עם הכדורגל יודע בדיוק מה הוא רוצה. לכן, הוא גם יודע בדיוק מהם שלושת הדברים שמכעיסים אותו יותר מכל: 1. שמסבכים לו את החיים בשיטות וחישובים. 2. עסקנים של אופ"א. 3. פגרת הנבחרות.
בשל השילוש הקדוש וההרסני הזה, ליגת האומות התקבלה על ידי העם בבוז ובזלזול. "גביע הטוטו של אירופה", קראו לו הספקנים. בכל זאת, משהו חדש, לא מובן שאפילו דורש יותר מארבעה משפטים על מנת להבין מה פה קורה פה. אבל, אבל אם נשים לרגע את המחשבונים בצד, ועל הדרך גם את הזלזול, יש סיכוי שאופ"א שיחקה אותה. למה? בגלל 6 נקודות עיקרות:
1. גמר מונדיאל בפגרת הנבחרות
במקום מפגשים חסרי ערך בין גדולות לקטנות, בין עוד שמינייה של גרמניה לרשת של סן מרינו או שביעייה של ספרד לגיברלטר, קיבלנו מפגשי ענק בכל ערב. חצי גמר מונדיאל, גמר יורו. הגדולות מול הגדולות.
הנבחרות לוקחות את המשחקים ברצינות גדולה יותר מאשר משחקי ידידות סתמיים, וגם יותר מאשר מפגשים מול נמושות היבשת. ראיתם את הולנד נותנת הצגה ב-0:3 על גרמניה? ראיתם את המשחק המצוין 2:3 בין אנגליה לספרד? אז גם אתם ודאי מבינים.
הגדולות נגד הגדולות. שחקני נבחרת אנגליה חוגגים (צילום: Gettyimages)
2. רשמי, לא ידידותי
המקטרגים מעלים שוב ושוב את הטענה כי אנחנו כבר לא חושבים על השחקנים; שמפעל נוסף יוצר עוד עומס ופציעות. הנקודה הזו היא כבדת משקל וראויה לדיון אחר, אבל בכל הקשור לליגת האומות – דבר לא השתנה.
חלונות הנבחרות הן אותן חלונות כבכל שנה: ספטמבר, אוקטובר, נובמבר, מרץ ויוני. רק שבמקום משחקי ידידות משעממים וחובה לשחק בחלון הזה, קיבלנו יותר משחקים רשמיים שקובעים משהו. בקיצור, יותר משחקים עם הדבר החשוב הזה שנקרא "עניין".
3. התקווה
רגע הכדורגל הגדול ביותר בהיסטוריה של סן מרינו התרחש בקמפיין מוקדמות המונדיאל האחרון, לאחר תבוסה לגרמניה 8:0. אחרי שתומאס מולר אמר בפומבי את מה שכולם חושבים בפרטי, שהמפגשים הללו "מיותרים". בתגובה, העביר דובר הנבחרת מסן מרינו את 10 הנקודות שלהם, כשהכותרת העיקרית הייתה: "המשחק הזה נועד לכל אוהבי המשחק. גם לנו".
אז כדי לתת לכל האוהבים סיבות להתאהב, ובאותו הזמן גם לחלום, נוצרה החלוקה לדרגים. פתאום גיברלטר פוגשת נבחרות בסדר גודל שלה, פתאום היא מנצחת, ואז שוב מנצחת. פתאום היא מבינה מה זה אומר, מה הטעם של זה. אם לא ראיתם את התמונות בשריקת הסיום במדינה הקטנטונת עם הצוק, ש-10% מתושביה היו במגרש, חסר לכם משהו כדי להבין למה כל העולם אוהב כדורגל.
אבל, זה לא רק לקטנות. זו המחשבה שלכל נבחרת יש סיכוי, בכל משחק. יש עניין. שום משחק לא ידוע מראש. לכו תראו את התמונות מקייב בסיום ה-1:2 של אוקראינה על צ'כיה. את המאמן אנדריי שבצ'נקו לוקח איתו את השחקנים כדי להודות לחצי אצטדיון רועש וקולני, שנשאר דקות ארוכות אחרי שריקת הסיום. לכו תגידו להם שזה "כולה גביע טוטו".
לכו תגידו לשבצ'נקו ושחקניו שזה "כולה גביע טוטו" (AFP)
4. פתרון המגפה האי זוגית
אוהדי הספורט מכירים את האימה. בכל פעם שהספרה האחרונה בלוח השנה הופכת לאי זוגית, מתחילים הפחדים "מה לעזאזל נעשה בלי כדורגל בקיץ". אז שלב הפיינל פול של הדרג הבכיר בליג האומות ייערך ביוני שנה הבאה. 2019. שנה אי זוגית. מפעל קטן, אבל רשמי, שמעניק גביע חדש לנבחרות הגדולות. יש לכם תכניות, בקיצור.
5. התקווה בת שנות 2000
בסוף היום, תוכלו להבין את כל השינוי והתחושה המרעננת, את אפשרות לאופטימיות, אם הייתם במדינת ישראל בשבוע האחרון. בטורניר מוקדמות רגיל היינו עכשיו במצב ביניים מעצבן. במקרה הטוב, מכריחים את עצמנו לא לצאת מפרופורציות אחרי ניצחון משכנע על ליכטנשטין, או מהפסד מכובד נגד ספרד. במקרה הרע, קוטלים את כל מי שבסביבה על 0:1 מסכן על נמושה, או תבוסה מול אלופת עולם לשעבר. בקיצור, חוסר פרופורציה.
והנה, קיבלנו את הפרופורציה הנכונה. כל משחק העניק לנו תמונת מראה מדויקת של המצב שלנו, ומה ניתן לעשות ולשפר. תראו איך הצליחו שני משחקים לשנות כאן תפיסה, הרגשה כלפי נבחרת חבולה ולעיתים אפילו שנואה. פתאום יש מטרה חדשה, פתאום היא הגיונית ונראית לעין. פתאום אנשים מסתובבים גאים.
מסתובבים גאים. קהל ישראלי במשחק הנבחרת (צילום: עדי אבישי)
6. הגאונות
תארו לכם שאתם כן מבינים את השיטה. שאתם יודעים מתי היא מתחילה, מתי נגמרת, איך המוקדמות נכנסות באמצע ומה פה קורה פה. אתם קולטים כמה כוח זה נותן לכם אצל החבר'ה?
מה דעתך על הכתבה?