להיסטוריה יש דרכים משונות להוכיח שהיא חוזרת על עצמה. אתמול (שני), באופן פרדוכסלי, חגגה האנושות 40 שנה למשחק שבו הוכיח דייגו ארמנדו מראדונה שהוא מסוגל להבקיע את השער המושחת בהיסטוריה ואת השער המדהים בהיסטוריה, בהפרש של מספר דקות. וכאילו כדי להציק לנשמתו המיוסרת של דייגיטו, הגיע החייזר הזה, אותו הדריך במונדיאל 2010, והצליח בתוך כמה דקות להפוך את השיאים המנוגדים של מראדונה לאבק. פעם אחת להפוך למלך מחמיצי הפנדלים בכל הזמנים ותוך חצי שעה על השעון להפוך למלך שערי המונדיאל בכל הזמנים.
כי גם לאגדה של מראדונה יש תאריך תפוגה, כמו כל אגדה. תמיד יכול לצוץ סיפור יפה יותר, בטח סאחי יותר. ליאו מסי, מחר (רביעי) בן 39, כבש בשני המשחקים הראשונים של המונדיאל הנוכחי 5 שערים. זה לא אירוע יוצא דופן. הארי קיין עשה אותו דבר רק לפני שני מונדיאלים והמחזור הזה טרם הסתיים, אבל מסי התעלה אפילו על קסמיו וכבש את כל חמשת שעריה של ארגנטינה במונדיאל. רגע, יש לנו עוד: הוא כבש את ששת שעריה האחרונים של ארגנטינה במונדיאל, הוא בעצם כבש בכל אחד מששת משחקיה האחרונים במונדיאל. בסך הכל זה יוצא 10 שערים ב-6 משחקים. כבר כשהוא התחיל ברצף הוא היה בן 35, עכשיו הוא בסך הכל בן 39. רגע, עוד לא. עוד יום.
מישהו שאל באחת מקבוצות הוואטסאפ הרבות אליהם הושלכתי בימים האחרונים בגלל המונדיאל, אם זה מכור, או אם זה חוקי. אז בפרפרזה למראדונה, זה 100 אחוז חוקי, 1000 אחוז חוקי. מסי אפילו בחר להפוך למלך שערי המונדיאל בבעיטה נקייה בשמאל, כי פנדל היה נחשב לפחות משכנע.
עד כאן סיכום הגרגור, הצקצוק, וקריאות השבר. כי האישה שאיתי, שצפתה כל חייה לצידי במספר משחקים הנופל ממספר הדיירים שנותרו בבית האח הגדול, חושבת שכאשר אני מודיע לה מסי, זה איזה שם גנרי, וכל כדורגלן מסוגל לכבוש חמישה שערים בשני משחקים רצופים במונדיאל. אז זהו, שלא רק שלא כל אחד מסוגל, אף אחד לא יכול לעשות את זה כל כך הרבה שנים, כמעט מדי ערב, עד שנדמה שזה באמת לא אמיתי, שזה AI.
תחשבו על בני גילו. לא אנשים כמונו, בטטות כורסא, שבגיל 39 מגדלים כרס לתפארת ועליה מחנים את צלחת האבטיח. אני מדבר על אלה בני גילו של מסי שנמצאים שם, במונדיאל. דז'קו ומודריץ' מוחלפים מוקדם, רונאלדו חוטף ביקורות, ומסי? הוא רק פורח.
"עזוב", אומר לי העורך, "הוא פשוט מטייל על המגרש". חביבי, ומתי הוא כן רץ? מתי מסי נדרש לגמוע קילומטרים כדי לייצר את הרגעים האלה? יש לו יותר רגעים כאלה מקילומטרים במשחק; הוא רץ מרחק ממוצע של שחקן נערים ג' בליגה מחוזית בישראל; הוא מלמד את כל המאמנים מה לא עושים. הוא לא רץ, הוא בקושי זז, אבל אז מקבל את הכדור והשאר היסטוריה. אתמול הוא החמיץ פנדל, פעמיים מול שוער נגדע מעופו, והוא סיים עם צמד. כבש את כל חמשת השערים בשני המשחקים האחרונים בהם שיחק. "יהיה לו קשה מול הגדולות", מתעקש העורך להטריל. לא כותב את זה, אני עונה לו. לא מתיימר, לא מתעסק איתו.
