הידעתם? נבחרת אנגליה שיחקה 19 משחקים בינלאומיים ב-2021 ובמהלכם, היא הייתה בפיגור בסך הכול 22 דקות במצטבר – תשע דקות בחצי גמר היורו נגד דנמרק (1:2 לאנגליה בסיום) ו-13 דקות במשחק חסר חשיבות נגד הונגריה במוקדמות המונדיאל (1:1 בסיום). גארת' סאות'גייט שלף את הנתון המיוחד הזה בריאיון לכבוד חג המולד שהעניק לרשת "סקיי". גם הוא לא מתבייש להודות: "כן, 2021 הייתה שנה בלתי רגילה".
יממה לאחר מכן, במחזור הבוקסינג דיי המסורתי והחגיגי, קבוצות הפרמיירליג היו שותפות להצגה. למרות שלושה משחקים מבוטלים וגל אומיקרון מפלצתי, באנגליה הכדורגל והמסורת חזקים מהכול. הפרמיירליג שחררה מסר של שפיות ועוצמה עם 28 שערים בשישה משחקים מהפנטים. בעוד הפרמיירליג כבר מזמן ביססה את עצמה כליגת הכדורגל העשירה והטובה בעולם, 2021 הביאה איתה בשורה חד משמעית – אנגליה היא הכוח הכי משמעותי בכדורגל האירופי. אנגליה היא ספרד החדשה.
זה לא עניין של מה בכך. 55 שנה ללא גמר משמעותי גרמו לנבחרת אנגליה לאמץ את הסטיגמות. הלוזרית, המתוסבכת, המשעממת, שלא מסוגלת לנצח בנוקאאוט, שתמיד תפשל. גם המנון הנבחרת, הלהיט 'three lions (איטס קמינג הום)' על גלגוליו השונים, הוא בעצם שיר על אוהד שמתעקש לשמור על אופטימיות נאיבית למרות עשרות שנים של אכזבות. ההופעה שברה סטיגמות למרות הפינאלה הקלישאתי בדמות הפסד בגמר. בבית. בפנדלים.
מכאן האמירה של סאותג'ייט על שנה בלתי רגילה. "הגמר תמיד יהיה בראש שלנו, לא חצינו את קו הסיום, אבל אם אני מסתכל על ההתקדמות של הנבחרת, בשני הקמפיינים האחרונים אנחנו הכובשים המצטיינים באירופה ויש לנו את הרקורד ההגנתי הטוב בעולם. הצעירים שלנו התחזקו וצברו ניסיון. כל מה שהיה חסר לנו זה רק הניצחון בגמר, הגמר הראשון שלנו אחרי 55 שנה, גמר היורו הראשון שלנו בהיסטוריה. יש הרבה מה להתגאות בנבחרת".
בחמש שנים בתפקיד, סאות'גייט בנה נבחרת, פשוטו כמשמעו. בתקופה הזאת, הוא העניק הופעות בכורה ל-50 שחקנים, ניסה, בדק, ליכד וחיבר. יותר מזה, הנבחרת הזאת עשתה שינוי חברתי-תרבותי. לא עוד המפונקים, הבליינים, השערורייתיים שמפרקים את חדר ההלבשה. הילדים המגוונים בנבחרת הנוכחית מסמלים את "האנגליות החדשה", כמו שהיטיב לתאר העיתונאי רורי סמית': "העלייה המדהימה של נבחרת אנגליה עוזרת להגדיר גרסה חדשה של 'אנגליות'. אנגליה הפכה שלמה שוב". המשפט האחרון הוא רפרנס ללהיט בעל אותו השם של להקת אטומיק קיטן משנת 2001, שעליו מבוסס השיר ששרים האוהדים לסאות'גייט.
מקצועית, כשאנגליה מציגה כוכבים צעירים מהשורה הראשונה בכל עמדה ולכידות שמזכירה יותר קבוצה, אפשר לסמן אותה ככוח שמועמד לשלוט בכדורגל האירופי בשנים הקרובות. "תמיד היו לנו עומק ושחקנים טובים. אני לא משוכנע שהשחקנים שלנו טובים מ-2004 או 2006, אפילו לא מהנבחרות של 96 ו-98 שאני שיחקתי בהן", אמר סאות'גייט בעבר. "אבל לחבורה הזאת יש הרבה פוטנציאל והיא התחברה נהדר. יש קשר חזק, הם עובדים אחד בשביל השני ומייצרים תוצאות טובות והופעות נפלאות".
