לפני קצת יותר מחודש אירח הוועד האולימפי את תקשורת הספורט ליום עיון לקראת המשחקים האולימפיים. זה היה בדיוק שנה לפתיחת אולימפיאדת פריז 2024 והעיתונאים קיבלו סקירה מלאה מראשי הוועד על התחרויות, המיקומים שלהן וכמובן טקס הפתיחה שיהיה הפעם על סירות שישוטו על נהר הסיין. וכמו בכל מפגש כזה, כשריח הבאגטים באירוע הגדול בתבל כבר באוויר, תמיד יהיה מי שישאל לכמה מדליות אנחנו מצפים.
המשחקים האולימפיים בטוקיו שנדחו בשנה והתקיימו רק לפני שנתיים, הציבו רף גבוה לספורט האולימפי. ארבע המדליות, שתיים מזהב של לינוי אשרם וארטיום דולגופיאט, ישלחו את המשלחת הישראלית לפריז עם ציפיות גבוהות מאוד. אלה לא המשחקים האולימפיים הקודמים בהם נע הספורט האולימפי בין אפס מדליות לשתיים. הפעם ישראל מגיעה עם נדוניה נכבדת והשאלה של העיתונאים הייתה במקום. בוועד האולימפי ידעו שיתבקשו לספק כותרת. יושבת הראש יעל ארד והמנכ"ל גילי לוסטיג מנוסים. הם לא נפלו לתוך הקלישאות וביקשו להמתין. לחכות עד שיסתיימו תחרויות המטרה לשנת 2023 וגם אלה שיפתחו את חצי השנה הראשונה של 2024. רק בסיומן הם יוכלו לנפק את הכותרת שכולם מצפים לה.
אבל לא צריך לחכות לגונג כדי להבין שישראל של היום היא לא ישראל של פעם. איך אמרה יעל ארד בשבוע החולף לכתבה הזו: "אנחנו בעשירון העליון של מדינות אירופה בתקציבים לספורטאים האולימפיים. בתשלום מלגות, בתשלום בונוסים, במערך הרפואי מדעי ואירופה זו היבשת שמביאה למעלה מ-60 אחוז מהמדליות האולימפיות. דווקא באגודות ובאיגודים אנחנו במקום נמוך מבחינת תקציבים אבל זה כבר עניין של המדינה, אבל במישור של הוועד האולימפי אנחנו בעשירון העליון".
מהיכן התקציבים?
"10 מיליון שקל מהתקציב של הוועד האולימפי מגיע מהמדינה. המלגות המשולמות זה לא כסף שנשאר אצלנו אלא נכנס ויוצא מיד לספורטאים. התקציב של הוועד האולימפי הוא קצת יותר מ- 34 מיליון שקל. 10.5 מיליון שקל הם למלגות לספורטאים ועוד כמעט 15 מיליון שקל מגיעים מארגוני הגג הבינלאומיים ומנותני החסות. יש לנו תשעה נותני חסות מהחברות המובילות במשק בתחומן. הן נותנות אמון מלא בוועד האולימפי".
אז מספר מטרה למדליות לא נותנים בוועד האולימפי, אבל המטרה היא להעמיד עד המשחקים בקיץ הבא בין 6 ל-8 מועמדים למדליה. זה לא כולל את נבחרת הכדורגל שהעפילה למשחקים האולימפיים בפעם הראשונה מאז 1976. אם הנבחרת של גיא לוזון תמשיך במסע המרתק של הכדורגל הישראלי בחודשים האחרונים, ישראל יכולה גם לגרוף משהו משם, אבל הכדורגל הוא עדיין אקס טריטוריה כשזה מגיע למשחקים אולימפיים. הוועד האולימפי הרי לא מטפל בו ישירות, אלא זו ההתאחדות לכדורגל שאמונה עליו.
"הסטטיסטיקה לא משקרת", אומרת ארד שבקרוב תתמנה לחברת הוועד האולימפי הבינלאומי, תואר מכובד מאוד אותו נשא גם אלכס גלעדי שהלך לעולמו. "הסטטיסטיקה בסוף מנצחת. אנחנו רוצים כל הזמן להתפתח. היינו עם שתי מדליות בריו, עלינו לארבע בטוקיו וברור לכולם שאנחנו מקווים להתקדם גם בפריז. אבל כדי להגיד מה הציפיות שלנו, אנחנו צריכים לסיים את אליפויות העולם שיש בסבב ואז נוכל לנקוב במספר".
יעל, זו לא משימה בלתי אפשרית לשחזר את הארבע מטוקיו?
