עתידות: ממש בקרוב אומה שלמה תשב מול המסך ותגיד לעצמה "פי יא אללה שימי, אנחנו היינו צריכים להיות שם במקומם". זה יקרה כשסקוטלנד תעלה לשחק מול צ'כיה (שני ב-16:00, שידור ישיר בספורט3) במשחק הבכורה של שתי הנבחרות הללו ביורו 2020. שמונה חודשים חלפו מאז שהצלחנו לפספס את ההזדמנות האדירה ההיא, להגיע למשחק הגמר של נבחרות דרג ג' בפלייאוף מול סרביה. ועוד יותר מעצבן: הסקוטים לא ניצחו אותנו וגם לא ניצחו את סרביה, אלא פעמיים עלו בזכות פנדלים. התחת של ג'ון מקגין.
אפשר כמובן להתבאס או לנתח את זה מקצועית – בכל זאת, בסגל הסקוטי ליורו יש עשרה שחקנים ששיחקו בפרמייר ליג בעונה האחרונה. ואצלנו בסגל יש עשרה שחקנים שברחו מג'וק בגודל של נמר בחדר ההלבשה באשדוד במאי האחרון.
אבל אפשר גם להסתכל על נקודות האור: אלוהים ישמור, מה היה קורה אם בטעות היינו מגיעים ליורו וצריכים לשחק עם צ'כיה, קרואטיה ואנגליה באותו הבית. באמת, שישמור וירחם. וזה לא היה רחוק מזה, אנחנו מדברים על שנה שבה כיפות סרוגות יושבות עם התנועה האיסלמית בממשלה, שנה שבה פריס סן ז'רמן לא לקחה אליפות למרות שיש לה תקציב של מדינה בינונית באפריקה, שנה שבה ישראל לא גומרת אחרונה באירוויזיון שנערך בעיצומו של מבצע צבאי בעזה. הכל הזוי.
הנס הגלוי הוא שלא עלינו ליורו. אנחנו לא מתאימים לשם, וזה בכלל לא קשור לכדורגל. כלומר, גם, אבל אם צפון מקדוניה מקבלת אישור להתבזות, גם אנחנו היינו יכולים לקבל. הבעיה היא ממש לא כדורגל, אלא כל מה שמסביב. תחשבו על זה רגע, למי היה כוח לזה? גדודי עיתונאים ישראלים במכנסיים קצרים במיקסד זון, גדודי אוהדים עם דגלי ישראל רבים בפאב בלונדון עם כמה פקיסטנים שצעקו להם "פרי פלסטיין", המוני כותרות על "סוגיית השוער", "סוגיית הסגירה האלכסונית של נאתכו" ו"סוגיית החלוץ הפותח מול צ'כיה" ומעל הכל – היהלום שבקצפת: "סוגיית המענקים", אולי התופעה הכי מעיקה בכדורגל הישראלי – בטח לאור העובדה שמרבית המענקים האלה נשארים על הנייר בגלל צבירת הנקודות העלובה בדרך כלל.
אל תתבלבלו, זה לא טקסט היפסטרי אנטי ישראלי – אנחנו אומה אדירה, באמת, למרות כל הבלגאנים והמחלוקות והקשיים. אבל כדורגל, מה לעשות, זה פחות התחום שלנו. והרעש שמייצר פה ממסד הכדורגל סביב – בסופו של דבר – יכולת די חובבנית של מרבית העוסקים בענף – על כר הדשא ומחוצה לו – חורג באופן חסר תקדים מהפרופורציות של הענף עצמו בעולם. מזל שאחת לשנתיים (טוב, בערך) מגיע טורניר כדורגל בינ"ל גדול שמזכיר לנו מה הגודל האמיתי שלנו ואיך אנחנו באמת נראים ביחס לעולם.
אז תודה לסקוטים, שהצליחו להעפיל ליורו, השאירו אותנו בבית, וחסכו מאיתנו את ה"מתח" בין "ראשי" הנבחרת ל"נציגי" השחקנים בנוגע לפרמיות, את הדיווחים המעיקים על בדיחה שסיפר סאן מנחם לנטע לביא באימון המסכם לקראת צ'כיה, או את התפריט היומי (הכשר והחלאל גם יחד) שהכין שף הנבחרת לספורטאינו המצוינים. עשו טובה עם הדיווחים האלה, בחייאת, יש סקוטלנד – צ'כיה, תנו לראות בשקט.
מה דעתך על הכתבה?