קרלוס חי כבר 60 שנה ורק השבוע החליט שהוא לא מאמין יותר לאף אחד. כמעט שנתיים שהוא מקשיב לאפידמיולוגים, לפוליטיקאים, לפרשנים, לפייזר, לג'ונסון אנד ג'ונסון, לידיעות בעיתונות על כך שממש בקרוב הוא יוכל לממש את כרטיס המינוי שלו לאצטדיון קמפ נואו. הבטיחו והוא האמין, אבל האמת היא שקרלוס היה בקמפ נואו בפעם האחרונה במרץ אשתקד, במשחק הליגה האחרון של ברצלונה עם קהל, כשגול של ליאו מסי ניצח עבורה את ריאל סוסיאדד.
קרלוס יושב עכשיו בבר "וולקנו" במרכז העיר ברצלונה, מקום שנותן לדברים שלו משנה תוקף. בצד אחד של הבר ישובה חבורת זקנים שמשחקת רמי-קוב. העולם התהפך על העיר הזאת ביום חמישי שעבר והם בשלהם, אבל מעליהם תלויה בריחוף חולצת ענק של בארסה ועליה המספר 10, ומסביב עשרות מזכרות, חולצות חתומות ותמונות של הבעלים עם שחקנים ובעלי תפקידים במועדון החל משנות ה-60'. בשלוש הטלוויזיות שבבר מקרינים את אותו ערוץ בארסה-טיוי, ובו משודרת תוכנית תחת הכותרת "כל הגולים של ליאו מסי בברצלונה". 672 שערים פרושים לאורך חמש וחצי שעות שידור. קרלוס מרים מדי פעם את המבט למסך, כמו מנסה להימנע מלצפות שוב בשערים שהפכו אותו פעם לאדם מאושר ועכשיו נראים לו כמו התרסה נגדו. הוא אומר בייאוש שהיה מוכן לשבת בבר המטונף הזה ולראות ככה את בארסה מרחוק כל החיים רק כדי שמסי לא יילך.
בקיץ שעבר הוא אסף כמה מאות טפסים ופתח את חנות האלקטרוניקה שלו ברובע הגותי של ברצלונה לקהל כדי להחתים סוסיוס (חברי מועדון) כמוהו על הצעת אי האמון בהנהלת בארסה הקודמת, בראשות ג'וזפ מריה ברתומאו. העובדה שמסי הביע רצון לעזוב את המועדון הביאה את עשרות האלפים שנדרשו על פי חוקת המועדון כדי לגרום להתפטרותו של ברתומאו ולהכרזה על בחירות חדשות. בחירות שנסובו בעיקר סביב הרצון להבטיח את עתידו של מסי במועדון.
קרלוס תמך במועמדות לנשיאות של ז'ואן לאפורטה, שהבטיח שיעשה את כל שדרוש למען המטרה. קרלוס האמין והצביע לו. "אני איש של כדורגל, לא של מספרים", אמר לאפורטה בקמפיין שלו, אבל המספרים בסוף דפקו לו את הכדורגל. כשהוכתר כנשיא בארסה, גילה לדבריו כי ההנהלה הקודמת של ברתומאו הותירה מאחור הפסדים של כ-500 מיליון יורו מהעונה שעברה, מדרון תלול שברצלונה התחילה לגלוש בו מרגע שפיזרה מיליונים כדי לפצות על עזיבת ניימאר וצברה מהירות במרץ שעבר, כשבארסה איבדה ממוצע של 70 מיליון יורו לימי משחקים בקמפ נואו, אם נזכיר רק את אחת מהמכות שהביאה הקורונה על המועדון.
"היו לי ספקות שמסי יישאר, בעיקר בגלל שחאבייר טבאס, נשיא לה ליגה, אמר לאורך כל החודשים האחרונים שהליגה לא תתגמש בכל הנוגע לתקרת השכר, אבל אם מסי בעצמו אמר במסיבת העיתונאים שלו בתחילת השבוע שהוא בשוק, אז מה אני אגיד?", אומר לוואלה! ספורט ג'וזפ מינגאייה, סוכן שחקנים, שחקן ומנהל עבר בברצלונה, והאיש שאחראי בין השאר לגיוסם למועדון של מראדונה, רומאריו וסטויצ'קוב. מינגאייה נכח גם בפגישה ההיא בשנת 2000, בה מסי בן ה-13 הוחתם על מפית וקשר את גורלו למועדון.
