל־30.5% הצלחה.
בני יהודה עברה השנה עונה זוועתית. ארבע פונקציות שונות נשאו בנטל אימון הקבוצה – אלישע לוי ממחזורים 1 עד 3, ניר ברקוביץ' ממחזורים 4 עד 7, כפיר אדרי ממחזורים 7 עד 18, ויוסי אבוקסיס ממחזור 18 ואילך. הדבר המדהים באמת בקריסה של הקבוצה הזו הוא העובדה שבמחזור השמיני היו לה כבר 13 נקודות, שהן כמעט מחצית מהנקודות שיש לה אחרי 30 משחקים: 27.
בני יהודה של אברמוב, למעט העונה, נהנתה מביטחון אינסופי בשער בדמות אמיליוס זובאס. השוער הליטאי, שהביא שתי זכיות בגביע במו ידיו, היה חומה בצורה והעניק שקט בלתי נתפס לחוליית ההגנה של הקבוצה – ולא רק לה. אבל זובאס סיים חוזה, ואף אחד לא התאמץ להשאיר אותו – כמיטב המסורת. בבני יהודה מספרים, כרגיל במקרים כאלה, ש"זובאס רצה 300 אלף דולר". אבל יותר סביר שהם לא רצו להשאיר אותו גם בהרבה פחות (כפיר אדרי וגם יוסי כהן, הנציגים של אברמוב בהנהלה, כבר אמרו את זה לאוהדים חצי שנה לפני תום החוזה של זובאס).
ובמקום שוער שהביא בכל עונה 10־12 נקודות וגם שני גביעים, החליטו בבני יהודה ללכת על שוער שעלה מהנוער, עומר ניראון – ובעצם סידרו לו כתם לא מכובד בקריירה. הקיצוניות הזו – מזובאס לשוער שעלה מהנוער – בלתי נתפסת, ועוד יותר בלתי נתפס להבין שבשנה וחצי האחרונות זה קרה כמעט בכל עמדה: הלך שחקן טוב או אפילו מצוין, הגיע תחליף בגיל נוער או מליגה נמוכה. ככה אי אפשר לשרוד בליגה.
בחלון ההעברות של ינואר, כשכל הקבוצות בתחתית התחזקו כמו משוגעות, בני יהודה החתימה את אבוקסיס כמאמן. אבוקסיס התעסק אז בעיקר בריבים עם אופירה וברקו, וכנראה היה פחות פנוי להציג רשימת רכש לאברמוב. או, אם לשפוט לפי התנהלותו של אותו אבוקסיס שנה וחצי קודם לכן, מול אותו אברמוב – הוא פשוט יישר קו עם הבוס שלו, שלא אוהב להביא שחקנים שעולים כסף או דורשים כסף, אלא מאמין ב"צעירים" – מין מושג ערטילאי לא ברור ודל עלויות שרק בורא עולם יודע מה הסיכויים שלו להצליח. והנה, לא הצליח.
שיהיה ברור: אברמוב אחראי לירידת הליגה של בני יהודה השנה. אברמוב הרס, במו ידיו, את הקבוצה שנבנתה בתקופה שלו עצמו – בעונת 2018/19. אברמוב אחראי לכך שבמקום סגל שחקנים ווינרי ומגובש קיבלנו קבוצה מפורקת ושבורה עם סגל שחקנים שלא עובר אודישן לספסל של מכבי ירמיהו חולון. אברמוב אחראי לכך שאת ה־15 אלף מהגמר וה־20 אלף מהפארק הוא הצליח להדיר, להרתיע, לפספס. הוא ורק הוא. לא הקהל, לא השחקנים ואפילו לא המאמן.
אברמוב אחראי כי הוא עומד בראש המועדון. כי הוא זה שלא עשה כלום ושום דבר במשך חמש שנים כדי לקרב את הקהל. כי הוא זה שפתח חזית עם כל מי שרק אפשר, רב עם כל סמל קיים – מבלדוט ועד גלבאן, מפיניש ועד זובאס, מאלון מזרחי ועד אלון מזרחי. ולא ריבים מהותיים כאלה, שאתה אומר לעצמך וואללה, יש פה עניינים עקרוניים חשובים. ריבים טיפשיים, קטנוניים, של כיתה ד'2 בבית ספר עממי.
אברמוב אחראי, כי בכל פעם שבני יהודה הייתה יכולה לעלות מדרגה ולשקם את עצמה מהטראומה שחוותה ב־13 השנים טרם כניסתו למועדון, הוא עשה בדיוק את ההפך ובעט בדלי שהתמלא. אברמוב הוא זה שמכר את ירדן שועה למכבי חיפה, שרצה עם בני יהודה בצמרת – באמצע העונה. אברמוב הוא זה שמכר את דולב חזיזה ויובל אשכנזי לאותה מכבי חיפה, שבע דקות אחרי הגביע כשאלפי ילדים אוהדי הקבוצה מחפשים לקנות את חולצות השחקן שלהם. אברמוב אחראי, כי אפילו חולצות המועדון הזה בקושי מוכר לאוהדים שלו.
אברמוב אחראי, כי גם אם לא במוצהר וגם אם לא במתכוון, נראה שהוא – בעזרת אבוקסיס – הפך את אחד המועדונים הגדולים והחשובים בכדורגל הישראלי לגרסה העצובה של בית"ר טוברוק. אברמוב אחראי, כי הוא ניצל יפה את הכוח שלו על מנת להשפיע על הסיקור התקשורתי של ההתנהלות שלו בבני יהודה (מתקשורת הספורט אין למה לצפות, אגב).
לא השחקנים, לא המאמן, לא הקהל. ראש המערכת, שמנהל אותה בדרכו הייחודית כבר חמש שנים ובניגוד גמור לכל היגיון לקח פעמיים את הגביע – הוא האחראי. הבלעדי. ככה זה בחיים. עכשיו מגיעה שעת המבחן האמיתית של אברמוב. בשנה הבאה נגלה מה באמת הוא רוצה מבני יהודה: האם היא באמת בית"ר טוברוק הבאה או שאברמוב באמת מתכוון להסתער על הלאומית ולעשות כל מה שצריך (הכל כולל הכל) כדי לעלות בחזרה לליגת העל. אם על הדרך הוא ישכיל להושיט יד לקהל, לבנות יחסי אמון, לבנות מערך שיווק כמו שצריך, ולהפוך את בני יהודה ליחידה מלוכדת, גאה וחזקה – אפשר יהיה לדעת שכוונותיו רציניות. אם לא, אפשר יהיה להתפוצץ מעצבים גם בשנה הבאה כשצווחני הפאנל הבהמיים יצרחו "מה אברמוב עוד היה יכול לעשות? זה השחקנים ו/או הקהל ו/או המאמן שאשמים". ימים יגידו.
מה דעתך על הכתבה?