מרגע פתיחת המכירה, הכרטיסים נחטפו ותוך כמה שעות ספורות הפולקספארק שטאדיון בהמבורג הפך סולד אאוט לקראת חצי גמר הגביע מול פרייבורג. "לראשונה מאז הדרבי לפני שנתיים האצטדיון יהיה מלא", זעקו הכותרות. זה לא רק הקורונה והמגבלות שהרחיקו את הקהל. שנים של כישלונות, ניהול בעייתי ורצף הזוי של עונות שבהן האימפריה קרסה ברגע האמת, הובילו למשבר אמון. המבורג הפסידה בחצי הגמר 3:1, אבל שיחקה מצוין. כבר באותו ערב, אפשר היה להרגיש משהו שונה באוויר. הניצוד הפך לצייד.
המבורג ניצחה מאז בארבעת משחקי הליגה האחרונים של העונה וסיימה במקום השלישי, שמקנה השתתפות בפלייאוף. שני משחקי מבחן, חוץ ובית, מול הנציגה מהמקום ה-16 בבונדסליגה הראשונה – הרטה ברלין. בשלוש העונות הקודמות המבורג חיפשה עלייה אוטומטית וסיימה את העונה במקום הרביעי. כלומר, לראשונה מאז הירידה ההיסטורית ב-2018, "הדינוזאור" נמצא בעמדת העלייה. עם מומנטום אדיר, המסורת ותמיכת הקהל שחזר, קשה להמר נגד המבורג.
המבורג היא אימפריה בדימוס. שש פעמים אלופת גרמניה, שלוש פעמים מחזיקת הגביע. בתחילת שנות ה-80, תחת המאמן ארנסט האפל, הייתה אחת הקבוצות הבכירות ביבשת עם זכייה בגביע אירופה לאלופות (ועוד הפסד בגמר). באמתחתה גם זכייה אחת בגביע אירופה למחזיקות והופעה בגמר גביע אופ"א. שיחקו אצלה שמות כמו זלר, הרטוויג, רובש, קיגן, מגאת ואפילו בקנבאואר. בשנים מתקדמות יותר גם ואן דר וארט ויונג מין סון. למעשה, המבורג תמיד הייתה שם. שיחקה 99 שנים בליגה הבכירה בגרמניה, כולל 55 שנה בבונדסליגה מאז הקמתה ועד אותו יום בו הכול נעצר.
השעון המפורסם באצטדיון בהמבורג המציין את התקופה הרצופה של הקבוצה בבונדסליגה נעצר ב-12 במאי 2018. "זה רגע כואב מאוד. המועדון איבד את אחד הדברים שהפך אותו למיוחד", אמר אז הנשיא ברנד הופמן. הייתה תחושה של סוף. זו לא הייתה סתם ירידת ליגה, אלא נקודת שבירה של ממש. המבורג ירדה עם חובות עצומים והתחייבויות כספיות כלפי שחקנים ומאמנים, כשהיא נמצאת בשפל חסר תקדים של התנהלות. האוהדים השתוללו ביציעים ושוטרים על גבי סוסים נאלצו לעמוד על המגרש ולמנוע מהם, ליטרלי, לשרוף את המועדון.
קשה להגיד שמישהו בגרמניה הופתע. המבורג סיימה שביעית ב-2013 ומשם באה נפילה הדרגתית. לאט לאט היא התחילה לאבד את אחרוני הכוכבים שלה. תחילה סון ואז הקאן צ'לחנוילו, מילאן באדל ואחרים. מצד שני, היא בזבזה יותר מדי על שחקנים שלא תרמו דבר. ב-2014 ו-2015 המבורג שרדה את הפלייאוף מהצד השני. שער חוץ מול גרויתר פירת הספיק בשנה הראשונה והיא נזקקה להארכה כדי לגבור על קרלסרוהה בשנה השנייה. בסוף, נגמר המזל. נס נוסף לא קרה. המבורג הגיעה לטריטוריה לא מוכרת.
כשקבוצה בסדר גודל של המבורג יורדת ליגה, הציפייה היא שתעלה מיד חזרה, שתתארגן, תתאקלם, תתנקה ואז, גם אם יהיה קצת קשה בהתחלה, שתדרוס את דרכה חזרה ותחזור חזקה יותר. זה לא קרה. באופן מסורתי, הליגה השנייה בגרמניה שוויונית, קשה ומוזרה מאוד. קבוצות לא דורסות את הליגה, הן מתקשות, מועדות, מזיעות, יורקות דם ובסופו של דבר, כשהמוזיקה מסתיימת, כמו במשחק הכיסאות, מישהו יושב על הכיסא ומישהו נשאר בחוץ. הפיניש קריטי יותר מההתחלה. כך, שנה אחרי שנה, הלחץ הקריס את המבורג ברגעי ההכרעה. הנה תקציר הפרקים הקודמים.