הפריחה המחודשת של הכדורגלן האנגלי לא תמיד עמדה בקנה אחד עם ההתעצמות ההדרגתית של הפרמיירליג. ב-2015, לגלג יוגי לב על המשכורות המשולמות באנגליה ו"התגאה" בכך שהכסף בפרמיירליג עוזר דווקא לבונדסליגה. "קבוצות הפרמיירליג משלמות פי שלושה ממה ששילמו בעבר… האנגלים יצטרכו להכיר בעובדה שהצעירים שלהם לא מקבלים דקות". התחזית שלו הייתה נכונה לשעתה. היא כבר לא רלוונטית. הפרמיירליג רק מחזקת את כוחה, אבל הכישרונות המקומיים הצליחו למצוא בה את מקומם.
שימו לב להבדל. במחזור ה-14 של עונת 2018/19 נרשם שיא שלילי. רק 54 מתוך 220 השחקנים שפתחו בהרכבי הקבוצות (24.5 אחוז) היו אנגלים. "חייבים לעצור את זה", הזדעק סאות'גייט. "לא נכון להגיד שאנחנו לא מפתחים שחקנים. האקדמיות עושות עבודה נהדרת. הפחד שלי הוא שבעוד 10 שנים נגיע למצב שרק 15 אחוז מהשחקנים בליגה הם אנגלים. זו סכנה". תסריט האימים לא התממש. במחזור המלא האחרון ששוחק בפרמיירליג – בתחילת דצמבר – פתחו יחד 76 אנגלים (34.5 אחוז).
התהליך שהתרחש מעניין. הפרמיירליג נותרה המקום להיות בו. הליגה ששואפת לרכז אליה את הטובים ביותר ומשלמת את המשכורות הגבוהות ביותר, אבל לצד הזרים בפרופיל הגבוה שמגיעים בעשרות מיליונים, האנגלים מצאו את מקומם, כן, גם אם צריך לעבור לשנה-שנתיים לבונדסליגה או ל"ליגת פיתוח" אחרת בגיל צעיר מאוד. התוצאה שהתקבלה היא מאגר כישרונות עצום ומבטיח לשנים קדימה. הטענה הרווחת והישנה לפיה הפרמיירליג הורסת את נבחרת אנגליה או מעצימה את הבינוניות שלה הופרכה לחלוטין.
בספטמבר פורסמה ב"דיילי מייל" כתבה תחת הכותרת: "האם נבחרת אנגליה הנוכחית הייתה זוכה בפרמיירליג?". בעיתון השתמשו במודל מתמטי של חברת "טוונטי פרסט גרופ" שמתעסקת באנליזה וניתוח נתונים וזה "קבע" שאנגליה הייתה מסיימת במקום השני ושהיא טובה יותר ממנצ'סטר יונייטד, ליברפול וצ'לסי. בנוסף, חלון ההעברות האחרון רק העלה את שוויו של השחקן האנגלי. הפרמיירליג תמיד העריכה והוקירה בזבזנות, אבל הסכומים ששולמו על בנג'מין ווייט, ג'ק גריליש וג'יידון סאנצ'ו והסכומים שהסתובבו סביב הארי קיין לימדו על תופעה חדשה – אנגליה למדה להעריך מחדש את הכוכבים המקומיים שלה.
הפרמיירליג היא ליגת הכדורגל הנצפית והרווחית ביותר בעולם. מוצר מושלם מכל הבחינות: מיתוג, אצטדיונים, קהל, חווית משתמש, שידורי טלוויזיה, קצב משחק מסחרר, רמת כדורגל ועוד. יש סיכוי גבוה יותר שתשבו לצפות במשחק מרכז טבלה בין, למשל, פאלאס לסאות'המפטון, ממשחק באיטליה או ספרד שלא כולל אחת הגדולות ו/או הקבוצה האהובה עליכם. הפרמיירליג הפכה למועדון אקסקלוסיבי כמעט סגור שרק הטובים ביותר זוכים להשתייך אליו ואפילו מגפה עולמית לא הצליחה לעצור אותו.
הפרמיירליג ייצרה בעונה שעברה מעל 5.3 מיליון ליש"ט הכנסות (3.1 מיליארד מזכויות שידור, 1.6 מיליארד מעסקאות חסות ו-700 מיליון "הכנסות יום משחק"). המספרים הללו הופכים את הפרמיירליג לליגת הספורט החמישית הכי מכניסה בעולם אחרי ה-NFL, ה-MLB, ה-NBA וליגת הקריקט ההודית. ליגות הכדורגל האירופאיות הגדולות לא מתקרבות למספרים הללו. הפרמיירליג מייצרת הכנסות כמעט כפולות מהבונדסליגה ולה ליגה (באזור שלושה מיליארד יורו כ"א ב-2020), ובמקביל גם משלמת שכר כמעט כפול.
