"אני מקווה שהוא לא יאבד את השמחה שלו", אמר השבוע טיאגו סילבה על ניימאר, ומה נאמר, הלב נקרע. כמה קשה לו, לכוכב הכדורגל בן ה-30, שכנראה הרגיש שהוא בתקופה לא טובה, איבד הרבה כדורים במשחק של ברזיל בקולומביה, שורקים לו בוז, כותבים עליו דברים רעים, עיתונאים ביקורתיים, אוהדים מרושעים, ומה הוא בסך הכל רצה, רק לשחק כדורגל. רחמים. לא קל לו בתקופה האחרונה. הוא אומנם עדיין גר בדירת פאר בפריז, אולי העיר היפה בעולם, אבל הוא מרגיש שהסיפור הוא סביב מסי ואמבפה, והוא נשכח בצד. אומנם הוא עדיין מרוויח 30 מיליון יורו לעונה רק בשכר מהקבוצה, אבל קצת מקופח. הוא הגיע לפריז כי אמרו לו שבברצלונה הוא יהיה בצל של מסי, ועכשיו הוא השלים עם המגבלות, התבגר, זו הכרה עצמית לא פשוטה, לדעת שכבר לא אכפת לך להיות בצל של אף אחד. מדי פעם הוא חייב הפסקה, לנסוע לברזיל, להיות במסיבת יום הולדת של אחותו, אבל לא תמיד זה מסתדר, לעזאזל. ועכשיו הוא תוהה, אולי הוא יפרוש מהנבחרת אחרי המונדיאל בקטאר, כי די, כמה אפשר. הוא כבר עייף. זה שוחק, זה מתיש, לא מספיק מתגמל. "הוא ייצא מזה, הוא בחור חזק", מבטיח פוצ'טינו. אלוהים אדירים, עשה שניימאר לא יאבד את השמחה שלו.
קיירי אירווינג עומד לאבד עשרות מיליוני דולרים. הוא לא מתנגד חיסונים, הוא נאבק על עיקרון, אתם מבינים? ניכר שהוא קצת מבולבל, מורגש שהוא תחת לחצים אדירים מהמון כיוונים, המשפחה שלו דורשת דבר אחד, החברים שלו לקבוצה דורשים דבר אחר, הוא רוצה לשחק כדורסל, לזכות באליפויות, יש לו חלומות, שאיפות מקצועיות, אבל הוא נקרע בין הכוחות, בין העולמות, נשאב לאיזושהי תדמית ומרגיש מחויב אליה, כאילו עליו להיות נאמן לעצמו, והרי הוא מייצג עכשיו משהו גדול בהרבה מכדורסל. הוא נלחם על עיקרון, הבנתם? על הזכות של אדם לשלוט בגוף שלו. לא כסף, מה כסף, עזבו כסף עכשיו, לא נורא שהוא מפסיד 380 אלף דולר על כל משחק שהוא לא מופיע אליו, הוא כבר עשה 200 מיליון דולר בקריירה. אז אחרי שהוא בכותרות חודש רצוף, והעולם עוצר את נשימתו, הוא מדבר מתוך חדר חשוך, מכוון על עצמו מצלמה, אומר מה הוא מרגיש, מדבר על נושא טעון ומהותי, ועשרות מיליונים מקשיבים לו בצמא. כמה שעות לאחר מכן הוא יעלה לאינסטגרם פוסט רוחני ממשנה אינדיאנית על זרימה אנרגטית. עסק של מיליארדים מבוסס על גחמות של בחור צעיר, לא יציב, עם בעיות רגשיות, כאילו אין לנו בעיות משלנו.
כמו למשל, מה קורה עם דני אבדיה? מיליוני ישראלים קשי יום קמים בבוקר ובודקים אם קלע 6 נקודות או 4, זועמים על הפספוס, העיוות, חוסר הצדק, מהאמריקאים שלא מזהים כמה הילד ענק, מתוסכלים מהסטנדרטים בליגה הזאת, ממלמלים ש"זה לא כדורסל". יש לציין שבינתיים אבדיה רק בן 20, בעונתו הראשונה ב-NBA הרוויח 3.7 מיליון דולר, העונה ירוויח כבר 3.9 מיליון דולר, ונראה שבקרוב מאוד יצליח להגשים את החלום הישראלי ולקנות לעצמו דירה נחמדה, בעוד שישראלי ממוצע צריך לעבוד 19 שנים כדי להשיג אחת. אבל עזבו את השטויות האלה בצד, כולה כסף ובידור, אז מה אם אנחנו שולחים את הילדה לרופא שיניים בקופת חולים כי אצל הפרטי זאת גניבה, כשכל צימר מושתן בצפון לוקח אלף שקל ללילה, כשהמדינה והתשתיות שלה קורסות, אתם קולטים איזה עוול נעשה לאבדיה?
רחמים גם על אוהדי ניוקאסל, במיוחד המוסריים שביניהם, שמרגישים עכשיו צריבה בלב מהכסף הסעודי שהשתלט להם על המועדון. עוד מעט הם ירגישו צביטה בלב כשההנהלה תביא את אמבפה ופוגבה ותשים ספונסר אחר על החולצה, ייגעלו קצת כשיקראו עוד דיווחים על השחיתויות והפשעים של משפחת המלוכה הסעודית בעודם חוגגים את הניצחון על המושחתים ממנצ'סטר בליגת האלופות, וירגישו מבולבלים כשיחזרו לעבודה במפעל ויקראו על עוד כוכב מתוסכל.
ובינתיים אצלנו חגיגות החתונות הסעירו לאחרונה את הכדורגל הישראלי, וקשה שלא לחוש הקלה עבור עומר אצילי, שבדיוק אחרי שמקורביו התלוננו שרוטנשטיינר מייבש אותו ולא מכבד אותו – גילה שהוא סובל ממתיחה שתשבית אותו לעשרה ימים ותמנע ממנו לנסוע עם הנבחרת לסקוטלנד ותאפשר לו להתכונן בשקט לחתונות של מיכה ונטע ויונתן כהן. איזו חגיגה הלכה שם בטח במעטפות, איזה סכומים מטורפים נכתבו שם על הצ'קים בחתונות האלה, כמה מזומנים הכדורגלנים האלה חילקו אחד לשני, הרי אם אדם רגיל וקשה יום מרגיש בחתונות שהוא נכנע לתכתיבים חברתיים חסרי פרופורציה ונאלץ לתת סכומים מוגזמים כמתנה, אפשר רק לדמיין כמה הדאווינרים הצעירים האלה שופכים במעטפה, ובמיוחד ערן זהבי, שמגיע לחתונה בשבוע שבו מפרסמים שהוא מרוויח 3 מיליון יורו בשנה, הלא הוא יודע שהכלה רק מחכה לפתוח את המעטפה שלו, וההורים שלה סקרנים לדעת, "נו, כמה זהבי נתן לכם?", זה לא פשוט כל הלחץ הזה והציפיות. אגב, בתי היקרה, ייתכן שנצטרך להפסיק את שיעורי השחייה, אני רואה שאת נהנית ויודע שזה חשוב אבל זה כבר נהיה יקר מדי, ונראה לי שנפסיק לקנות קיווי וענבים, כי 35 שקל לקילו זה קצת יותר מדי, אבל סלחי לי לרגע, אני בדיוק בטלפון, רואה את התמונות מהחגיגה ושמח בשביל מיכה ואצילי, כל כך שמח, אחרי השנה הקשה שעברה עליהם.
