רוץ בן סוסי: המועמדות להפוך לסוס השחור של המונדיאל

ב-22 המונדיאלים ששוחקו עד כה היו שמונה זוכות שונות בלבד. הפעם האחרונה שנבחרת שלא זכתה קודם הניפה את הגביע היה ב-2010. ובכל זאת, מדי טורניר, אנחנו מחפשים את זו שתפתיע הפעם. הסוס השחור, הנבחרת שלא עשתה זאת מעולם, והיא, דווקא היא, תהיה זו שתעשה היסטוריה. אז צרפת, ספרד, ברזיל ואנגליה זה המובן מאליו, בואו נתעמק בנבחרות שאולי יעשו את זה הפעם.

נורבגיה

למה היא תזכה:

בגלל ארלינג הולאנד כמובן. 55 שערים ב-49 הופעות בנבחרת, שמונה עונות רצופות של ממוצע של כמעט שער למשחק. הוא רעב ולנבחרת הוא מגיע תמיד חדור מוטיבציה ולא מפסיק לרצות לכבוש עוד. אבל נורבגיה הזו היא לא רק הולאנד. אלכסנדר סורלות' הוא חלוץ נהדר בזכות עצמו שמקבל שטחים וחופש בזכות ההתמקדות בהולאנד.

אנטוניו נוסא מביא מהירות ודריבל מהאגף, ומרטין אודגור מגיע לטורניר כאלוף אנגליה. נורבגיה היא נבחרת התקפית שמבינה שבזה טמון כוחה, ומשחקת על החוזקות שלה. רק במשחק אחד במוקדמות היא כבשה פחות משלושה שערים, והיא תמיד מחפשת את השער.

למה לא:

הטורניר הקודם שבו השתתפה היה ב-1998. אין לנורבגים מסורת של השתתפות במונדיאל, זה בסך הכל הטורניר הרביעי שלהם, וניסיון הוא מצרך חשוב, בטח בשלבים המתקדמים. ההשתתפות בטורניר הזה תעזור לה ותקדם אותה לקראת המונדיאל הבא.

בעיה נוספת היא ההגנה, ובמיוחד בשער. ההתקפה הנהדרת מסתירה את זה, אבל השוער אוריין נילאנד שיחק בחמישה משחקי ליגה בלבד העונה בסביליה וגם חוליית ההגנה שלפניו לא מגיעה מהאריות של אירופה.

היכנסו למשחק הניחושים השתתפו בחידון ואולי תזכו בחבילה זוגית לרבע גמר המונדיאל

הולנד

למה היא תזכה:

אחרי שנים רבות של חלוצים ושחקני התקפה גדולים – נבחרת הולנד הנוכחית מציגה הגנת ברזל. קפטן ואן דייק, מיקי ואן דה ון, יאן פול ואן הקה ודנזל דומפריס מרכיבים נבחרת שלא תספוג שערים רבים. אתם מכירים את הקלישאה: "התקפה מביאה ניצחונות, הגנה מביאה תארים". פרנקי וחראוונברח ישלטו במרכז השדה, והולנד תחזיק בכדור לא מעט. הכישרון של המגינים והקשרים והעובדה שזו נבחרת שכבר רצה כמה שנים יחד תחת רונלד קומאן, אמורים לקדם אותה לפחות עד רבע הגמר. משם? קצת מזל לא יזיק.

הולנד הפסידה בשלושה גמרים ולא מעט אנשים קוראים לה לוזרית. אבל אפשר להסתכל על זה אחרת: זו מדינה קטנה משמעותית מהנבחרות שזכו בתואר בעבר, ולמרות זאת היא הגיעה לחמישה חצאי גמר ושלושה גמרים. זו נבחרת אובר-אצ'יברית שצריכה עוד משהו אחד כדי לעשות את הצעד הנוסף.

למה לא:

אם הטורניר הזה היה נערך בקיץ שעבר, הולנד הייתה אחת הפייבוריטיות. הכוכבים שלה היו מגיעים בפורמה טובה ובשיא כושרם. אבל שלישיית ליברפול בעונה לא טובה, פרנקי, דומפריס, וממפיס חוזרים מפציעות ממש כעת, יוריאן טימבר הפצוע נותר מחוץ לסגל, והיחיד שלא הפסיק לכבוש העונה בליגה הוא דוניאל מאלן. הציפיות תמיד שם אצל האורנג', אבל עם יותר מדי שחקנים שמגיעים אחרי עונה בינונית – האם זה אפשרי?

בלגיה

למה היא תזכה:

אין יותר ציפיות. אחרי שנים ארוכות של דור הזהב שלא הגיע לשום מקום, אכזבות ממאמנים שלא הצליחו להוציא את המיטב מכוכבי העל הבלגים, קווין דה בראונה, רומלו לוקאקו וטיבו קורטואה מגיעים למונדיאל הזה בלי התחושה שחייבים ללכת עד הסוף. ואולי דווקא היעדר הלחץ הזה יאפשר לשחקנים הללו לשחק כדורגל פתוח, התקפי ויצירתי כמו שהם יודעים, אך לא מצליחים כבר יותר מעשור להביא אותו לנבחרת

דה בראונה הוא המוח, לוקאקו המוציא לפועל. אבל יש להם כוכב על אחד נוסף: ז'רמי דוקו סיים את העונה במנצ'סטר סיטי בכושר נהדר ועם לא מעט שערים. ובניגוד לטורנירים קודמים, בהם הוא הגיע ככישרון שאולי יפתיע, למונדיאל הזה דוקו מגיע ככוכב שיכול לקחת את הנבחרת על הגב.

