תומאס טוכל כבר לא מנסה להסתיר את התסכול שלו. "הוא החמיץ הזדמנות גדולה נגד ווסטהאם ועוד אחת כאן במדריד. זה לא עוזר לו, אבל לא יעזור לו גם לבכות או להתחרט. זה מה שיש. מיליונים בעולם מתמודדים עם דברים יותר גדולים מהזדמנויות שאתה מחמיץ. הדבר הכי טוב בספורט הוא שמחר לאף אחד לא אכפת… הוא כועס, אולי מאוכזב, אבל מחר יש לו יום חופשי ואחריו הוא יצטרך להרים את הראש. הוא מקצוען שעובד קשה. הוא מגיע לעמדות הנכונות ונתקדם משם. לא נפסיק לדחוף אותו ולא נפסיק להאמין… לחלוץ זה קל. אתה מבקיע במשחק הבא ואף אחד לא מדבר על ההחמצות".
נאום ההגנה של מאמן צ'לסי על החלוץ שלו טימו ורנר הגיע אחרי עוד החמצה מזעזעת בשבוע שעבר מול ריאל. בתוך תיבת החמש, לבד לגמרי, ורנר נעצר אצל טיבו קורטואה. "רק שמתי שם את הרגל", נתפס קורטואה אומר לאוליבייה ג'ירו במנהרה. אולי הצטנע, אבל הצליח לתמצת במשפט את סיפור העונה של ורנר. הוא חשב שהכל יבוא לו בקלות והתוודה. ההחמצות רודפות אותו. כלום לא הולך לו. תג המחיר מרחף מעליו ומהר מדי החלו באנגליה לדבר עליו במונחים של כישלון. כמה סבלנות הוא יקבל מטוכל, האיש שבא כדי להציל את ההשקעה?
Timo Werner missed this … pic.twitter.com/zSj49Akkyz
— ESPN FC (@ESPNFC) April 27, 2021
ורנר בכלל היה אמור להגיע לליברפול. כלומר, הוא רצה. יורגן קלופ מאוד רצה. היו ביניהם אפילו שתי פגישות בזום בשיא הקורונה ועוד שלל התכתבויות בוואטסאפ. ורנר שאל שאלות לגבי מעמדו העתידי ואיך ישתלב בחוליית ההתקפה הכוללת את סלאח, מאנה ופירמינו וקלופ שכנע אותו שאנפילד זה המקום בשבילו. "קלופ היה נואש להביא את ורנר", נטען לא אחת. הוא רצה לרענן, אולי חזה את הדעיכה העומדת להגיע במיוחד אצל שחקני ההתקפה שלו שכולם מגרדים את ה-30. הוא עשה כל שביכולתו כדי לשכנע את הבוסים ללכת על העסקה. ואז נשלח להסביר בגרמניה למה בזמן מגפה עולמית לא הגיוני לשלם 60 מיליון יורו.
לצ'לסי לא הייתה בעיה לשלם. היא הוציאה הקיץ מעל 200 מיליון ליש"ט, אבל כשההשקעה לא הניבה פירות, שלחו את פרנק למפארד הביתה. טוכל הגיע גם כמובן בשל הרזומה המרשים והעובדה שהיה פנוי, אבל גם כדי לראות מה אפשר לעשות עם הסחורה היקרה. באופן טבעי, כולם רצו לראות איך יהיה החיבור עם שני בני ארצו, ורנר וקאי האברץ. בזהירות אפשר להגיד שהתוכנית של טוכל לגבי האברץ הצעיר יותר עובדת ואפשר לראות התקדמות. בכל הקשור לוורנר, טוכל תקוע בשלב הראשון – לנסות להעלות לו את הביטחון.
ורנר הודה לאחרונה בראיון ל"קיקר" שלקח לו זמן להבין לאן הוא הגיע. אחרי שהעמיד בארבע עונות בלייפציג ממוצע של כמעט 20 שערי ליגה לעונה, הוא היה משוכנע שיכבוש את אנגליה בסערה, שהשערים יבואו בקלות. זה לא קרה. הוא לא דמיין לעצמו כמה גדול ההבדל בין להיות כוכב במועדון גדול לבין להיות אחד מכמה כוכבים במועדון ענק. "בהתחלה חשבתי שאגיע ואעשה מה שאני עושה, אבל חזרתי לכדור הארץ. אין באנגליה משחק שקט. כל השחקנים פה – כולל המגנים – מטר תשעים, פיזיים בטירוף ומאוד מהירים. האינטנסיביות בליגה מדהימה".