המבורג השאירה את המאמן כריסטיאן טיץ ולא מעט שחקנים בכירים ויקרים גם אחרי הירידה. טיץ הוחלף בשלב מסוים על ידי המאמן הצעיר האנס וולף והשינוי עשה טוב. במחזור ה-26, המבורג הובילה 0:2 על דרמשטאדט בבית בדקה ה-16 ונראתה בדרך הבטוחה לעלייה קלילה. מה שקרה אחר כך, פשוט מיסטי. המבורג ספגה שלושה שערים, הפסידה ונכנסה לסחרור בלתי נתפס. היא לא ניצחה גם בשבעת המשחקים הבאים ובסופו של דבר, סיימה רביעית.
הקיץ הבא הביא עמו ניקוי אורוות. רוב השחקנים היקרים שוחררו ולעמדת המאמן הובא השועל הוותיק דיטר הקינג. אלא שהתסריט היה כמעט זהה. המבורג סיימה את עונת הקורונה עם שלושה משחקים ללא ניצחון ושוב פספסה את המקום השלישי. במחזור הלפני אחרון היא ספגה שני שערים ב-10 הדקות האחרונות בהיידנהיים ושבוע לאחר מכן חטפה חמישייה בבית מזנדהאוזן מהתחתית. בסיום אותו משחק, המועדון שחרר התנצלות בפני האוהדים דרך הרשתות החברתיות.
ניסיון שלישי, מאמן רביעי. הפעם מונה לתפקיד דניאל תיון, שהגיע אחרי הצלחות באוסנברוק. העונה שעברה נפתחה עם חמישה ניצחונות רצופים ו-וייב אחר. המבורג נראתה כמו קבוצה דורסנית ועוצמתית כשבחוד שלה כיכב מלך הבונדסליגה השנייה, קבלן העליות זימון טרודה. ואז, שוב, כשהעניינים התחילו להיות אמיתיים, התוצאות לא הגיעו. חמישה משחקים ללא ניצחון בחודש אפריל שלחו את תיון הביתה. המבורג מינתה את אגדת המועדון הורסט רובש בן ה-70 כמאמן זמני לשלושה משחקים, אבל זה כבר היה מאוחר מדי והקבוצה סיימה, שוב, במקום הרביעי.
טים ואלטר קיבל את המושכות בקיץ האחרון. ואלטר לא היה שחקן, אבל רשם הצלחות אדירות כמאמן נוער ונחטף על ידי באיירן מינכן. הוא הדריך אצל הבווארים את קבוצת הנערים ואז קודם למילואים. ההישגים שלו סידרו לו מעבר לבוגרים, תחילה בקיל ואחר כך בשטוטגרט, ממנה פוטר אחרי סיבוב אחד בבונדסליגה השנייה בעונת 2019/20. מחליפו פלגרינו מטראצו השלים את העבודה והעלה את שטוטגרט ליגה. ואלטר ישב שנה וחצי בבית עד שהגיעה הפנייה מהמבורג. הוא לקח על עצמו את אחת המשרות הקשות בגרמניה – לנסות להעלות ליגה מועדון בפוסט טראומה.
המבורג הלכה בקיץ על קונספט אחר. טרודה עזב לשאלקה ובמקומו הובא רוברט גלאצל, סקורר מתבגר שלא הצליח לפרוץ. לצד שחקני הבית המוכשרים, חיפשו צעירים זולים וגם עוגנים שמכירים את הליגה כמו סבסטיאן שונלאו, שגם קיבל את סרט הקפטן, ויונאס מפרט, אותו הכיר ואלטר מקיל. כך הגיע מריו וושקוביץ', הבלם הקרואטי מהיידוק, לודוביט רייס ההולנדי בהעברה חופשית מברצלונה והמגן השוויצרי מירו מוהיים מסנט גאלן.
זו הייתה עונה מוזרה. השחקנים התחברו לוואלטר שנחשב למאמן התקפי שדוגל בהרבה חופש פעולה. המבורג נהנתה מההגנה הכי טובה בליגה, ההתקפה השלישית בטיבה, ספגה הכי מעט הפסדים והובילה את הליגה באחוזי החזקה בכדור ובאחוזי דיוק במסירות, ועדיין היא לא הייתה מספיק יציבה בתוצאות. בסוף ינואר, המבורג רשמה 1:2 בדרבי אחרי מהפך. במחזור לאחר מכן הביסה 0:5 בחוץ את המוליכה דרמשטאדט כולל רביעייה של גלאצל, ואז הוסיפה 0:2 על היידנהיים וניצבה בעמדת עלייה. הדלי התמלא. נותר רק לבעוט בו.
