בקרוב יגיש וילי רוטנשטיינר את הדו"ח שלו ליו"ר ההתאחדות לכדורגל אורן חסון. זה יהיה סוג של סיכום תקופה. את ההחלטה (הלא רשמית עדיין) כבר קיבל יו"ר ההתאחדות. רוטנשטיינר לא יקבל הזדמנות נוספת. ולא רק בגלל התוצאות. עד עתה בהתאחדות לא התייחסו לדו"חות של המאמנים הלאומיים, במקרה של רוטנשטיינר, חסון וחברי ועדת האיתור מתכוונים ללמוד אותו היטב.
בדיוק כמו הקונצנזוס בקרב חברי הוועדה בנוגע לסיום דרכו של המאמן האוסטרי, כך יש קונצנזוס בנוגע להערכה המקצועית הרבה שיש להם כלפיו. הידע, ההבנה, תפיסת העולם שלו ובעיקר – מהן המסקנות שלו לעתיד, לא רק מסקרנים את חסון וחברי הוועדה, הם מאוד רוצים לעשות שיעורי בית בטרם יחליטו על מינוי מאמן לאומי חדש. למרות האכזבה של יו"ר ההתאחדות מהמאמן, בעיקר בנוגע לסגנונו והתנהלותו מחוץ למגרש, חסון מעריך אותו מאוד מההיבט המקצועי והוא שואף לקבל ממנו בהקדם את הדו"ח המסכם.
הדו"ח של רוטנשטיינר חשוב ומשמעותי מפני שהוא עשה כאן את שני התפקידים הכי חשובים – מנהל מקצועי של נבחרות ישראל ומאמן לאומי. ונזכיר, גם מתנגדיו לא הטילו לרגע ספק שמדובר באיש מקצוע (בעיקר כמנהל מקצועי) מהטובים שהיו בישראל.
אז נכון, בהתאחדות לכדורגל אהבו לזלזל ולזרוק מייד לארכיון את הדו"חות המקצועיים, אלא שהפעם, חסון וחבריו בוועדת האיתור ידקלמו אותו בעל פה. אגב הדו"ח של רוטנשטיינר, טוב ככל שיהיה, לא ימנע מחסון לנסות לשכנע אותו לוותר על חלק מהשכר המגיע לו. האוסטרי חתום על חוזה עד חודש מאי, חסון ינסה לשכנע אותו לוותר על שכר של שלושה חודשים לפחות. אבל הסיכוי שהאוסטרי ישיב בחיוב זהה לסיכוי שהוא יזכה לעוד קדנציה – אפס.
ועדת האיתור לא תמתין לסיום ניסיונות השכנוע של חסון והיא תתכנס בקרוב כדי להתחיל בהליך לבחירת מאמן חדש לנבחרת. בניגוד למכבי תל אביב, מאמן זר היא אופציה, אולם לא דרך חיים. ככל שחולף הזמן, הסיכוי למינוי מאמן זר הולך ופוחת. סיבות יש בשפע. ההתאחדות לא תשקיע סכומים מטורפים עבור מאמן זר, ואם כבר להביא מאמן זר בינוני ואפור, עדיף מאמן משלנו, כחול לבן. גם חסון מצדד במינוי מאמן ישראלי.
הדעה הרווחת בקרב העיתונאים והפרשנים (ולא רק) היא שהמאמן הבא של הנבחרת צריך להיות ברק בכר. ועל פי הקונספציה של כולם, זה גם ברור למה. בכר זכה בשלוש אליפויות עם הפועל באר שבע, הוביל את מכבי חיפה לאליפות אחרי עשור, ובמילים אחרות: הוא הבא בתור.
בורסת ההימורים והספקולציות לגבי מינוי בכר אינה מופרכת. יש לה בסיס היסטורי. במשך שנים היה כאן נוהל קבוע של בחירת מאמנים לנבחרת הלאומית. כולם נבחרו לתפקיד אחרי שעמדו ברף של ראשי ההתאחדות, עיתונאי ופרשני הספורט וכולם דיקלמו את המילים: הוא הבא בתור. סוג של "מגיע לו".
הקריטריונים שהיו בהתאחדות (גם בתקשורת) היו פשוטים. זכית בתארים – אתה הבא בתור. כך מונה דרור קשטן, המאמן הכי מעוטר בכדורגל הישראלי, כך מונה אלי גוטמן אחרי הדאבל המדהים שלקח עם הפועל תל אביב, וכך נבחר אלישע לוי. כל אחד מהם סומן מראש לתפקיד בלי שנרשמו קריטריונים להתאמתם לתפקיד. למעט קריטריון אחד, או שניים – זכייה באליפות מקומית ולחץ התקשורת – לא נבדקו כלל פרמטרים נוספים.
