הזמן והמקום: 3 באוגוסט 1996, איצטדיון סנפורד באתונה שבג'ורג'יה, ארצות הברית.
האירוע: נבחרת ניגריה הופכת לנבחרת האפריקאית הראשונה שזוכה בטורניר הכדורגל האולימפי.
דעות קדומות. בין סבך הצרות והמכות שנחתו על אפריקה השחורה, בין מלחמות האזרחים העקובות מדם או המחלות הקטלניות, מתברגות הדעות הקדומות שם למעלה ברשימה המרה. מעין מצב נתון שלא ניתן לשנותו. אפשר גם לקרוא לזה "גזענות". המציאות המתרחשת, בעבר, בהווה או בעתיד, תמיד תהיה מבוססת על הדעה הקדומה, או בניגוד אליה.
כך גם הדעה הקדומה על הכדורגל האפריקאי, דרומית למדינות הערביות בצפון היבשת. דעה קדומה המבוססת על ההופעה של נבחרת זאיר במונדיאל 1974 – הראשונה מאפריקה השחורה בגביע העולם. שימו בצד מאזן של שלושה משחקים ללא נקודה או שער, תתעלמו אפילו מתבוסה היסטורית ליוגוסלביה 9:0. הרגע המשפיל ביותר הגיע במחצית השנייה מול ברזיל (3:0), בעקבות בעיטה חופשית לברזילאים, 25 מטרים מהשער. עם הישמע שריקת השופט, יצא לו בדהרה מהחומה הזאירית מוופו אילונגה ובעט בכדור. אולי חשב שגם ההגנה יכולה לבעוט. קול גיחוך נשמע באיצטדיון, קול זלזול הועבר ממסכי הטלוויזיה. אפריקה הוצגה כפי שהעולם רצה לראותה – בורה ונאיבית.
הכדורגל עלה וצמח באפריקה מאז, אבל הנאיביות נותרה. כך היה כשקמרון הובילה על אנגליה אך נכנעה בהארכה ופספסה עלייה לחצי גמר המונדיאל ב-1990. גם כאשר ניגריה שמטה בדקה ה-88 יתרון בשמינית גמר מונדיאל 94' בארה"ב מול איטליה ובאג'יו, ועפה בהארכה. הנאיביות נשמרה, עד למסע שתערוך הנבחרת הצעירה של ניגריה עד גיל 23 (מחוזקת בשלושה שחקנים בוגרים) בטורניר האולימפי באמריקה. מסע עמוס בדעות קדומות.
דעות קדומות על מדינה שסועה עם מתחים אתניים קשים, שבחירות סוערות שלוש שנים לפני כן יצרו כאוס הכולל שחיתות בצמרת, הוצאות להורג של מתנגדי משטר וגינוי חריף ברחבי העולם, בין היתר מצד נלסון מנדלה. גינוי שגרם לממשלה הניגרית להחרים את אליפות אפריקה בכדורגל שנערכה באותה השנה בדרום אפריקה ולא אפשרה לנבחרת הכדורגל להגן על תוארה.
היו שם דעות קדומות על התאחדות אפריקאית מבולגנת, שרבים משחקניה היו צריכים לשלם בעצמם על הטיסות כדי להגיע לאולימפיאדה. דעות קדומות על יחס למאמנים באפריקה. משחק ההכנה האחרון לפני האולימפיאדה הסתיים בקול שריקות בוז לאחר הפסד לטוגו החלשה 3:1. המאמן ההולנדי יו בונפררה אמור היה לקבל את הודעת הפיטורים בעודו באטלנטה. "היינו כבר בארה"ב", נזכר שחקן הנבחרת דניאל אמוקאצ'י, "אבל אמרנו להתאחדות – אם אתם שולחים את המאמן הביתה, תצטרכו למצוא שחקנים חדשים". המאמן נשאר, שחקנים חדשים לא באו.
דעות קדומות ובורות גם היו אלה שקיבלו "בברכה" את פניה של הנבחרת הניגרית, כאשר עובדי המלון בו שהו באטלנטה סירבו לכבס את בגדי השחקנים מחשש להידבק באיידס. והייתה עוד דעה קדומה אחת חשובה שריחפה באוויר, זו של המשחקים האולימפיים – שמבטיחה שהספורט תמיד יתעלה מעל כל דעה קדומה אחרת.
"נבחרת החלומות" קראו לחבורת הצעירים הניגרית בבית, ומי שראה אותם משחקים – יכול היה גם להבין מדוע. טאריבו ווסט, סלסטין בבאיארו, עמנואל אמוניקה, סאנדיי אוליסה, אמוקאצ'י, טיג'אני בבאנגידה, ג'יי-ג'יי אוקוצ'ה (שהיה כל כך טוב עד שהיו צריכים לקרוא לו בשמו פעמיים…) ומעל כולם – קאנו – אלוף אירופה עם אייאקס שנה לפני כן. אם קראתם את השמות ולא עברה בכם הרגע צמרמורת, כנראה שמעולם לא שיחקתם במשחק המחשב צ'מפיונשיפ מנג'ר.