"עכשיו כשהוא עוזב, אני נזכר בימים שלנו יחד כשהוא רק הגיע לכאן", אומר מינגאייה, היום פרשן בכלי תקשורת ספרדיים. "התמונה שעולה לי לראש זה מסי הקטן יושב בפינת השולחן בחצר הבית שלי, כשאנחנו עושים אסאדו ארגנטינאי ואיתנו שחקנים כמו חואן רומן ריקלמה וטיאגו מוטה, והוא רק מתעניין במקרוני של אשתי. מאז ועד היום הוא מזכיר לי את המקרוני האלה".
גם הוראסיו גאיולי, למעשה סוכנו הראשון של מסי, נכח בפגישה ההיא עם המפית לפני 21 שנה. בקיץ שעבר, כשמסי עמד על סף עזיבה וסירב לשאת ולתת עם ברתומאו, גאיולי האמין שהדברים ייפתרו, וכך הוא חשב שיקרה גם הפעם. השבוע הוא אמר: "אני לא קולט את זה. כל העסק נוהל בצורה מאוד רעה. במקום להסתיים בדמעות של שמחה, של התרגשות, עם עשרות אלפי אנשים שנפרדים ממסי בקמפ נואו, האנשים שגידלו וגדלו איתו, זה נגמר בדמעות הצער שלו במסיבת עיתונאים עצובה. אפשר היה לתת לו חוזה מקוצץ לעונה אחת, ולא לחמש שנים כפי שהציעו לו, ולשבת שוב למשא ומתן בסוף השנה, אחרי שבארסה הצליחה לשקם מעט את מצבה הכלכלי. כל מה שקרה מאז החתימה ההיא על המפית זה פשוט סיפור פנטזיה – שישה בלון ד'אור, ארבעה גביעי צ'מפיונס, 10 אליפויות. פשוט לא הוגן שזה ייגמר ככה".
ברצלונה עדיין מנסה להבין למה זה נגמר ככה. לאורך השבועות האחרונים נדמה היה שהסיפור הולך לקראת פיתרון. מסי בילה בשבוע שעבר בחופשה באיביזה, וחזר לברצלונה ביום חמישי האחרון בידיעה שהוא הולך לחתום על חוזה חדש בברצלונה לחמש שנים, ובו קיצוץ של 50% בשנה הראשונה. העובדה שלאפורטה נפגש עם טבאס ולה ליגה לפני מספר שבועות וגם אחר כך הצהיר שמסי יישאר גרמה לשחקן ולסביבה שלו להאמין שנמצא התוואי העוקף למגבלות השכר שכפתה לה ליגה על המועדונים שלה בעקבות הפסדי הקורונה אשתקד.
"מסי משלם את המחיר של העימות בין לה ליגה לבארסה, ריאל מדריד ויובנטוס, שנשארות נאמנות לרעיון הסופרליג האירופית", אומר מינגאייה, "מבחינתו, כמו שאמר במסיבת העיתונאים, מסי עשה את כל מה שהתבקש כדי לאפשר את החתימה שלו על החוזה בבארסה. טבאס נפגש עם לאפורטה והציג בפניו הצעה של חברה בשם CVC שמעוניינת לרכוש נתח מלה ליגה ולהעביר למועדונים סכום של כ-270 מיליון אירו שיסייע לבארסה להתמודד עם השכר של מסי, אבל מבחינת ברצלונ זה אמר גם לוותר על חלק מההכנסות מלה ליגה לתקופה של 40 שנה, ובעיקר לוותר על רעיון הסופרליג. בבארסה מאמינים שהסופרליג הוא חבל ההצלה של הכדורגל, וחשוב יותר מכל שחקן כזה או אחר, אפילו ממסי".