לכולם היה הכי קל לזרום עם הזרם. ללכת בטוח, כביכול. מי לא יהמר על מאמן ישראלי שנמצא על הסוס, כזה שהביא אליפויות, גביעים, הציג כדורגל אטרקטיבי וגם נהנה מיחסי ציבור מצויינים. אה כן, והיה להם ערך מוסף – הם הצליחו להביא קבוצה לאירופה, לחלק מהם היה מסע מופלא ביבשת. בקיצור, צמד המילים: הבא בתור, ניצח בגדול. ועכשיו, בהתאם לנוהל הרגיל לגבי בכר. המאמן הכי מעוטר בעשור האחרון. אפילו עשה קמפיין מוצלח בשלב הבתים בליגה האירופית עם הפועל באר שבע.
ברק בכר מאמן מצוין. ללא ספק הטוב ביותר שיש לכדורגל הישראלי להציע בשנים האחרונות. אבל השאלה היא לא אם בכר מאמן מצוין, השאלה שחברי ועדת האיתור צריכים לשאול את עצמם האם הוא מתאים לאימון נבחרת? הרי קשטן היה מאמן הליגה הכי טוב שהיה לנו כאן. איש מקצוע מעולה, רס"ר משמעת, יסודי, סמכותי ועתיר ניסיון. בליגה ובאירופה.
וגוטמן? עם הכינוי "הגרמני" הוא בנה קריירה עשירה בכדורגל הישראלי, זכה באליפויות גדולות עם הפועל חיפה, הפועל תל אביב, זכה בגביעים עם הפועל באר שבע והפועל תל אביב וגם הוא הצליח להוביל קבוצה לשלב הבתים באירופה. הוא אפילו אימן מעבר לים. והוא הרי היה יסודי, סמכותי, כריזמטי, אינטליגנט, ומה לא. בדיוק עונה לצמד המילים: הבא בתור.
גם אלישע לוי עשה קריירה עשירה ומגוונת. המאמן שצמח בבית שאם וכיכב בסרט 'בית שאן, סרט מלחמה', זכה עם מכבי חיפה באליפות (אליפות שנייה עם חיפה נלקחה ממנו בגלל שיטת הקיזוז). גם הוא נהנה מהנוהל הקבוע שהיה כאן.
חברי ועדת האיתור, ובראשם חסון, צריכים לשאול את עצמם האם גם הם רוצים לעשות לעצמם חיים קלים, האם גם הם רוצים להימנע מביקורת התקשורתית וללכת שוב על המובן מאליו. אבל חסון וחבריו בוועדה צריכים לנסות לצאת מהקופסא ולארוז לנבחרת מאמן באריזה מתאימה. עם כל הכבוד (ויש כבוד) לקשטן, גוטמן, לוי וקודמיהם, לאן הגענו איתם?
לאן בדיוק מאמני הצמרת שהיו לנו בכדורגל הישראלי הובילו אותנו? איך קרה שדווקא אלה שזללו תארים בליגה שלנו, שעשו בית ספר למאמנים אחרים, התרסקו בנבחרת? האם כל אחד מהמאמנים המעוטרים שהיו, קידם במשהו את הנבחרת הלאומית? האם לא נמאס לנו לעסוק בכל קמפיין בשאלה האם נצליח לשמור על הדירוג שלנו באירופה, האם נסיים במקום השלישי כדי לקבל הגרלה נוחה?
וכאשר סיימנו במקום השלישי וקיבלנו הגרלה סבירה, הגענו למונדיאל? עלינו ליורו? הקמפיינים של הנבחרת הפכו לכאלה שמתחילים לחלום, אחר כך מתפללים לסיים במקום השלישי ואז חוגגים שלא נפלנו לדרג רביעי (והיו מקרים שנפלנו). העיסוק האובססיבי סביב החשש שנרד בדירוג ונקבל הגרלה קשה יותר בקמפיין הבא היה ונותר אחיזת עיניים, סוג של קמפיין של יחסי ציבור. הרי ההיסטוריה הוכיחה לנו בכל פעם מחדש שלא משנה מי המאמן הבא בתור שהגיע תורו כשל. ובגדול.
בהנחה שמאמן זר ירד מהפרק (להערכתי ימונה רק מאמן ישראלי) ועדת האיתור תיאלץ לבחור אחד מהשלושה: ברק בכר, רן בן שמעון ואלון חזן. השאלה/הבדיקה אם בכר מעדיף להישאר במכבי חיפה או להתמנות למאמן הנבחרת, חייבת להתברר רק אחרי שחברי ועדת האיתור יחליטו האם המאמן הכי מצליח שיש היום בכדורגל הישראלי מתאים לנבחרת.
בינתיים בכר נהנה מהפסטיבל סביבו. הקבוצה שלו ממשיכה לפרק את הליגה, המניות שלו בעלייה, ומקסימום גם אם הוא או הוועדה יחליטו שהוא לא יקבל את התפקיד, הוא תמיד יכול להשתמש בכך כדי להגדיל את דרישותיו במו"מ עם יעקב שחר על החוזה הבא שלו במכבי חיפה.
