מדינה שלמה התרגשה הערב (ראשון) עם אנסטסיה גורבנקו, שהפכה לישראלית הראשונה אי פעם שמשיגה מדליה באליפות העולם בשחייה, ועוד עשתה את זה אל מול קהל עוין בקטאר. השחיינית בת ה-20 הייתה קרובה גם להיות אלופת העולם ב-400 מטר מעורב אישי, אבל בסופו של דבר סיימה כסגנית ועלתה על הפודיום כדי לקבל את מדליית הכסף.
זה קרה לאחר רגעים לא נעימים במהלך הריאיון המסורתי עם המדליסטיות, בו חלק מהקהל הקטארי שמע את דבריה של הישראלית והגיב בבוז צורם.
בשיחה עם התקשורת הישראלית התייחסה לכך גורבנקו והבהירה: "לא שמעתי ולא הקשבתי לשום דבר. הייתי קצת בשוק מהתוצאה. לא שמעתי כלום חוץ מרעש. המראיין אוהב אותי ואותנו. אמר לי 'אל תתייחסי אליהם'. היו לי קצת דמעות בעיניים, אבל בגלל ההתרגשות. רק אחר כך שמעתי על הקריאות. גם המתחרות הרימו לי ופרגנו לי. היו הרבה אנשים נחמדים בדוחא. לא הסתובבתי עם דגלי ישראל ואני גם לא נראית כל כך ישראלית. הרגשתי מאוד בטוחה. כן היו מבטים כשידעו שאני ישראלית, אבל התעלמתי. אני מקדישה את המדליה למתן אנגרסט מקרית ביאליק (סמ"ר בן 21 שנחטף ב-7 באוקטובר – י.ט) שלמד איתי בכיתה וחטוף עכשיו בעזה".
על פספוס הזהב: "ברור שרציתי זהב והייתי שמחה לעשות את זה על הראש של כל מי שלא רצה אותנו כאן".
על ההישג: "יש לנו נבחרת איכותית. זה לא רק אני. ברור שזה מרגש מאוד. אני מתאמנת עם שחיינית טובה מאוד של מדליות וגם אני מצפה מעצמי להישגים כאלה כל הזמן".
על הגמר: "ידעתי שאני ראש בראש עם הבריטית. ראיתי בסוף רק שחור בעיניים מרוב כאב. לקח לי רבע שעה בסוף לחזור לעצמי ולהבין מה קרה. זה היה מעניין והיה אחלה משחה לאנשים בבית. אני רוצה עוד אופציות בפריז ואני מתכננת לשחות את זה גם במשחקים האולימפיים".
על הקושי לשחות כל כך הרבה: "אני מאומנת לזה. אני מתאמנת המון. 10 פעמים בשבוע. זה חלק מהספורט".
על המדינה: "מקווה שפתחתי הרבה דלתות. שברתי תקרת זכוכית. גם מדינה קטנה כמו ישראל יכולה לעשות את זה. מקווה לעוד הישגים כאלה באליפויות עולם".
על המשך הקריירה: "רק שלוש מקבלות מדליות בכל משחה. זה סימן טוב שזכיתי. זו עוד התנסות. הוכחתי לעצמי שאני מסוגלת. עכשיו נראה לי שאתחרה בארצות הברית באפריל ובהמשך באליפות אירופה".
על המקום הרביעי ב-200 מעורב אישי: "הייתי קצת מבואסת, אבל הרגשתי שאני מסוגלת להרים את עצמי מהביאוס. ה-200 גב נתן לי את הביטחון שאני יכול לקחת כאן מדליה במשחה הזו. כיף לסיים ככה"
ולסיום, מסר לשחייניות הצעירות: "תעזו לחלום. תאמינו בעצמכן. אני חלמתי בגיל 12 עם המשחקים האולימפיים".
מה דעתך על הכתבה?