במחזור החמישי, ורנר כבש שערי ליגה ראשונים, אבל צ'לסי ספגה בתוספת הזמן ב-3:3 מול סאות'המפטון וכבר אפשר היה לקבל תמונת מצב לאן העונה הזאת הולכת או יותר נכון לא הולכת. בשבועות הבאים, ורנר הוסיף שערי גארבג' טיים בניצחונות הקלים על ברנלי ושפילד יונייטד ואז שבת מהבקעה עד פברואר. בזמן הזה, הבלוז הידרדרו ולמפארד פוטר. ורנר הודה שהרגיש אשם. ההחמצות שלו, בין היתר, עלו לאיש שהביא אותו במשרה שלו. אבל ורנר הרגיש עוד משהו. תקווה. הקלה.
זה לא היה אישי נגד למפארד, אבל השניים ליטרלי לא דיברו באותה שפה. "טוכל יכול להסביר לי דברים בקלות. זה שונה כשאתה מדבר עם מישהו בשפה שלך. לפעמים מילה לא מובנת אחת משנה את כל המשפט", הסביר ורנר. אבל היה משהו מעבר. למפארד לא ידע להשתמש נכון בחלוץ המיליונים שלו. תחת למפארד, ורנר זז משמאל למרכז ואפילו מצא את עצמו אבוד בכנף ימין באחד המשחקים בליגת האלופות. ורנר חלוץ מגוון שחי על תנועה ויודע לשחק גם באגף. לא זו הייתה הבעיה. למעשה, כל מי שמכיר את ורנר יכול היה לראות על הפנים שלו מה לא מסתדר.
"אני מכיר את טימו מצוין וראיתי אותו בתקופות בהן לא היה טוב", הסביר ראלף האזנהוטל, מאמן סאות'המפטון והאיש שהביא את החלוץ ללייפציג. "כשהוא לא טוב, בדרך כלל זה קרה כי צורת המשחק לא מתאימה – כשהקבוצה לא שיחקה בדרך בה הוא יכול להביא את הטוב ביותר שלו. הוא שחקן שצריך להתאים את סגנון המשחק אליו. אם אתה עושה את זה, תקבל ממנו כל מה אתה צריך מחלוץ". צ'לסי היא לא לייפציג והיא כמובן לא התאימה (ולעולם לא תתאים) את עצמה לוורנר. גם לא תחת טוכל. היא כן נתנה לו הזדמנויות בלתי מוגבלות, אותן הוא הצליח, ובכן, להחמיץ.
ב-15 בפברואר, ורנר כבש שער ליגה ראשון תחת טוכל ב-0:2 על ניוקאסל. רק שבמקום לצאת לדרך חדשה, הוא נכנס לבצורת של חודשיים. 11 משחקים במדי הבלוז בכל המסגרות ועוד שלושה במדי נבחרת גרמניה. אחרי החמצת ענק בהפסד המשפיל לצפון מקדוניה, התקשורת הגרמנית לגלגה עליו כשפרסמה את תמונתו על דרכון צפון מקדוני. הבצורת הסתיימה עם שער ניצחון ראשון של ורנר בפרמיירליג ב-0:1 על ווסטהאם, אבל ההחמצה מול קורטואה שוב החזירה את הדיון סביבו לכותרות.
ורנר מדורג שלישי בפרמיירליג בהחמצות ממצבים קורצים. השחקנים שמקדימים אותו, ג'יימי ורדי ופטריק במפורד, אולי מחמיצים יותר, אבל גם כובשים הרבה יותר. די ברור שההסבר "אבל הוא לפחות מגיע לעמדות הנכונות" של טוכל לא יחזיקו מעמד זמן רב. ורנר מסתובב עם תווית של מחמיצן שאפילו מצליחה להסתיר נתון די מדהים. הוא השחקן הראשון בצ'לסי מאז אדן הזאר בעונת 2012/13 שמגיע למספר דו ספרתי של שערים ובישולים בכל המסגרות.