מי מתעסק, זה מסי.
אני חייב לחזור למראדונה. הרי ההשוואה הזו יושבת עלינו כמעט שני עשורים. מראדונה עשה דברים יותר מטורפים ממסי, אבל בטח לא מספרים, ובטח לא תארים. יש להם זכיה אחת כל אחד במונדיאל. במונדיאל השני אחרי הזכייה מראדונה הגיע לגמר, אבל בשני המשחקים הראשונים לא כבש (גם לא מול שורה אובארוב), וגם לא בשאר המשחקים. ארגנטינה הסריחה כל הדרך אל הגמר. עלתה שלב מהמקום השלישי, ניצחה פעמיים בפנדלים בשלבי הנוק אאוט ובכל האליפות גם יחד כבשה חמישה שערים.
אז נכון שאלג'יריה ואוסטריה הן לא מאריות הכדורגל, אבל צריך לזכור שגם מול נבחרות חלשות יותר, אין אף שחקן באליפות חוץ ממסי שכובש כל כך הרבה; את כל שערי נבחרתו; ובדרך שלא מותירה ספק בן כמה הוא למעט לוח השנה.
זה הרי יהיה מגוחך לבוא כל כמה ימים ולהגיד שהוא הגדול בהיסטוריה. זאת עובדה, כל רגע באליפות הזו מוכיח זאת. גם כשהוא מחמיץ פנדל, אתה יודע – זה מתוסרט, זה כמעט ספוילר – שהוא יכבוש. אחר כך, ובסוף, ומתי שהוא רוצה, ומתי שכל אחד מכם רוצה. זה כמעט כמו משחק מחשב. יש רגעים שגיימרים, שחולים על כדורגל, מתבלבלים לרגע וחושבים שהם אלה שמזיזים לו את הג'וי סטיק. וזה בסך הכל בחור מבוגר, שנע במגרש בצורה מודולורית, מתעסק בעיקר ולא בתפל, כל כך חכם ומודע לחלוטין למה שהוא כבר לא מסוגל ולמה הוא מסוגל, עד שאף אחד לא מסוגל לעצור אותו.
במשחק כל כך קבוצתי, שחקנים מהסוג שלו אמורים לעשות את כל אלה סביבו יותר טובים. במהלך האחרון של המשחק אתמול מסר מסי אסיסט לחוליאן אלברס, שהחמיץ, אבל אז הוא הגיע לאזור הריבאונד, קיבל מסירה, ולקח את הכדור למקום שממנו בועטים לרשת. כלומר, גם כשהוא מנסה לעשות את כולם סביבו יותר טובים, הוא צריך לבוא ולנקות אחריהם.
וזה משהו שאוהדי ארגנטינה יצטרכו להפנים. הוא יפרוש יום אחד, אולי ממש בעוד כמה ימים. הוא יתלה את הנעליים המוזהבות ואת דגל האלביסלסטה, ויעלה עם אנטונלה ליציע ויישב עם חליפה ליד הזוג סוארס, ליד קאפו וארסן ונגר, ואיתי שכטר יתקל בו במיקס זון וירוץ להצטלם איתו. ואז יהיה לארגנטינה חור בלב ובור במגרש, כמו שהיה לה אחרי שתפסו את דייגו עם אפדרין והעיפו אותו מהמונדיאל.
זה קורה בנבחרות יותר קבוצתיות ופחות תלותיות מארגנטינה. הרגרסיה שמגיעה אחרי פרישה של מנהיג, קפטן, מלך שערים, מאסטרו. זה יקרה גם לארגנטינה. עד למלך הבא. מישהו חשב שיבוא מישהו גדול ממראדונה? יבוא, בטח יבוא.
מה דעתך על הכתבה?