לו יורו 2020 היה נערך במועדו המקורי, הטורניר ודאי היה תופס את מארטן סטקלנבורח בעיצומה של חופשה משפחתית. בפלמה או אולי באיביזה. השוער הוותיק היה עדיין כדורגלן פעיל, אבל בלי יותר מדי פעילות. בטח לא כזו שמזכה בזימון יוקרתי לסגל של נבחרת הולנד. או כמו שהגדיר זאת אדווין ואן דר סאר: "מארטן היה בחופשה של חמש שנים, על חשבון כל מני בנקים באירופה".
אבל יש דינמיקות בחיים. לפתע פתאום, קריירה שנראתה בדמדומיה, רגע לפני תליית הכפפות, קיבלה תפנית בלתי צפויה בזכות צירוף מקרים באמת יוצא דופן. קודם כל היורו נדחה בשנה בגלל משבר הקורונה, אחר כך השוער הראשון של אייאקס הושעה בגלל שימוש בחומרים אסורים ואז השוער הראשון של הולנד נמצא חיובי לנגיף ממש לקראת פתיחת הטורניר. כל זה החזיר את סטקלנבורח למרכז הבמה, כשחקן המבוגר ביותר ביורו הנוכחי.
מגיפת הקורונה גבתה בעיקר קורבנות מבוגרים, אבל הנה "קשיש" אחד שדווקא יכול להודות לה.
***
סטקלנבורח הוא יליד ספטמבר 1982. בעוד כשלושה חודשים יחגוג את יום הולדתו ה-39. הוא היחיד מבין שחקני נבחרת הולנד שראה כילד את הזכייה ההיסטורית באליפות אירופה ב-1988. הוא גם השריד היחיד מהסגל הכתום שהגיע לגמר מונדיאל 2010, אז היה השוער הראשון וספג בשלהי ההארכה מרגלי אנדרס אינייסטה. כאשר ערך את הבכורה בשערה של אייאקס בפברואר 2002, חברו לקבוצה ולנבחרת ריאן חראבנברח אפילו לא נולד.
והנה העונה הם היו שותפים יחד לדאבל של אייאקס, אליה חזר סטקלנבורח כדי לסגור מעגל ואחרי ישיבה ממושכת על הספסל של אברטון. גם באמסטרדם הוא יועד לשמש כשוער השני של אנדרה אונאנה, ואכן היה כזה עד פברואר, אבל אז השוער הקמרוני הושעה לשנה כי נכשל בבדיקת סמים (נטל בטעות תרופה של אשתו) ולאייאקס לא נותרה ברירה. סטקלנבורח נשלף מהנפטלין.
השוער ניער מעליו את האבק ועלה לדקות ליגה ראשונות אחרי כמעט ארבע שנים. וזה נראה טבעי לגמרי, כאילו אנחנו שוב ב-2010. אייאקס לא הפסידה ב-12 משחקי הליגה בהם סטקלנבורח פתח, השוער (החירש באוזן אחת) זכה לשבחים על יכולתו והיה שותף מלא בדאבל – דבר שלא השיג בקדנציה הקודמת במועדון. 10 ימים אחרי האליפות הגיע פרס בדמות חוזה חדש, ובחלוף עוד יומיים גם זימון לסגל הרחב של הולנד ליורו.
***
כבר בהתכנסות של חודש מרץ נכלל סטקלנבורח בסגל של פרנק דה בור, כגיבוי לטים קרול. זה גם אמור היה להיות תפקידו ביורו, כאשר יספר סילסן חזר ותוכנן להיות השוער הבכיר. אבל שוב נגיף הקורונה חזר לתמונה, סילסן נדבק והמאמן ניפה אותו על אף טענותיו כי הוא כלל לא חולה. קרול בינתיים לא הרשים, ונראה שדה בור החליט לחזור לישן, המוכר והטוב.
אחרי שהשתתף פעמיים בטורנירי הגביע העולמי ופעמיים באליפויות אירופה, סטקלנבורח מתחיל יורו שלישי. הישג מרשים, אם כי יש מי שעדיין חש פספוס. "לטעמי, מארטן עשה מעט מדי עם הכישרון העצום שלו", הדגיש החבר הטוב רפאל ואן דר וארט, ששיתף איתו פעולה באייאקס ובנבחרת. "מבחינת כישרון ויכולות, הוא השוער הטוב ביותר ששיחקתי לצדו, ובפער".
נסיבות שונות ומשונות הביאו את סטקלנבורח ליורו הזה כשוער ראשון, אחרי שנים מתחת לשמיכה על הספסלים באנגליה. פתאום כל הכוכבים הסתדרו לו. אם אין להולנד מאמן ראוי או סגל שמאפשר לחלום בגדול, נותר לבנות על הקארמה של סטקלנבורח שאולי תוביל להישג בלתי צפוי.
מה דעתך על הכתבה?