יש משותף אחד בולט לטניסאי רוג'ר פדרר, ולכדורגלן ליאו מסי. על שניהם נכתבו הרים של מילים – ועדיין לא נמאס להמשיך לכתוב ולקרוא עליהם. הם באמת יוצאי דופן של תקופתנו, האחד בספורט האישי, והשני בספורט הקבוצתי.
זכייתו הטרייה הנוספת של פדרר באליפות אוסטרליה, שבה והוכיחה שהוא כנראה הטניסאי הגדול ביותר בהיסטוריה. אולי בכך נעשה עוול לשחקני העבר הרחוק ומהטעם הפשוט: לא בכל בית בעולם ניתן היה אז לראותם בפעולה, בשידורי טלויזיה ישירים. אני למשל מצטער על כך שבראשית שנות השישים לא יכולתי להנות משידורי משחקיו של האוסטרלי רוד לייבר, משום שבארץ לא הייתה באותם ימים טלויזיה. לייבר היה לדעת רבים טניסאי פנטסטי ועד היום הוא נחשב לאחד מהגדולים בכל הזמנים.
את פדרר אנחנו מכירים שנים לא מעטות, והיו בשנים האחרונות תקופות שבהן נובאק ג'וקוביץ ורפאל נדאל שלטו בטניס העולמי. אבל פדרר בכל זאת היה כל אותה עת בצמרת. שקט ויסודי הוא המשיך בעקביות – וגם כאשר נדמה היה שהגיל יעמוד לו למכשול, עלה בידו למצוא את המתכון הנכון לשוב ולכבוש את התארים החשובים בתבל.
פדרר. כמו מסי (AFP)
על מסי כתבתי פעמים אחדות שהוא גאון של כדורגל, משום שביכולתו לזהות כל נקודת תורפה במערך ההגנה של יריביו. הוא גם מסתייע בחבריו, שמרביתם שחקנים ברמה עולמית. לפדרר לעומתו אין את אותה פריבילגיה. כמו כל טניסאי אחר הוא מתייצב לדו-קרבות, שחלקם מתפרש על פני שעות רבות. עליו להיות בשיאו בכל משחק ומשחק – ואף הוא, חרף יכולתו, אינו חסין מהפסדים. לנצח את פדרר זו משאת נפשו של כל טניסאי בעולם, ומי שמצליח בכך, בכל טורניר שהוא, יספר זאת בעתיד, בגאווה, לנכדיו ולניניו.
עם זאת, פדרר צולח מכשולים רבים מפני שמדובר באמן השולט בכל סוגי החבטות. הוא קר מזג (לפחות כלפי חוץ) ואלגנטי במשחקו, מעלה המסייעת לו לרכוש אוהדים בכל מקום. לראותו בפעולה, זו הנאה לאוהבי הספורט האיכותי. לא סתם קיבל לאחר ניצחונו בגמר מלבורן על צ'יליץ ברכות מכל עבר. אגדת טניס שיש לנו הזכות לראותה בפעולה במשחקים רבים בשידורים ישירים בטלויזיה.
מה דעתך על הכתבה?