בכדורגל העולמי נדמה לעיתים שהקשר בין צבעי הדגל לצבעי המדים ברור מאליו: אנגליה בלבן, שווייץ באדום, ברזיל בצהוב וארגנטינה בתכלת ולבן. אבל בפועל, יש לא מעט נבחרות שבחרו צבעים אחרים לגמרי, ולעיתים מאחורי זה מסתתר סיפור היסטורי, תרבותי ואפילו פוליטי.
הולנד: למה כתום?
נבחרת הולנד היא אולי הדוגמה המוכרת ביותר לחריגה מצבעי הדגל. בעוד הדגל ההולנדי מורכב מאדום, לבן וכחול, הנבחרת מזוהה לחלוטין עם הצבע הכתום.
מקור הצבע מגיע מההיסטוריה המלכותית של המדינה, דרך דמותו של William of Orange, שנחשב לאבי האומה ההולנדית. הכתום הפך עם השנים לסמל לאומי עממי, עד כדי כך שהוא מזוהה לחלוטין עם הנבחרת ועם חגיגות הספורט במדינה, למרות שאינו מופיע בדגל הרשמי.
מעבר להיסטוריה, הכתום הפך גם לכלי תרבותי חזק שמחבר בין הנבחרת לאוהדים. בכל טורניר גדול הרחובות מתמלאים בצבע, והאווירה סביב הנבחרת נחשבת לאחת הססגוניות בעולם.
יפן: הכחול שהפך למסורת של מזל
בנבחרת יפן, הדגל מורכב מלבן ואדום בלבד, אך המדים הלאומיים הפכו לכחולים כבר לפני עשרות שנים.
הבחירה החלה באופן כמעט מקרי בתחילת המאה ה-20, כאשר קבוצה אקדמית ייצגה את המדינה בטורניר בינלאומי ולבשה חולצות כחולות. לאחר ניצחונות ראשונים בצבע הזה, כולל הישג היסטורי מול שבדיה ב-1936, הכחול הפך לסמל של הצלחה ומזל טוב, ומאז נותר הצבע הרשמי של הנבחרת, גם לאחר ניסיונות שינוי בשנות ה-80.
בנוסף, הכחול קיבל גם משמעות סמלית של רוגע, משמעת וסדר, ערכים שמזוהים מאוד עם התרבות היפנית ומשתקפים גם בסגנון המשחק של הנבחרת לאורך השנים.
אוסטרליה: צבעים שמגיעים מהטבע
בנבחרת אוסטרליה, הדגל כולל אדום, לבן וכחול, אך המדים הלאומיים הם ירוק וצהוב, שילוב שמזוהה לחלוטין עם הספורט במדינה.
מקור הצבעים הוא בצמח ה-Golden Wattle, השיטה הזהובה, שנחשב לסמל לאומי כבר מתחילת המאה ה-20. עם השנים אומצו הצבעים באופן רשמי כסמל ספורטיבי, והם מלווים את כלל הנבחרות האוסטרליות כמעט בכל ענף, כולל כדורגל, רוגבי ואולימפיאדה.
מעבר לכך, הצבעים הירוק והצהוב הפכו למותג ספורטיבי לאומי שמייצג חיבור לטבע, לאקלים המקומי ולתחושת זהות ייחודית שמבדילה את אוסטרליה משאר מדינות העולם.
ניו זילנד: בין השחור של הרוגבי ללבן של הכדורגל
בניו זילנד, השחור הפך לצבע המזוהה ביותר עם הספורט הלאומי, בעיקר בזכות נבחרת הרוגבי "All Blacks".
דווקא נבחרת הכדורגל בחרה בכיוון הפוך. בתחילת דרכה גם היא שיחקה בשחור, אך בתחילת שנות ה-80 עברה ללבן כדי ליצור זהות נפרדת מענפי הספורט האחרים במדינה. כך נולד הכינוי "אול ווייטס", שמלווה אותה עד היום.
הבחירה בלבן גם אפשרה לבדל את הכדורגל במדינה שבה הרוגבי שולט כמעט לחלוטין, וליצור זהות עצמאית שתבלוט בזירה הבינלאומית למרות התחרות הפנימית על תשומת הלב במדינה.
איטליה: כחול של מלוכה שהפך לסמל לאומי
נבחרת איטליה היא אולי הדוגמה המפתיעה ביותר. למרות דגל ירוק-לבן-אדום, הנבחרת משחקת כבר יותר ממאה שנה בכחול.
מקור הצבע הוא בבית סבויה, משפחת המלוכה ששלטה באיטליה ואיחדה אותה בתחילת המאה ה-20. גם לאחר ביטול המלוכה ב-1946, הצבע הכחול נשאר, בעיקר בזכות ההצלחות הגדולות של הנבחרת, כולל ארבע זכיות במונדיאל. עם הזמן הוא הפך לסמל עממי ולחלק בלתי נפרד מהזהות של הכדורגל האיטלקי.
מעבר להיסטוריה המלכותית, הכחול הפך גם לסמל של גאווה לאומית בספורט האיטלקי, כזה שמצליח לגשר בין תקופות שונות בהיסטוריה של המדינה ולשמור על רצף זהות חזק עד היום.
מה דעתך על הכתבה?