עצרו הכל: השבוע שיקבע איך ייראה העשור הבא בכדורגל הישראלי

תשלחו את הילדים לסבתא לשבוע, שימו יד על כמויות בירה וחטיפים שהולמות את המעמד, ואל תזוזו מהטלוויזיה: הנה מתחיל השבוע שיכול לשנות את הכדורגל הישראלי מהקצה אל הקצה – מכבי ת"א נגד מכבי חיפה פעמיים תוך שלושה ימים – בליגה ובגביע. מכבי ת"א קצת הרסה את הדרמה עם התיקו שהשיגה בב"ש ביום שני, כך שאי אפשר להגיד שזו שתנצח פעמיים תהיה מועמדת חזקה מאוד לדאבל השנה – בעיקר משום שלמכבי חיפה מספיק כרגע תיקו במפגש הליגה. אבל כך או כך, יהיה מעניין לראות מה ישחק תפקיד: הניסיון או הכושר הגופני, העמידה המנטלית או העמידה הפיזית. הפחד מאובדן התואר או הפחד מהשגתו.

לפני חודש בדיוק הכל נראה אחרת. מכבי ת"א הייתה במקום הראשון עם נקודה יותר מחיפה, ועלתה בפעם השנייה העונה למקום הראשון. הריח מסביב היה ריח של מהפך, ואחרי שמכבי חיפה טחנה את הליגה במשך 26 מחזורים, נדמה היה שבפלייאוף היא תקרוס ומכבי ת"א, כרגיל, תדע לנצל את זה.

אבל אז קרה משהו מוזר: למכבי ת"א נגמר הכוח. זה התחיל בתצוגת כדורגל די חלשה מול מכבי פ"ת, שנגמרה בסופו של דבר בניצחון בדקות האחרונות, אבל ממש לא הייתה משכנעת. לא שזה נורא כל כך, כי במחזורים האלה של העונה צריך לנצח בכל מחיר, ולאף אחד לא אכפת מהיכולת. אבל במחזור הבא מכבי אירחה את אשדוד, נקלעה לפיגור, חילצה תיקו בסופו של דבר וירדה למקום השני. שבוע אחר כך הגיע ההפסד בקריית שמונה, שאותו מכבי חיפה לא ממש השכילה לנצל, אחרי שחזרה מטרנר עם תיקו 1:1 מול הפועל ב"ש. אבל אז, במחזור ה־32, מכבי ת"א יצאה גם היא לטרנר וגם חזרה עם 1:1. הפעם מכבי חיפה לא הייתה יכולה לפספס את ההזדמנות, בעיקר כי שיחקה יומיים קודם, והנה, ערב משחק העונה – פער של ארבע נקודות.

אולי יש סיבה שנגמר למכבי ת"א הכוח. במחזור ה־11 היא הייתה רחוקה שמונה נקודות ממכבי חיפה. אחרי תיקו מחריד עם בית"ר ירושלים החלשה בטדי, גאורגיוס דוניס הלך הביתה, ומכבי חיפשה דרך חדשה עם פטריק ואן לוון. זה הצליח מעל המשוער. ההולנדי לקח עם מכבי 50 נקודות ב־21 משחקים, 79.3 אחוזי הצלחה.אם מקזזים את שלושת המחזורים האחרונים מהספירה, אגב, ואן לוון עם 48 נקודות מ־54 אפשריות, שזה 88.8 אחוזי הצלחה מופרעים, שמסבירים איך הוא מצא את עצמו עם נקודה מעל מכבי חיפה. מכבי ניצחה ב־15 מ־18 המשחקים האלה, סיימה עוד שלושה בתיקו – וקרעה את עצמה כדי לעלות למקום הראשון.

הבעיה היא שכדורגל לא משחקים לפי חיתוכים שנוחים לסטטיסטיקאים אלא במשך עונה שלמה, ובעונה הזו היו למכבי ת"א שני דפיציטים. הראשון עד מחזור 11 והשני מהמחזור ה־30 ועד ה־32. מכבי ת"א איבדה שתי נקודות מול הפועל ת"א החלשה יחסית וארבע (!) מול בני יהודה המפוררת, וכאן למעשה נוצר החור הגדול שיש מצב שלא ניתן יהיה לסגור. אחרי המאמץ העילאי שהוביל אותה לתיקו שאותו כל כך רצתה במשחק החוץ בחיפה לפני חודש, נראה שמכבי חוותה ירידת מתח וכושר עצבנית, שהסגל לא מספיק רחב כדי להסתדר עם הדרישות של ואן לוון ושיש מצב שפשוט נגמר לצהובים האוויר. כך יצא שבסך הכל הכללי מכבי ת"א מוצאת את עצמה במקום השני, בפיגור ארבעה נקודות מהירוקים, כשנותרו ארבעה משחקים לסוף העונה. פחות מניצחון ביום ראשון, והאליפות הלכה סופית.