המבורג נקלעה לרצף אומלל של ניצחון בודד בשבעה משחקים, מה שאף הוביל ללחשושים סביב עתידו של ואלטר, שהופרכו מיידית על ידי ראשי המועדון. כשהמבורג עלתה למשחק חצי גמר הגביע לפני חודש, אף אחד מסביב למועדון לא חשב שיש סיכוי להגיע אפילו למקום הרביעי. בתקשורת הגרמנית אפילו הדביקו למועדון כינוי חדש שבתרגום גס אומר: "לא מסוגלת לעלות". מאבק העלייה כלל העונה אימפריות כמו שאלקה ו-ורדר ברמן, את היריבה העירונית סנט פאולי, דרמשטאדט המפתיעה ולפרקים גם נירנברג הייתה בתמונה, אבל כבר אמרנו – בליגה השנייה בגרמניה בודקים את הטבלה כשהמוזיקה נפסקת.
דווקא ההפסד בגביע שחרר את המבורג. אולי זה היה משחק שהמחיש עבורה מה יכול לקרות אם תפסיק להילחץ. בפעם הראשונה היא הפכה מנרדפת לרודפת וזה עזר לה לא להיחנק ברגע האמת. המומנטום שבו היא מגיעה לצמד המפגשים מול הרטה ברלין פשוט אדיר – חמישה ניצחונות רצופים ו-16 שערי זכות בסך הכול. גלאצל רשם עד כה 27 שערים בכל המסגרות העונה. סוני קיטל, ששיחק עם אלמוג כהן באינגולשטאדט, הוביל את הליגה בבישולים.
ארבעה ימים עברו מאז הבטחת המקום השלישי ועד המשחק הערב (חמישי) בברלין. ארבעה ימים של אופוריה. ארגוני האוהדים קראו לכולם להגיע בהמוניהם לברלין. כולם מרגישים שהענק נמצא רגע לפני התעוררות. "אנחנו יכולים לעשות משהו מדהים עבור העיר והמועדון", אמר המנהל הספורטיבי יונאס בולדט. "יש אופוריה ואפשר להרגיש אותה בכל מקום". ואלטר הוסיף: "המומנטום בצד שלנו, אנחנו מאוד רוצים ולא נוותר. יחד עם התמיכה האדירה, האלמנטים הללו ישחק תפקיד גדול".
ואלטר הקפיד לא להגיד את המילה עלייה ממש עד צמד המשחקים הנוכחי כדי לא להוסיף לחץ על המערכת ולא לחזור על מה שקרה בעונות שלפניו. תחת ואלטר המבורג צברה העונה כמות נקודות שהייתה מספיקה לה לעלייה אוטומטית בשתי העונות הראשונות שלה בבונדסליגה השנייה. לא הפעם. בכל זאת, המנהל הספורטיבי בולדט אמר השבוע על המאמן שלו: "אם נישאר יחד בקונסטלציה הזאת, משהו יכול לצמוח כאן וזה מה שהיה חסר בהמבורג ב-20-10 שנים האחרונות".
"זו ברכה לשחק במועדון הזה. המבורג זה אחד המועדונים הכי חמים בגרמניה. התשתיות נהדרות, התנאים מעולים, התמיכה יוצאת דופן. אין הרבה מועדונים בגרמניה שיכולים להציע חבילה כזאת. אולי רק שניים או שלושה", צוטט לאחרונה המגן טים לייבולד. בכלל, יש תחושה שלא מעט אנשים בגרמניה – או לפחות מחוץ לצד הכחול של ברלין – היו רוצים את המבורג, על ההיסטוריה שלה והקהל שלה וכל מה שהיא מביאה, חזרה בבונדסליגה לצד שאלקה וברמן הגדולות ששבו אחרי עונה אחת.
הדרך לשם עוברת דרך צמד המשחקים מול הרטה של פליקס מגאת, אחד הסמלים הגדולים של המבורג, שגם אימן את הקבוצה בעבר, אם במקרה הייתה חסרה לכם קצת נוסטלגיה. הרטה עברה עונה מסויטת עם שחקני רכש הזויים וחילופי מאמנים תכופים. שער דרמטי בתוספת הזמן במחזור האחרון שלח אותה לפלייאוף כשהיא במומנטום שלילי אחרי שהשיגה נקודה בודדת בשלושת מחזורי הסיום. מי הפייבוריטית? יש נתון סטטיסטי שלא משחק לטובת המבורג. ב-10 השנים האחרונות, רק שתי קבוצות בונדסליגה שנייה עלו ממשחקי המבחן. ובכל זאת, הייתם מהמרים נגד המבורג?