הטורניר האולימפי לא תמיד היה במרכז תשומת הלב של הענף, אבל עם איטליה, צרפת, ארגנטינה, ברזיל וכמה מהשחקנים שישלטו תכף בעולם הכדורגל – זה כנראה היה לטורניר הכדורגל הגדול אי פעם באולימפיאדה.
את שלב הבתים פתחה ניגריה עם 0:1 על הונגריה ו-0:2 על יפן. במשחק האחרון הגיעה אלופת העולם ברזיל עם רונאלדו (המקורי. זה שהפציץ באותה עונה 30 שערים באיינדהובן ונמכר לברצלונה), בבטו, רוברטו קרלוס, ריבאלדו ועוד כמה שמות מפוצצים. ניגריה הפסידה 1:0 לשער של רונאלדו, אבל עלתה מהמקום השני בזכות הפרש שערים.
0:2 מפתיע על מקסיקו ברבע הגמר, משערים של אוקוצ'ה ובבאיארו, סידר לה מפגש חוזר עם ברזיל בחצי. מפגש שנפתח כפי שכולם ציפו, עם 1:3 מוחץ לסלסאו כבר במחצית. על פי ההיגיון, לא היה סיכוי לחזור מזה. לא מול נבחרת כל כך מוכשרת, לא עם נבחרת אפריקאית נאיבית שאמורה להישבר בקלות, נכון? ובכן, לא הנבחרת הזו. ויקטור איקפבה צימק עם בומבה מרחוק בדקה ה-78, ובדקה ה-90 קיבל קאנו כדור ברחבה, הקפיץ לעצמו, הסתובב וקבע 3:3 דרמטי. ארבע דקות בתוך ההארכה, יראה קאנו לכולם מדוע היה לשחקן הטוב בטורניר עם מבצע סולו מרהיב ושער זהב שישלח את ניגריה לגמר היסטורי.
שם חיכתה עוד נבחרת דרום אמריקאית עמוסת שמות – ארגנטינה. חאבייר סאנטי, אריאל אורטגה שנחשב אז ל"מראדונה הבא", קלאודיו לופס והרנן קרספו. לופס רשם 0:1, בבאיארו השווה עם חגיגת ריקודים אפריקאית. בדקה ה-40 – טעות נאיבית "אופיינית" בעבירה שטותית ברחבה ו-1:2 לארגנטינה בפנדל של קרספו. אבל ניגריה לא נכנעה לארגנטינה, גם לא לסטיגמות, ובדקה ה-74 שוב השוותה בשער של אמוקאצ'י.
ואז הגיעה הדקה ה-90. קשה להבין מה ארגנטינה ניסתה לעשות שם, דווקא ברגע כה מכריע. אולי היא חשבה שניתן בקלות להערים על הניגרים. שענייני טקטיקה ומחשבה, זה לא להם. בבעיטה החופשית האחרונה במשחק ניסו הארגנטינאים לבצע תרגיל נבדל כאשר קו ההגנה כולו הלך קדימה ברגע ההרצה לבעיטה. אבל אמוניקה היה חכם מספיק לזהות את המהלך, לקחת חצי צעד אחורה, להימנע מנבדל ולמצוא את עצמו עם הכדור לבד לגמרי ברחבה. בבעיטה החופשית הזו, אף אחד בעולם כבר לא הסתכל על הכדורגל האפריקאי כתמים או טיפש. איש לא גיחך או זלזל. אמוניקה השתלט ובעט פנימה, קובע 2:3 היסטורי וזהב בלתי נתפס לניגריה. "Argentina is good. Nigeria is gold", אמר בסיום קאנו.
זו לא הייתה רק מדינה שלמה שהתאחדה לה יחדיו באותו הרגע, אלא יבשת שקמה על רגליה ופרצה בריקודים. "זה שווה הכל בשביל ניגריה", אמר בסיום אוקוצ'ה, "כדורגל זה אחד הדברים הבודדים שמאחדים בין אנשים במדינה. עבור האנשים בארצי, ייתכן שזה היום המאושר בחייהם".
ניגריה הפכה לנבחרת האפריקאית הראשונה שזוכה בטורניר בינלאומי גדול (ארבע שנים לפני זכייה דרמטית של קמרון בזהב) ולאחת הנבחרות המרשימות אי פעם שזכו בזהב אולימפי. ודאי הזכורה מכולן. נבחרת ששמה סוף לסטיגמות ולדעות הקדומות, ולו לזמן קצר. את הבגדים המיוזעים עמם הם זכו בזהב – הם כבר כיבסו בעצמם.
לרכישת הספר "סיפור אולימפי" ותמיכה בקמפיין ההדסטארט
מה דעתך על הכתבה?