קשר נבחרת ספרד, מיקל מרינו, שכבש את שערי הניצחון של לה רוחה מול בלגיה ברבע ומול פורטוגל בשמינית, התראיין ל"מארקה" לקראת חצי גמר המונדיאל מול צרפת (שלישי, 22:00, ספורט1) והתייחס בין היתר לכושר הכיבושים שלו.
"אני לא חושב שצריך משהו מיוחד ברחבה כדי להריח שערים. אני פשוט משתדל להיות תמיד דרוך, וכשאנשים אחרים אולי מאבדים מעט ריכוז, להיות שני צעדים לפניהם למקרה שהכדור ייפול אליי או שמישהו יחמיץ. בסופו של דבר, הסנטימטרים האלה ברחבה הם קריטיים", הדגיש הקשר.
מרינו הסביר כיצד הוא מצליח להשפיע למרות מגבלותיו הפיזיות: "למדתי הרבה מהאנשים שסביבי. אפשר להפיק הרבה ממעט מאמץ פיזי אם מבינים איפה לעמוד ואיזו תנועה לעשות. אני לא מהיר כמו אמבפה, אז אני חייב למצוא דרך אחרת להשפיע – וזה באמצעות חשיבה".
"גדלתי עם אבא שהיה מאמן, ואני גם משתדל להיות אדם עקבי, אז אני יודע שההחלטות מתקבלות לטובת הקבוצה", אמר הקשר בהתייחסו למעמדו בנבחרת כשחקן ספסל, "אם דה לה פואנטה חושב שהכי טוב שאעלה מהספסל, אני חייב לקבל את זה, גם אם זו לא האפשרות שאני הכי אוהב. אין טעם לכעוס – זה לא יעזור. אני אומר לעצמי: אם נתנו לי חמש דקות – בוא נוציא מהן את המקסימום".
לקראת המפגש עם סגנית אלופת העולם, מרינו החמיא לקיליאן אמבפה: "שחקן ברמה הגבוהה ביותר. מהיר מאוד, חזק מאוד, עם חוש מצוין לשער ומנטליות שתמיד דורשת ממנו להיות הכוכב. שיחקתי מולו הרבה פעמים, ותמיד אלה משחקים גדולים".
הקשר סיפר גם על התקופה הקשה שעבר, בזמן שהיה פצוע: "כל השערים שייכים גם למשפחה שלי, כי הם תמיד היו לצדי. אני צריך אותם כדי להרגיש טוב ולהוציא את הגרסה הכי טובה שלי על המגרש. במיוחד עכשיו, אחרי התקופה הקשה שעברתי, כשהם עזרו לי ברגעים שבהם לא הייתי מספיק חזק".
"כשאני מסתכל אחורה, אני רואה את עצמי עם הרגל למעלה, נפוחה וכואבת, לא מסוגל אפילו לקום לקחת ספר, וצריך עזרה בכל דבר. חודשיים בלי לדרוך על הרגל. אלה היו חודשיים שנראו אינסופיים. כבר אז אמרתי שעצם זה שאהיה כאן יגרום לי להעריך הכול הרבה יותר. אז תארו לעצמכם מה כל זה אומר בשבילי", הוסיף מרינו.
הספרדי הצהיר כי אינו חושש מהאפשרות של דו-קרב פנדלים: "בטורנירים כאלה פנדלים הם חלק מהעניין. כבר היו לנו כמה בנבחרת. יצא לי לבעוט ואני מרגיש בטוח. יש לי ניסיון, והחברים לקבוצה סומכים עליי. אם נגיע לזה, נראה במי המאמן יבחר, אבל כולנו מוכנים".
לסיום הוסיף מרינו בחיוך על חגיגת שער אפשרית בחצי הגמר: "אני כבר יודע איפה דגל הקרן נמצא, לא צריך להסתכל. מה שאני כן בודק זה איפה המשפחה שלי יושבת – למקרה שאצטרך לחייג אליהם".
מה דעתך על הכתבה?