מכבי חיפה ניצלה את המתנה הכי יפה שמכבי ת"א הייתה יכולה לתת לה: המקום הראשון בסוף העונה הסדירה, לפי לוח המשחקים, זוכה לשחק נגד היריבות שהמקום השני פוגש שבוע אחר כך. כלומר, קבוצות מקבלות את מכבי חיפה, מקבלות בראש ואז באות אש מול מכבי ת"א כדי להשיב את כבודן. נראה שדווקא התיקו מול מכבי ת"א במפגש הראשון בפלייאוף היה הכאפה שמכבי חיפה הייתה זקוקה לו. פתאום, כששמונה מחזורים לסוף העונה החבר'ה של ברק בכר מצאו את עצמם בסיטואציה שהתרגלו אליה – לרדוף אחרי מכבי ת"א. מאז חזרו למקום הראשון, אבל בעיית האופי עדיין מהדהדת אי־שם במעמקי הראש, כי בפעם היחידה שבה שיחקו אחרי מכבי ת"א ולא לפניה – לא הצליחו לנצח.

מכבי חיפה היא קבוצת כדורגל טובה מאוד השנה, אבל בשלב הזה – בטח ובטח שבשבוע הקרוב – זה כבר לא משנה. כל מה שהיא צריכה זה להוציא תיקו ביום ראשון ולהיות בצד הנכון של המטבע במשחק הגביע, שבו ממילא אין קשר ליכולת והכל פתוח. בגדול, זו סיטואציה חלומית שאפילו מכבי חיפה עצמה תתקשה להרוס, ואסור לשכוח שמדובר בקבוצה שלימדה אותנו לא פעם בעשור האחרון עד כמה היא טובה בלבעוט בדלי במאני טיים.

למזלה של חיפה, ברק בכר יודע את העבודה. בעשור האחרון, בכר הוא האנטיגוניסט היחיד של מכבי ת"א. הוא התיש אותה כשאימן בקריית שמונה, הותיר אותה מחוסרת תארים כשהלך לב"ש, ועכשיו הוא נמצא בפתחו של שבוע שיכול להיגמר במרחק נגיעה מדאבל – על הראש של הצהובים התשושים. בכדורסל, אגב, זה היה מסדר לו חוזה ל־40 שנה אצל עו"ד שמעון מזרחי, עם סעיף שחרור לסיאטל סופרסוניקס בלבד.

בכר יודע שהשבוע אין מה להתעסק בכדורגל יותר מדי. בזה השחקנים שלו טובים מספיק. מה שהוא צריך זה להוריד אותם לקרקע, כי נראה שהם יותר מדי מבסוטים מאובדן הנקודות של הצהובים. אחרי שיירדו לקרקע, יגיע השלב השני של העבודה המנטלית – למעט כמה שחקנים, עבור הרוב זו יכולה להיות האליפות הראשונה בקריירה, שלא לדבר על הדאבל הראשון (ברמה התיאורטית, כמובן. בכל זאת יש גמר לעבור). זה, כשלעצמו, יכול להוות מחסום משמעותי לחלק ניכר מהשחקנים – הרגליים יהפכו לכבדות, הניסיון של מכבי ת"א יהפוך למשמעותי פי כמה, והחשש מהסכינים הארוכות שתשלוף התקשורת המקומית בכרמל במקרה של הפסד (בליגה) או שניים – כל אלה יכולים לנטרל לחלוטין את היתרונות הספורטיביים שיש לשחקנים של בכר. מצד שני, תיקו ביום ראשון – כולה תיקו – ולא רק שהאליפות כמעט בטוחה, אלא שמכבי ת"א תגיע מבואסת מהחיים למשחק הגביע.

זה יכול להיות השבוע שיקבע את העשור הבא בכדורגל הישראלי. שני ניצחונות של מכבי חיפה יכולים להכניס את הענף לטירוף מערכות: אין לדעת אם ואיך מכבי ת"א תשתגע בתגובה, מה היא תעשה בקיץ ואיך היא תיראה בעונה הבאה, אם לא תיקח העונה שום תואר. באותה מידה, אם מכבי חיפה תזכה סוף־סוף באליפות (ובכלל – בדאבל) – האם זה ישמש כמתנת הפרידה והפרישה של הנשיא יעקב שחר? ואם כן, כיצד ייראה המועדון בעידן פוסט יענקל'ה? ואם לא – עד מתי ימשוך ומה זה אומר על היורשים?

ומסקרנת לא פחות האפשרות השנייה – נניח שמכבי ת"א תצליח להותיר את מכבי חיפה בלי כלום (פחות ריאלי כרגע, לאור העובדה שגם ניצחון ביום ראשון משאיר את הצהובים מתחת לירוקים), האם המכה הניצחת הזו – וזו תהיה חתיכת סטירה – תגרום לשחר לזוז הצדה? האם היא תגרום לו – דווקא לו – להתפרע בשוק ההעברות יותר מהרגיל? האם זו תהיה הלחיצה על הכפתור שתגמור את מכבי חיפה מנטלית?

הרבה מאוד מונח על הכף בסיומה של עונה שהתחילה רע ומבאס בלי קהל ונגמרת בשני מפגשי ענק תוך שלושה ימים. דבר אחד זה מבטיח: גם אם הכדורגל יהיה פח אשפה באחד מהמשחקים האלה ואפילו בשניהם – הסיפור שייגזר מהם יפצה על הכל ובעצם יהיה סיפורה של העונה כולה. ובימים כאלה, גם זה אחלה.