ד' הוא ישראלי כבן 40 שחי למעלה מ-20 שנה בברצלונה. בשבילו, מסי היה הרבה יותר חשוב מהמועדון והרבה יותר חשוב מכדורגל. מסי היה מקור פרנסה, ואולי מחולל השינוי המשמעותי ביותר בחייו. כשהתחיל לסחור בכרטיסים למשחקי ברצלונה, מסי עוד היה ילדון, פרעוש. "זה משהו שעשיתי לצד דברים אחרים כשהגעתי לכאן", הוא מספר, "זו הייתה הכנסה נחמדה מהצד. הכרטיסים עצמם לא היו יקרים כל כך, והביקוש בהתאם. היה לי קשר עם בחור שהיה מקורב להנהלת ברצלונה והוא עזר לי להשיג כרטיסים למשחקים גדולים ולמכור אותם בעיקר לתיירים ישראלים.
"זו הייתה התקופה שבה רונאלדיניו שיחק בבארסה, שכבר הייתה מותג עולמי. אבל מסי הפך את העסק הקטן הזה של הכרטיסים לעסק אמיתי ולפרנסה היחידה שלי. כולם רצו לקנות וכולם רצו למכור, אפילו עובדים בכירים במועדון היו מוכרים את הכרטיסים שקיבלו. אישית, סביר להניח שלא הייתי נשאר בברצלונה אם לא היה השיגעון הזה לכרטיסים בקרב ישראלים מדי שבוע. והשיגעון הזה היה כדי לראות את מסי, ולא את ברצלונה. הוא שינה לי את החיים. קניתי דירה בזכותו. היום אני חי פה בברצלונה, אבל אם מסי לא היה מגיע לפה, אולי הייתי כבר חוזר לישראל ומחפש כיוון אחר".
ד' אומר שבתקופת השיא של בארסה, תחת המאמן פפ גווארדיולה, באזור 1,000 ישראלים היו מגיעים מדי שבועיים לקמפ נואו. כמו הישראלים, היו שם גם רוסים, איטלקים, סינים והודים. עם זנבות של הפסדי קורונה, וכאשר לאפורטה תר את העולם, כולל בישראל, בחיפוש אחרי ספונסרים לשנים הקרובות, 100 מיליון היורו השנתיים שמביאים תיירים למועדון הם כנראה לא משהו שהמועדון יכול להרשות לעצמו. מכירת חולצות הקבוצה, שרובן המוחלט (כ-85%) נשא עד היום את שמו של מסי והספרה 10, לא יחזרו עוד לעולם להניב למועדון כ-60 מיליון יורו בממוצע מדי שנה.
התדהמה שאחזה בקרלוס, בד' ובאחרים ביום חמישי, התחלפה בימים שאחרי בכעס. ברצלונה באוגוסט היא כמעט עיר רפאים. בתחילת הקיץ דלתות המתכות הכבדות נטרקות על בתי העסקים, והתושבים יוצאים לחופשות השנתיות שלהם בדרום צרפת ובעיירות נופש ברחבי קטלוניה. "אולי היו הפגנות, אולי אוהדים היו נוסעים אליו הביתה ומנסים לשכנע אותו או את לאפורטה לעשות משהו, אבל אף אחד לא נמצא פה עכשיו. אף אחד גם לא יודע את מי להאשים, כי הכול קרה כל כך מהר ובצורה כל כך לא ברורה – לה ליגה, סופרליג, לאפורטה, מסי", מונה ד' את רשימת האשמים האפשרית.
"עם כל הצער, לאפורטה הוא זה שייזכר כמי שהיה חתום על העזיבה של מסי", אומר מינגאייה, "אני לא מאשים אותו כי היו כל מיני תנאים מקדימים בעייתיים, אבל זאת עובדה. כמו שהנשיא לשעבר נונייס היה חתום על העזיבה של מראדונה, כך לאפורטה עם מסי. אולי הוא לא אשם, אבל הוא האחראי".