"אין ספק שהכדורגל האירופי עוצב בעשור האחרון על ידי הפרמיירליג", כתב העיתונאי רורי סמית' בניו יורק טיימס השבוע. "העושר של אנגליה שימש ככוח משיכה לשאר היבשת. מועדונים אנגלים משמשים כשוק האמין ביותר עבור שחקנים, מעלים מחירים וגורמים למשכורות לזנק. שחקנים נרכשים ברחבי אירופה כשעין אחת קורצת למכירה עתידית לאנגליה. לא מעט כסף שמסתובב באירופה מקורו בעסקאות זכויות השידור של הפרמיירליג שלכאורה חסינות מהמגפה".
הקורונה הייתה מכה כלכלית קטנה בכנף. הפרמיירליג קמה ממנה, ניערה את האבק בתנועת יד והמשיכה כאילו כלום. אפשר רק להניח שהפערים הכלכליים בין הליגות יתרחבו. הטרנד החדש הוא שהעושר בפרמיירליג משמש לבניית מועדוני לווין מוצלחים ברחבי היבשת. אוניון סן ז'ילואז, לובן, מיטיולנד ואשטוריל – כולן קשורות לבעלים של קבוצות פרמיירליג – ועוד לא דיברנו על רשת המועדונים של מנצ'סטר סיטי. בקיצור, אנגליה משתלטת על העולם.
כבר אין ויכוח מי הליגה הטובה בעולם. זה לא אומר שהאנגליות יטיילו כל שנה בליגת האלופות, אבל זה כן מסביר למה ריאל מדריד וברצלונה כנראה לא ירפו מחלום הסופרליג. ליוקרה ולעוצמה של הפרמיירליג פשוט אין תחרות. "תהיו גאים שאתם חיים בתקופה הזאת. זו פריבילגיה", אמר פפ גווארדיולה לאחרונה. "זו העונה השישית שלי באנגליה ובכל שנה הליגה חזקה יותר. ארסנל צומחת שבוע אחרי שבוע, צ'לסי כמובן, ליברפול ומנצ'סטר יונייטד. יש כאן מאמנים שהופכים אותי למאמן טוב יותר. אתם לא יודעים כמה זמן אני משקיע במחשבה איך להתמודד מול יורגן קלופ או תומאס טוכל".
התחושה היא שהחותמת הסופית להשתלטות האנגלים (מחדש) על עולם הכדורגל תהיה זכייה במונדיאל בקטאר בשנה הבאה. היורו האחרון היווה באנגליה רגע אמיתי של אחדות לאומית. משחקי חצי הגמר והגמר משכו כמות צופי טלוויזיה דומה לאלו שצפו לפני עשור בחתונה של וויליאם וקייט. השילוב של דור שחקנים צעיר ומוכשר שלא פוחד לעסוק ולהתבטא בפומבי בנושאים חברתיים בוערים כמו חינוך, שוויון, הכלה ואי צדק על רקע גזעי עם התוצאות הטובות וליגה שאין לה תחרות יצרו באנגליה משהו מיוחד.
ספרד הייתה האחרונה ששלטה בכדורגל האירופי לאורך זמן בזכות שלוש הזכיות הרצופות בטורנירים גדולים. 2021 הייתה השנה שבה אנגליה נראית כמי שיכולה להפוך לספרד החדשה. האם זה יקרה כבר בקטאר? זו בהחלט המטרה של סאות'גייט. "נסענו לרוסיה אחרי 10 שנים ללא ניצחון במשחק נוקאאוט – וזו הייתה המטרה הראשונה שלנו. הגענו ליורו עם יותר אמונה אחרי שהגענו לשלבים מאוחרים במונדיאל, ניצחנו את קרואטיה וספרד בליגת האומות והתחלנו להשיג תוצאות נגד נבחרות גדולות. עכשיו אנחנו במצב בו כבר היינו בגמר, התגברנו על כמה שיאים היסטוריים ויצרנו היסטוריה משלנו. החתיכה החסרה היא תואר וזה מאוד קשה, אבל יש לנו אמונה שאנחנו יכולים לעשות את זה".