מבחינת האנגלים, ורנר הוא קודם כל מחמיצן. העונה שלו מוגדרת כאכזבה ענקית. שישה שערי ליגה זה מעט מדי. גם ורנר עצמו מודה בזה. נתוני ההבקעות שלו מזכירים לאוהדי צ'לסי את קללת החלוץ. יש כבר פרשנים שהכניסו את השם שלו לרשימה הלא מחמיאה של שחקני התקפה יקרים שקרסו בסטמפורד ברידג': אנדריי שבצ'נקו, פרננדו טורס, אדריאן מוטו. האם ורנר יכול להפוך את המצב? דבר אחד ברור, הוא יצטרך לעשות משהו מאוד משמעותי עד סוף העונה. למשל, שער במשחק גדול – זה עוד לא קרה לו העונה.
ורנר מאוד לחוץ. על פניו, טוכל מנסה להרגיע אותו ואף ביקש ממנו לפני מספר שבועות לוותר על "אימון הסיומת" שהוסיף לעצמו. "הגוף והמוח שלך יודעים מה לעשות. אתה עושה את זה מגיל 6, אל תדאג, זה יבוא", אמר לו. "אם מישהי לא רוצה לצאת איתך, אתה לא יכול להכריח אותה. קח צעד אחורה ואולי היא תתקשר אלייך". בינתיים, אף אחת לא התקשרה ו-ורנר ממשיך להאכיל את עצמו סרטים ולהיות תקוע לעצמו בתוך הראש. רוצה יותר מדי. חושב יותר מדי.
"החיוך לא היה על הפנים שלי כל הזמן. אתה חייב לשמור על החיוך, זה הדבר הכי חשוב כי כשאתה לא שמח ולא נהנה מכדורגל, כשאתה עצבני וכועס כל הזמן, אתה לא יכול לחזור ולשחק כדורגל טוב… התקופה שבה לא הבקעתי הייתה הגרועה בקריירה שלי. אני בחיים לא מחמיץ כל כך הרבה מצבים טובים. מעולם לא עברתי תקופה כל כך ארוכה בלי שער. שמחתי מאוד שזה נגמר. למדתי משהו על עצמי", הוא אמר אחרי השער האחרון, שבעצם כרגע לא שינה דבר.
יש שתי גישות בדיון ורנר. אחת אומרת שהוא קיבל מספיק הזדמנויות ונכשל, שזה לא עניין של ביטחון אלא שחקן שלא טוב מספיק לרמות של צ'לסי. "זה קורה לפעמים. אתה מגיע לקבוצה, לא מתחיל טוב, הביטחון שלך יורד וכולם מדברים עלייך כבזבוז כסף", אמר לאחרונה שחקן העבר טרבור סינקלייר. "הוא לא נראה כמו השחקן שראינו בבונדסליגה. אם הוא לא ייצר משהו לפני סוף העונה, זו תהיה תחילת הסוף עבורו. טוכל יקבל כסף וצ'לסי תרצה צ'אנס אמיתי להיאבק על האליפות. עם ורנר זה כרגע לא עובד". טים שרווד היה אפילו נחרץ יותר: "הוא מגיע להמון מצבים, מקבל המון הזדמנויות ולא לוקח אותן. אני לא חושב שהוא מוכן לפרמיירליג כרגע. אולי הוא יהיה בעתיד, אבל אם תמי אברהם היה מקבל את ההזדמנויות שלו, צ'לסי כבר הייתה מבטיחה את המקום בליגת האלופות".
ויש גם גרסה שנייה. אופטימית. יש את אלו שמאמינים שזה ישתחרר. ייפתח. כמו מטאפורת הקטשופ והשערים המפורסמת של רוד ואן ניסטלרוי. אומרים שצריך לתת לו ביטחון, שאי אפשר לצפות שזה יקרה מיד במדינה חדשה ושבכלל המספרים לא כאלה גרועים. "הוא הולך להבקיע הרבה שערים בעונה הבאה", טען לאחרונה כריס קולמן. "הוא כל הזמן מאיים, רץ ומגיע מאחור לשטחים מהם הוא יכול להגיע למצב הבקעה. הוא לא מתבייש ולמרות השנה הקשה, רואים את הניצוצות שהביאו את למפארד לשפוך עליו הרבה כסף". האם הניצוץ הזה יספיק לקבל קרדיט גם אם, למשל, שחקן כמו ארלינג הולאנד יהיה על המדף?
מה דעתך על הכתבה?