"בשביל זה הביאו אותו ליובנטוס", התמוגגה העיתונות האיטלקית במרץ 2019, כאשר כריסטיאנו רונאלדו הפציץ שלושער במשחק הגומלין נגד אתלטיקו מדריד בשמינית גמר ליגת האלופות, ניצח 0:3 ומחק את הפיגור 2:0 מהמפגש הראשון בספרד.
הפורטוגלי הוא לא רק המומחה האולטימטיבי לקרבות מול הקולצ'ונרוס. הוא היה המלך הבלתי מעורער של המפעל כולו. הוא זכה בצ'מפיונס-ליג עם מנצ'סטר יונייטד, ואז הוסיף ארבע הנפות תוך חמש שנים עם ריאל מדריד. לטורינו הוא הגיע תמורת 100 מיליון יורו בגיל 33, אחרי שלוש זכיות רצופות במדים הלבנים, בעוד הגברת הזקנה לא ראתה תואר אירופי מאז 1997. אז לצד השיקול המסחרי המובן, זו הייתה הסיבה המרכזית. יובה השתוקקה להצלחה בליגת האלופות בזכות האיש המזוהה מכל עם המפעל.
קצת יותר משנתיים חלפו מאז החגיגה ההיא מול אתלטיקו, אפשר להכריז כי לא רק שהמשימה לא הושלמה, אלא שהיא הפכה לפיאסקו מהדהד בקנה מידה היסטורי. לשם התחלה, יובנטוס הודחה מליגת האלופות שלוש שנים ברציפות באופן מחפיר. רונאלדו כבש פעמיים נגד אייאקס ברבע הגמר ב-2019, אבל זה ממש לא עזר. הוא הבקיע פעמיים בשמינית הגמר מול ליון ב-2020, וגם זה לא עזר. העונה הוא כבר הסתפק בבישול בודד בשמינית הגמר מול פורטו, אשר תמיד עשתה חיים קשים לקבוצותיו – וכך היה גם הפעם. אז נכון, כל ההדחות היו דרמטיות והיה גם אלמנט מובהק של מזל, אבל זה לא משנה. ממלך ליגת האלופות מצפים להכריע את המשחקים האלה בדיוק, לא להיות בצד ש"מפסיד בכבוד".
אבל זה לא הכל. כעת, שני מחזורים לסיום העונה באיטליה, ניצבת יובנטוס בפני אפשרות ממשית של אי העפלה לליגת האלופות כלל. הקבוצה שזכתה בתשע אליפויות רצופות לא סתם איבדה את הכתר לאינטר בעונת הבכורה של אנדראה פירלו כמאמן. היא נמצאת בפיגור בקרב על המקומות ברביעייה הראשונה. לקראת המפגש מול האלופה הטריה בהנהגת אנטוניו קונטה, יש לה שלוש נקודות פחות מאטאלנטה וממילאן ונקודה פחות מנאפולי. המשמעות – מעידה נגד אינטר עלולה לסגור את הסיפור כאן ועכשיו, עוד לפני מחזור הנעילה. הגברת הזקנה לא צפויה להיות בליגת האלופות בעונה הבאה, ועוד לא דיברנו על העונש הצפוי מאופ"א על ההרפתקה המופקרת של סופר ליג, בה נטל היו"ר אנדראה אניילי תפקיד דומיננטי מאוד.
אז רונאלדו נכשל. ביום רביעי הוא חגג 100 שערים במדי יובנטוס בכל המסגרות, ובכך הפך לשחקן הראשון אי פעם שמגיע למאזן זה בשלוש קבוצות שונות, אבל זה לא ממתיק את הגלולה. כן, הוא הפציץ כבר 28 פעמים בליגה העונה ו-35 שערים באופן כללי, אבל בסטנדרטים שלו זו עונה חלשה – הפורטוגלי לא בא לידי ביטוי במשחקים גדולים רבים מדי. קחו, למשל, את התבוסה הביתית המחפירה 3:0 למילאן לפני שבוע, אשר עלולה להיות מכוננת מבחינת הטבלה הסופית והמשך דרכה של יובה – וגם של רונאלדו עצמו.
כי בגיל 36, אין לו זמן לבזבז. נותרה לו עונה אחת בחוזה השמן אצל אניילי, אבל הקבוצה מתפרקת לנגד עיניו. עתידו של פירלו בספק גדול מאוד, אבל זו בכלל לא הנקודה. עם בעיות פוליטיות פנימיות וחיצוניות, עם מחדלים עצומים על הדשא ובבניית הסגל, יובנטוס כבר אינה הכוח המוביל בארץ המגף, שלא לדבר על אירופה. אם לא תשחק בליגת האלופות, מה יש לרונאלדו לחפש שם בעונת 2021/22? ואם כן תשחק, היא צפויה לחטוף השפלה נוספת שתתווסף למעידות נגד אייאקס, ליון ופורטו. מורשתו של כריסטיאנו במפעל לא ממש בסכנה – הוא עשה מספיק לפני המעבר לטורינו – ובכל זאת, שיקול קר מראה כי כדאי לו לחפש אתגר חדש ומעניין יותר לקראת סיום הקריירה.