"בכל משחקים אולימפיים נשאף להתפתח. זה רף הגיוני מאוד. השאיפה שלנו כמערכת שמנהלת את הספורטאים היא בדיוק כמו השאיפה של כל ספורטאי להשתפר מתחרות לתחרות. נדע איך אנחנו יוצאים למשחקים האולימפיים רק אחרי שנשלים את התמונה הכוללת של התחרויות והאליפויות שלפני המשחקים האולימפיים. אנחנו בוועד האולימפי ובמערכת כולה, נקראים בעיני תומכי לחימה. הספורטאים והמאמנים הם שני הדברים הכי מורכבים. הספורטאי הוא האדם הכי חשוב, לו יש הכי הרבה זכויות וחובות והוא צריך לקבל עם המאמן שלו או שלה את המיטב".
אז מה נותן את התקווה שהספורט האולימפי יפרוץ את תקרת טוקיו? הנה כמה נתונים: בשנת 2023, השנה הנוכחית שהיא השנה הטרום אולימפית, לישראל 13 מדליות באליפויות עולם ואליפויות אירופה. שמונה מתוכן באליפויות עולם. שלוש מתוכן מזהב: הגולשת שחר טיבי, הג'ודוקא ענבר לניר ונבחרת ההתעמלות האמנותית לקחו זהב באליפויות עולם.
בגלישת רוח העמידה ישראל שתיים על הפודיום. טיבי שעשתה הסבה ממפרשיות 470 לדגם החדש של גלשן הרוח עמדה עם מדליית הזהב על צווארה ולידה עם מדליית הכסף ניצבה קטי ספיצ'קוב, שהייתה גם זו שייצגה את ישראל בטוקיו אחרי הפרשה המפורסמת עם מאמן הנבחרת. רק אחת תייצג את ישראל במשחקים האולימפיים בפריז, כי בניגוד לאליפויות עולם יש נציגות אחת אפשרית והתחרות תהיה מאוד קשה. למאמן הנבחרת שחר צוברי תהיה הרבה עבודה וכאב ראש לא קטן.
אם בשנת 2023 שטרם הסתיימה יש לישראל 13 מדליות באליפויות עולם ואירופה, בשנה המקבילה שלפני טוקיו היו לה רק 9 מדליות. זו קפיצה של 50 אחוז וכאמור הצוואר עוד נטוי למדליות מאחר שהשנה לא הסתיימה.
את הקפיצה רואים גם בכמות הספורטאים בסגל האולימפי. אם לפני טוקיו היו לישראל 100 ספורטאים בסגל האולימפי, כעת יש לה 160. לא כולם כמובן ייצגו את ישראל בפריז. בטוקיו מתוך ה-100 עמדו בקריטריונים 60. אליהם התווספה נבחרת הבייסבול שהייתה כמעט כולה אמריקאית יהודית, אבל 25 הספורטאים שהצטרפו למשלחת ליפן, הגדילו את הכמות והעמידו את המספר הגבוה ביותר שהיה לישראל במשחקים האולימפיים. ענף הבייסבול כבר לא ישוחק בפריז, אבל את נבחרת הכדור הזו תחליף נבחרת הכדורגל שהעפילה למשחקים האולימפיים, כך שפוטנציאלית אפשר לשבור את השיא מטוקיו ולהעמיד נבחרת אולימפית שתתקרב אפילו ל-100 ספורטאים.
רק לשם המחשה, במשחקים האולימפיים בברצלונה, בהם ישראל לקחה מדליות ראשונות עם יעל ארד ואורן סמדג'ה, ייצגו אותנו בסך הכול 25 ספורטאים.
בטוקיו היו שתי מדליות בהתעמלות, אחת בג'ודו ואחת הגיעה בהפתעה מהטאקוונדו. זה לא היה ממש בתכנית, אבל אבישג סמברג חייכה כל הדרך לפודיום. ביום אחד שמה סמברג ענף שלם על המפה. הכסף הגדול עדיין הולך על פי תכנית לחמישה ענפים מובילים: אתלטיקה, התעמלות, ג'ודו, שחייה ושייט. חמשת הענפים האולימפיים האלה הם המובילים ומשם מקווים בוועד האולימפי לקבל את התוצרת. המדליה האחרונה של המרתוניסט מארו טפרי באליפות העולם באתלטיקה, פתחה תיאבון גדול גם לכיוון הזה. מדליה אולימפית באתלטיקה כמו גם בשחייה היא לא משהו שישראל חוותה עד היום.