למה לא:

כי למרות שיש לה את השוער הטוב בעולם, לפניו ההגנה מאד לא מרשימה. ורטונגן, אלדרוירלד וורמאלן שיחקו עד גיל מבוגר מאד ובבלגיה לא הצליחו למצוא להם מחליפים. הבלמים הנוכחיים חסרי ניסיון ברמות הגבוהות ובשביל לזכות במונדיאל צריך הגנה חזקה הרבה יותר ממה שיש לבלגיה להציע.

מרוקו

למה היא תזכה:

למה אתם צוחקים? חצי גמר מונדיאל לפני ארבע שנים לא שכנע אתכם? זכייה באליפות העולם עד גיל 20 לא משכנעת אתכם שמדובר במדינת כדורגל שיודעת איך לזכות בתארים? עם נבחרת מגובשת ושילוב של שחקנים מנוסים עם צעירים מבטיחים, מרוקו מגיעה למונדיאל הקרוב כדי לשבור את תקרת הזכוכית החדשה שניצבת מעל לראשה. את התקרה הקודמת היא שברה בעצמה: האפריקאית הראשונה להעפיל לחצי הגמר.

עם הניסיון של חכימי, סאיבארי, בונו ואמראבט, בשילוב עם היצירתיות והכישרון של בראהים דיאס, ו-אל חאנוס, מרוקו מתכננת לשפר גם את הכדורגל שהיא מציגה. מכדורגל הגנתי שהביא אותה רחוק בקטאר, המאמן החדש מוחמד וואחבי מדבר על כדורגל התקפי שירטיט את לבבותיהם של האוהדים.

למה לא:

כי כעת יש ציפיות. זו כבר לא אותה נבחרת שהפתיעה את כולם ועברה שלב אחר שלב עם ההצלות המדהימות של בונו והמלחמה של שאר השחקנים לפניו. המאמן וואליד רגראגי שבנה את הנבחרת המצליחה הזו עזב אחרי הפארסה בגמר אליפות אפריקה בינואר, והאם מאמן שמעולם לא היה מאמן ראשי בקבוצת בוגרים באמת יכול להיכנס לנעליו?

ארצות הברית ומקסיקו:

למה אחת מהן תזכה:

אולי לזכות זו מחשבה מוגזמת (על אף שאם תשאלו את האוהדים האמריקאים והמקסיקנים הם לגמרי בטוחים שהשנה זה אפשרי) אבל יתרון הביתיות אמור לתת לנבחרות האלה דחיפה במשחקים צמודים.

ארצות הברית נמצאת בעיצומו של פרוייקט שהחל לפני כשש שנים שהשיא שלו מגיע בקיץ הקרוב. סגל שמורכב ברובו משחקנים שנמצאים בגיל מצוין (מנוסים מחד, עדיין צעירים מאידך) שמתאימים לשיטת הלחץ של מאוריסיו פוצ'טינו. המאמן עצמו הוא שם גדול בכדורגל האירופי והתקווה היא שהוא יקח את הכישרון והפוטנציאל של פוליסיץ', באלוגון, וואה וטילמן ויתרגם אותו לתוצאות חיוביות.

מקסיקו היא המדינה שתביא את האווירה ואהדת הכדורגל האמיתית לטורניר. אחרי שנים של "קללת המשחק החמישי" וחוסר היכולת לעבור את שלב שמינית הגמר, במקסיקו בונים על ההיסטוריה: בפעמיים הקודמות שהיא אירחה את המונדיאל היא הגיעה לרבע הגמר. בשנה שעברה היא זכתה בגולד קאפ ובליגת האומות של צפון ומרכז אמריקה אז היא מגיעה עם הרבה בטחון לקיץ הקרוב. תוסיפו לזה את העובדה שב-2026 היא עדיין לא הפסידה משחק.

למה לא:

ארצות הברית מגיעה עם ציפיות עצומות מצד הקהל. אבל אולי המחשבה שהנבחרת הזו יכולה להצליח היא מוגזמת. במשחקי הכנה מול בלגיה ופורטוגל נראה היה שמול היריבות החזקות בטורניר היא בכלל לא מסוגלת לתת פייט. ולמרות המחשבה באמריקה שכריסטיאן פוליסיץ' הוא וורלד-קלאס, אין לאמריקאים באמת שחקן מהשורה הראשונה של הכוכבים בעולם.

מקסיקו מצפה תמיד, חושבת שהיא טובה ומתאכזבת בכל פעם מחדש. למונדיאל היא מגיעה בלי הכוכב הכי גדול שלה, צ'וקי לוסאנו, ובניגוד לעבר אין לה כוכב גדול שמשחק בטופ של אירופה. סאנטי חימנס אמור היה להיות האיש הזה, אך הוא לא כבש אפילו שער אחד כל העונה הזו במילאן.