אז נכון, סגן הנשיא פאבל נדבד הכריז שרונאלדו יישאר, אבל הצ'כי טוען שגם פירלו ימשיך – ובכל מקרה יש לו מניות רבות בקריסה התדמיתית והספורטיבית. אולי גם נדבד עצמו עלול ללכת הביתה, אם תתבצע מהפכה גדולה – הרי זו, לפי הדיווחים בתקשורת, אחת הדרישות המרכזיות שמציב מסימיליאנו אלגרי כתנאי לחזרתו. נדבד, ביחד עם המנהל הספורטיבי פאביו פראטיצ'י עמדו מאחורי הדחתו של המאמן המצליח. רונאלדו דווקא הסתדר מצוין עם אלגרי – וקשה יותר לומר זאת על יחסיו עם מאוריציו סארי ועם פירלו.
אז מה האופציות שעומדות בפני הפורטוגלי? נתחיל בשמועות שמלוות אותו כבר תקופה ארוכה לגבי חזרתו האפשרית לריאל מדריד. שם הוא חווה את רוב הצלחותיו, במיוחד בזירה האירופית והשיקול הנוסטלגי מובן, אך כדאי לפסול את האפשרות לאור מצבה הכלכלי של הקבוצה. העסק של פלורנטינו פרס נפגע קשות בעידן קורונה ולא לחינם הוא מתעקש ללכת בכל הכוח על סופר ליג בניסיון נואש להציל את המועדון מפשיטת רגל. לא לחינם הוא טען לגבי השינויים הצפויים בליגת האלופות ב-2024: "עד אז אנחנו נמות". במצב זה, כיצד יוכל לשלם סכומי עתק לרונאלדו? ומה הסיכוי שהפורטוגלי יסכים להפחית את הדרישות?
זה לא נשמע סביר, וכך גם הקאמבק המרגש למנצ'סטר יונייטד. יהיה כיף לשוב לאולד טראפורד בחלוף 12 שנה, אבל השדים האדומים בונים את העתיד ולא מסתכלים לאחור בשלב זה. המטרה הראשונה שלהם בשוק ההעברות היא ג'יידון סאנצ'ו, ויש תקווה כי ניתן יהיה להחתים את כוכב העל האנגלי מבורוסיה דורטמונד תמורת כ-90 מיליון יורו. כשהוא מצטרף לכוח הצעיר של מרקוס ראשפורד ומייסון גרינווד וכאשר אדינסון קבאני שוכנע להאריך את החוזה, בעוד ברונו פרננדס קובע את הכל במרכז המגרש, ממש לא קל להבין כיצד ישתלב רונאלדו במערך. העסק היקר הזה מרגיש מיותר והסיכוי שמשפחת גלייזר תלך עליו כשהיא מתמודדת עם ביקורת מתעצמת מצד האוהדים הוא אפסי.
הגיון רב יותר ניתן לראות באופציית פריז סן ז'רמן. הנה לכם קבוצה עם סיכוי אמיתי לזכות בליגת האלופות אם כריסטיאנו יצטרף. ניימאר, אשר האריך את חוזהו עד 2026, כבר הביע משאלה פומבית לשחק לצד הפורטוגלי: "שיחקתי עם ליאו מסי ועם קיליאן אמבפה, ועכשיו יהיה נחמד לשתף פעולה גם איתו". זה הגיוני אם אמבפה יעזוב, אבל מסתדר גם איתו, כי מאורו איקרדי – בו חפצה יובה כבר מזמן – עשוי לעשות את הדרך ההפוכה. לממשלת קטאר תמיד יהיה כסף, וזה לא יהווה מכשול. יש כאן אינטרס משותף, וזה בהחלט אפשרי – אבל לא ממש מאתגר מקצועית להצטרף לקבוצה עם עליונות כה גדולה בליגה המקומית, על אף אובדן האליפות המסתמן לליל.
ויש גם האופציה הפשוטה, המתבקשת והרומנטית מכולן – ספורטינג ליסבון. אימו של כריסטיאנו כבר הצהירה שתנסה לשכנע את בנה לשוב לקבוצת נעוריו, וזה עשוי להיות המהלך המנצח. כדי לשחק שוב במדי האריות, לא יהיו לרונאלדו דרישות כספיות כלל, כי שכר נמוך בליסבון לא יפגע בתדמיתו, והוא כבר עשיר מספיק. זה לא עניין יוקרתי, כמו במשא ומתן עם פלורנטינו פרס. בספורטינג, שגידלה וטיפחה אותו, הוא עשוי להסכים לשחק אפילו בהתנדבות.
הירוקים-לבנים זכו זה עתה באליפות ראשונה מאז 19 שנה וכריסטיאנו חגג את האירוע ברשתות החברתיות. איתו, יש סיכוי אמיתי לאליפות שניה ברציפות ולביסוס השליטה בליגה הפורטוגלית, ובנוסף – כל תוצאה חיובית בליגת האלופות תתקבל בברכה. בספורטינג הוא לא צריך להניף את הגביע על מנת לחזור להיות המלך האולטימטיבי של המפעל. כאשר הפרישה מתקרבת, זה יכול להיות העיתוי האידיאלי, כי אם יתמהמה עלולה ספורטינג לחזור למימדים הטבעיים, ואז התזמון יהיה מוצלח פחות. לכן, אם צריך להמר בשלב זה על התחנה הבאה של רונאלדו, אפשר ללכת עם הלב של אמא שלו.
מה דעתך על הכתבה?