היורש: אלכסנדר זברב הולך להיות הפנים של הטניס העולמי

אלכסנדר זברב הולך להיות רוג'ר פדרר הבא.

רגע, רגע, רגע. שניה. לא להתרגש או להתעצבן. אין כאן חלילה כוונה לומר שהבחור בן ה-21, שאין לו אף תואר גראנד סלאם אחד, יגיע בוודאות בסוף הקריירה ליותר מ-20, או שבוודאות הוא ישלוט בענף ב-15 השנים הבאות. או שיש לו כרגע את היכולות לעמוד בסטנדרטים שהציבו פדרר, נדאל וג'וקוביץ'. ממש לא.

אבל אלכסנדר זברב הולך להיות רוג'ר פדרר הבא.

הטניס הוא עולם יחידני. אולי הקשה והתובעני מכל ענפי הספורט הפופולאריים. ובמשך כל שנות הזוהר שלו, עמדה בחזית דמות ייצוגית, דמות ייחודית וכריזמטית, סוחפת, כזו שמביאה למגרש לא רק כישרון, אלא גם אופי ואצילות שמשליכים על הענף כולו. "רוג'ר פדרר" זה לא רק שם, זה מושג שטומן בחובו את כל היוקרה של הטניס.

ובמובן הזה, אלכסנדר זברב הוא רוג'ר פדרר הבא.

הבחור הצעיר שזכה בתואר גמר הסבב לאחר ניצחון מסחרר ביותר 4:6, 3:6 על נובאק ג'וקוביץ', לא רק הרשים השבוע ביכולת שלו ובזכייה בטורניר הכי יוקרתי בסבב אחרי הגראנד סלאמים, אלא בעיקר באצילות שלו.

בין אם זה בהתנהגות המעוררת הערכה אל מול הקהל ששרק לו בוז (בצורה מביישת), בתום הניצחון על פדרר. כיצד ידע, למרות שהיה על סף דמעות, לכבד את הקהל ואת האירוע. או בין אם זה בנאום הזכייה שלו, שהיה מלא חן וחוש הומור, מלא הוקרה לסובבים אותו, לג'וקוביץ', לטניס.

קחו את כל זה, תוסיפו לעובדה שהוא בן 21 שמתנהג כאיש מבוגר, תערבבו יחד עם הלוק הייחודי והנאה, השיער השופע, השרשראות, הסטייל – וקיבלתם את האיש שיהיה הפנים של הטניס כאשר (ובכלל אם…) פדרר, ג'וקוביץ' ונדאל יעזבו אותנו. אפשר להיות רגועים. יש מי שיעמוד בחזית.

גם על סף דמעות הוא כיבד את הקהל. זברב (צילום: Gettyimages)

האש בוערת

מצחיק לומר את זה אחרי אתמול, או על בחור בן 21, אבל לזברב כבר שנים יש מחסום. הוא אמנם זכה בשלושה תארי מאסטרס, אבל בגראנד-סלאמים הוא נתקע. טרם הצליח לחלוף על פני רבע הגמר.

אבל ייתכן וחזינו ברגע קריטי בקריירה של זברב, זו שצפויה להיות מפוארת. הוא הפך לחמישי בלבד אי פעם שמנצח בחצי ובגמר את פדרר ואת ג'וקוביץ' ביחד, והוא עוד עשה את זה מבלי לשמוט מערכה. סגנון המשחק שלו גרם לג'וקוביץ' לטעום את הטיפה המרה שהוא משקה בו את היריבים שלו כבר שנים, עם החזרות בלי רגילות ומשחק קו אחורי מושלם.

אם נשקלל את חבטות כף היד העוצמתיות שלו, את עבודת הרגליים הלא הגיונית עבור בחור בגובה 1.98 מ', את העובדה שהוא 1.98 מ', ואת ההגשות שלו השבוע (85% בממוצע כל השבוע, כשהוא מכניס הגשה ראשונה!), אפשר להתחיל לפחד. אפשר לפחד בעיקר כי יש לו עוד הרבה לאן להשתפר.

הניצחון אמש היה סמלי. לא רק לקריירה של זברב, אלא גם לשנת 2018 בטניס. זו ששוב חילקה את תארי הגראנד סלאם בין  שלושת הגדולים, אבל העלתה לגבהים חדשים צעירים מלהיבים ומשובחים. זו עדיין לא הייתה שנת העברת הלפיד, הוא עדיין אצל השלישייה המובילה – אבל זו הייתה השנה שהעלתה עוד קצת את האש ואת הלהבות. השנה שהבטיחה כי האש תמשיך לבעור עוד זמן רב.

 אפשר להתחיל לפחד. זברב (צילום: AFP)