אז איפה התחיל השינוי ומה הוביל לכך שבמקום מלחמות עסקנים שליוו שנים את הספורט האולימפי, ישנה היום תחרות בריאה בין הספורטאים, שמושכים דרכה אחד את השנייה לעוד הישגים. "אני חושבת שהדבר הראשון, הוא שאנחנו בוועד האולימפי כבר כמה שנים שמים את ההון האנושי במרכז", אומרת ארד. "זה אומר להגדיל את משכורות המאמנים, להקים את המעטפת הרפואית-מדעית, לטפח את הספורטאים והוועד האולימפי משווק את הספורטאים שלו כדי לקבל נותני חסות בשבילם. השינוי השני הוא מעבר לשיטת הנבחרות. הדבר המרכזי היה בשייט ואחרי זה העברנו עוד ענפים לשיטת הנבחרות. אמרנו שאנחנו נשקיע יותר כסף אבל אתם תתאמנו יחד. לא בארבעה מאמנים שונים לכל אחד. איגוד השייט הלך איתנו ועוד ועוד איגודים בהמשך. היום כל הענפים מבינים שיש רווח עצום בעבודה בנבחרות.
"בדבר השלישי נכנס למשל הנושא המנטלי. ב-2012 הושקע סכום של 20 אלף שקל בלבד בפן המנטלי. כינסנו את כל אנשי המקצוע בתחום פסיכולוגית הספורט ועשינו סיעור מוחות. החלטנו לעשות עבודה והבאנו מיליון שקל. קפץ מ-20 אלף שקל למיליון שקל בפן המנטלי. הקמנו מערך, מינינו מנהל, עשינו תכנית והבאנו תקציב. יש לנו היום 18 מאמנים מנטליים שעובדים בשיטה אחת מאוד מדוייקת. הם עובדים עם כל הצוות. לא רק עם המאמן והספורטאי. הם מחוייבים לטוס לתחרויות. הוספנו מנהל מדעי לוועד האולימפי, חיזקנו את המערך הרפואי. יש היום למעלה מ-105 אנשים שעובדים במערך המדעי רפואי. מתזונה עד פיזיותרפיה. שישה תחומים בתוך המערך. כל ספורטאי אולימפי מקבל את השירות שלו בשטח האימון שלו. הוא לא צריך לנסוע לווינגייט. אנשי המקצוע מגיעים לחולון להתעמלות, מגיעים לשדות ים לשייט. מולי אפשטיין המנהל המדעי מרכז את כל המערך. לא כל פיזיותרפיסט יכול לעבוד בוועד האולימפי. מולי היה אחראי לבניית הסטנדרט האולימפי. קובע את הקריטריונים, מי יכול לעבוד עם ספורטאים אולימפיים. לספורטאי יש היום מערך סביבו. רופא, תזונאי, פיזיותרפיסט. לכל ענף יש את אנשי המקצוע שלו".
מה עם הדור הצעיר יותר? מה עם בני ה-14 עד 16? האם יש לכם תקציבים גם למי שאינו נמצא בסגל הספורטאים האולימפיים?
"אתה נוגע בחולייה הכי חלשה בספורט הישראלי עד היום. אם קידמנו ושידרגנו את תחום המאמנים, קטגוריית הנוער עדיין נותר החולייה החלשה. גילי לוסטיג ואני, זה הדבר שאנחנו הכי חושבים עליו. אנחנו משקיעים מיליון שקל וחצי בהזרקת כסף לילדים בני 14 עד 18 אותם אנחנו מאתרים ביחד עם האיגודים והיחידה לספורט הישגי. אבל אנחנו צריכים 20 מיליון שקל לתכנית הזו שמטרתה המשחקים האולימפיים 2028 בלוס אנג'לס. מיליון שקל וחצי זה לא מספיק. אנחנו מבקשים מהאיגודים לשלוח לנו בין 5 ל-8 ספורטאים צעירים שיכולים להגיע ללוס אנג'לס. יש ועדה שהמטרה שלה לממן צרכים לספורטאים הצעירים עד 30 אלף שקל בשנה. אנחנו מצפים שהמדינה תעביר את הכספים ושהתקציב יגדל פי כמה".
טיבי, לניר ונבחרת ההתעמלות האמנותית גרפו באחרונה את מדליות הזהב באליפויות העולם ועם ההישגים שלהן, גבר התיאבון לשנה אולימפית מוצלחת. לינוי אשרם שזיכתה את ישראל בזהב מטוקיו כבר פרשה, אבל בסוף החודש עוד נכונה לנו בחינת הכוח של ארטיום דולגופיאט. באליפות העולם בהתעמלות מכשירים שתיפתח ב-30 בחודש באנטוורפן שבבלגיה, הוא יעלה להתחרות ולראות היכן הוא ממוקם. שנה לפני פריז, הספורט האולימפי בסוג של שיא. רק צריך עוד לקוות שהשיא האמיתי עוד לפניו.
מה דעתך על הכתבה?