גורם אחר, בכיר מאוד לשעבר במועדון, מצביע על נקודה מסוימת שבה לדעתו הסיפור ההחתמה של מסי קיבל טוויסט. "בארסה נבהלה", הוא אומר, "הדירקטוריון נבהל, לאפורטה נבהל. עד יום חמישי אחר הצהריים הכול היה סגור לכאורה, אבל אז משהו קרה. יש כל מיני פרטים קטנים שמעידים על זה. אבא של מסי היה אמור להגיע לחתום וכשנודע לו שזה לא קורה הוא כעס מאוד על לאפורטה וסירב להגיע לפרידה הרשמית של מסי מהמועדון. מסי בקושי לחץ את היד של לאפורטה באותו אירוע. אם הסיבה לפיצוץ היא התנאים של לה ליגה, הכול היה ברור כבר לפני שבועות, אז למה זה התפוצץ ממש בדקה האחרונה?
"הם נבהלו, כי לפי החוקה של המועדון, ההפסדים של השנה שעברה נרשמים לחובתה של ההנהלה הנוכחית. זה אומר שבסוף היום הם אלה שיצטרכו להחזיר את הכסף הזה ולא יוכלו לגלגל את החובות האלה. לאפורטה אמר שהוא לא רוצה לסבך את המועדון כלכלית, אבל האמת היא שהוא רצה להגן על עצמו, וכמוהו כנראה מנכ"ל המועדון ואחרים שלחצו עליו לא ללכת עד הסוף עם החוזה של מסי. בארסה שינתה את דעתה ברגע האחרון. וזו הסיבה היחידה לעזיבה שלו. לא הסופרליג, לא לה ליגה, אלא המועדון ולאפורטה עצמו. אפשר לראות שבארסה לא תקפה קשות את לה ליגה, למרות שכולם חשבו שהיא הולכת להכריז מלחמה כנגד טבאס בנוגע לחוזה של מסי. כשטבאס אמר שהמצב היה ידוע להנהלת בארסה כבר מאז שנפגש עם לאפורטה בחודש יולי, אף אחד לא טרח כבר לענות לו פומבית. הם ידעו שלא לה ליגה אשמה בזה שמסי עוזב, אלא מה שקרה בשעות האחרונות לפני החתימה".
חואן גספרט היה נשיא ברצלונה כשהיא איבדה את לואיס פיגו לטובת ריאל מדריד. הוא יודע איך זה לקום יום אחד ולהפוך לאיש השנוא ביותר בעיר. אולי זה מסביר את החמלה שהוא חש כלפי הנהלת המועדון ברגעים האלה. "אני מאמין שזה עניין כלכלי, גם אם לא בדיוק קשור ישירות לסופרליג", הוא אומר לוואלה! ספורט, "אני באמת מאמין שבארסה עשתה כל שביכולתה כדי להשאיר אותו, אבל הכוחות של לה ליגה בסיטואציה הזאת היו חזקים יותר. חוקי הפייר-פליי, ביחד עם המצב הכלכלי העגום של המועדון, חסמו את הסיכום בין השחקן למועדון. בשבילי, כנשיא לשעבר והיום כסוסיו, מסי הוא השחקן הכי גדול שאי פעם היה לנו והכי גדול בעולם כדמות וכדורגלן לצד פלה. ככה אני תמיד אזכור אותו. יכול להיות שאם בארסה הייתה חותמת על העסקה עם CVC שיזמה לה ליגה, טבאס היה מאפשר את החתימה של מסי, אבל גם זה לא ממש בטוח".
בשעה שבה הרשת מתמלאת בסרטונים שבהם נראה צי המכוניות של משפחת מסי נוטש את הבית שלהם בברצלונה, קרלוס מבקש ללכת לחנות של בארסה בפלסה קטלוניה. הוא רוצה לראות אם עדיין מוכרים שם את מספר 10, החולצה שהייתה הפיתרון הפשוט בשבילו כל שנה כמתנת חג המולד לילדים. החנות עדיין לא שינתה את פניה, ותיירים עוד רוכשים חולצות של מסי. מתברר שלבארסה יש זכות למכור את החולצה עד גמר המלאי, וקרלוס מחליט לרכוש אחת. מסי אמר שעוד יחזור בצורה כלשהי למועדון לעתיד, אבל קרלוס לא מאמין יותר לרומנטיקה של הכדורגל. "את החולצה הזאת אני קונה לנכד הראשון שלי, שיגיע בקרוב", הוא מסביר, "לנכד הבא כבר אקנה כרטיס טיסה לפריז".
מה דעתך על הכתבה?