אם חברי ועדת האיתור ינסו לאבחן את התאמתו או אי התאמתו של בכר (וכל מועמד אחר) לאימון נבחרת, הם ישברו כאן מוסכמות שהיו צריכות להישבר מזמן. דווקא רוטנשטיינר, באמצעות הדו"ח אותו יגיש, ובאמצעות שיחת הסיכום שתהיה איתו, יכול להעניק לחברי הוועדה כמה טיפים חשובים. הגיע הזמן ללמוד שמאמן קבוצה זה לא מאמן נבחרת. בשני המקרים החוקים זהים והכדור עגול, אבל מדובר כאן בשני עולמות שונים.
ומה עם רן בן שמעון? גם הוא הוביל את קרית שמונה לאליפות, עשה עונה גדולה באשדוד, נחשב למאמן בכיר, ומחזיק בניסיון כמאמן נבחרת. גם אם מדובר בנבחרת קפריסין, עדיין מדובר במאמן שהוביל נבחרת במסגרת קמפיין מוקדמות, מבין את המשמעות של נבחרת ומכיר את כללי המשחק השונים כל כך מליגה. ובן שמעון, בנושא הזה, מכיר את ההבדלים בין ליגה לנבחרת. אם הוא היה מצליח להעלים את הזיהוי שלו כמערבב הבכיר מבין מאמני ליגת העל – הוא ללא ספק היה המועמד המוביל למשרה הלאומית.
הרי שניים מהמערבבים הגדולים ביותר שהיו בכדורגל הישראלי מונו למאמני הנבחרת. הראשון – אברהם גרנט – היה בתקופה בה הטכנולוגיה לא היתה מתקדמת והגאונות שלו אפשרה לו לערבב את כולם בהצלחה, השני – אלי גוטמן – לא השכיל להבין שבעידן האינטרנט, הרשתות החברתיות, וכל פלאי הטכנולוגיה, קשה לערבב ולא לחטוף. כמו בעבר, גם הפעם, האויב הגדול ביותר של בן שמעון בדרך לאימון הנבחרת, הוא ללא ספק הוא עצמו. כבר למדנו שמה שעובד טוב בקבוצות, לאו דווקא יכול לעבוד טוב בנבחרת.
ויש עוד מועמד. אלון חזן. אולי הוא נחשב לפחות פופולרי, פחות ריאלי, אבל כדאי מאוד לקחת אותו בחשבון. מעבר להצלחה הגדולה (בינתיים) בקמפיין עם הנבחרת הצעירה, אלון חזן הוא המועמד הקלאסי לאימון הנבחרת הבוגרת. אם אנחנו רוצים להגיע לאירופה, אולי כדאי לנו ללמוד משהו מהאירופאים.
אלון חזן הוא אחד שצמח מלמטה. הוא המאמן היחידי בתולדות הכדורגל הישראלי שעבר בכל התחנות. חזן היה כוכב בזירה המקומית, שיחק בווטפורד, היה שחקן בכיר בנבחרת ישראל, ואימן בליגת העל. הוא אימן את נבחרת נערים ב', נבחרת נערים א', את נבחרת הנוער, שימש עוזר מאמן הנבחרת הבוגרת (של אנדי הרצוג ורוטנשטיינר), ואף עמד פעמיים כמאמן זמני על הקווים מול רומניה וקרואטיה.
אם יש מאמן המכיר טוב מכולם את נבחרת ישראל כיום הוא חזן. הוא מכיר את דפוסי העבודה של הנבחרות, את ההבדל בין אימון והכנה של קבוצה לליגה לזו של נבחרת, אימן וטיפח את מרבית השחקנים בבוגרת שעברו אצלו בגילאים הצעירים, והוא מוערך מאוד בקרב השחקנים ומחובר אליהם.
גם במסדרונות ההתאחדות מאוד אוהבים את חזן, את סגנון העבודה שלו, את ההתנהלות השקטה מול השחקנים, אנשי ההתאחדות והתקשורת. חזן נהנה מהערכה רבה מצד גורמים רבים בהתאחדות, ביניהם חסון שליווה כמה פעמים את הנבחרת הבוגרת והצעירה וראה את עבודתו של חזן מקרוב.
השאלה הגדולה היא האם יש לו את היכולת לעמוד בלחצים של מאמן נבחרת, אבל שחקנים ואנשי מקצוע טוענים שהתחנות הרבות אותן עבר, ובעיקר השנים לצד רוטנשטיינר, הכשירו אותו לתפקיד. בקרוב נדע האם חברי ועדת האיתור נצמדים למסורת והולכים על הבא בתור, או שהם הולכים על המועמד הכי מתאים, בידיעה שלראשונה ימונה מאמן שיקבל שנתיים וחצי להכין את הנבחרת למטרה העיקרית שלה – יורו 2024 בגרמניה.
מה דעתך על הכתבה?