"הילד הרבה יותר כישרוני ממני"

    מאת: יצחק ויסהוף

עופר פליישר הוא שם שכל חובב כדורסל מכיר. סנטר העבר בן ה-48 (2.08 מ') שיחק 18 עונות בליגת העל ורשם 133 הופעות במדי הנבחרת, אבל מזוהה בעיקר עם קבוצות הפועל: ת"א, חולון, גליל עליון ואחרות. גם בקריירה ארוכה שנפרשה על פני שני עשורים ולמרות שהיה באנקר בסגל של ישראל, ספק אם היה אי פעם בתוכניות של מכבי תל אביב. עידו פליישר, בנו, בקושי בן 16, והחל מהעונה הקרובה יעשה משהו שאביו לא עשה, כאשר ילבש את הגופייה הצהובה.

פליישר ג'וניור (2.06 מ'), שעלה הקיץ עם נבחרת הקדטים לדרג א' באירופה, שיחק ולמד בשנתיים האחרונות באקדמיה של איגוד הכדורסל במכון וינגייט. אבי אבן, הסקאוט של מכבי ת"א, התלהב מהפוטנציאל הגדול הטמון בנער הבנוי לתלפיות וביחד עם מאמן קבוצת הנוער, אורן אהרוני, שיכנע את אבא עופר ואמא אירית להעביר את הילד אליהם. אחרי שנתיים באקדמיה, מתחיל עידו התיכוניסט את הקריירה המקצוענית שלו.

פליישר ג'וניור בפעולה, במדי נבחרת הקדטים (פיב"א אירופה)

***

את אליפות אירופה דרג ב' עד גיל 16 סיים פליישר עם 8.4 נקודות ו-7.5 ריבאונדים למשחק. יחד איתו שיחקו בנבחרת עוד חמישה שחקנים מהאקדמיה: יובל זוסמן, ברק אוריון, עומר כהן, נרי הריסון וטום ספיר. עידו הולך בדרכו של אביו עופר, שעזב בזמנו את הבית בעומר כדי לגור במרכז וללמוד בבית הספר "בליך רמת גן", איתו זכה בשתי אליפויות. "ב-1982 הייתי בנבחרת הקדטים עם תומר שטיינהאור, עדי גורדון ואחרים", מספר האב, שעבר את כל שדרת הנבחרות באיגוד, "השיטה אז היתה שונה מהיום. היינו אז בדרג א', אבל לא עלינו לאליפות שנערכה באיטליה".

אפשר להשוות בין הנבחרות, או בינך לבן שלך?

"זה בלתי אפשרי, אנחנו שיחקנו לפני 30 שנה והכדורסל השתנה מאוד מאז. היום הדגש הוא על הגנה. הנבחרת הנוכחית השאירה באליפות נבחרות על 7 נקודות ברבע. אצלנו לא היה דבר כזה".

ומה עם הילד?

"בגילו אני הייתי 2.00 מ', הוא כבר 2.06 מ' וזה הבדל לא קטן. אבל עזוב את הגובה – הילד הרבה יותר כישרוני ממני. יש לו טאץ' לכדור והוא מהיר. יש עוד הרבה עבודה בדרך, אבל הוא בכיוון הנכון".

היום הוא 2.06 מ', הוא עוד יגבה?

"אנחנו ניקח את מה שהטבע נותן. לא הסכמתי שיעבור חיזוי גובה, זה לא רלוונטי מבחינתי. 2.06 מ' או 2.10 מ' – זה לא משנה. חשוב שיש לו מגוון רחב של פעולות: שישחק עם הגב אל הסל, עם הפנים אל הסל, לא כמו אבא שלו שהיה לו רק משחק של גב אל הסל".

אתה נותן לו טיפים?

"אני משתדל לא להפריע. יש לו מאמנים מצוינים שעושים את העבודה. אני בא ליהנות ממנו, אני כבר לא יכול עליו. הזדקנתי והוא רק מתקדם. אני מפחד לשחק נגדו אחד על אחד. מי שנמצא איתו ביום-יום הם המאמנים ולי חשוב שמי שידריך אותו יהיה הכי טוב".

זו הסיבה שהעברת את הילד למכבי?

"בפירוש כן. למכבי יש צוות מאמנים מעולה ובראשם אורן אהרוני והם יקדמו אותו".

גורדון במדי הנבחרת. "שיחקתי איתו ועם שטיינהאור בקדטים" (עדי אבישי)

***

עופר פליישר היה כוכב בקנה מידה ישראלי, שלאורך כל שנותיו היה סנטר פותח שמשתכר לא רע. אלא שהוא ידע שימי הכדורסל יסתיימו מתישהו ובחר בלימודי הנדסה אווירית. כיום הוא משמש כמהנדס בכיר בחטיבת מערכות טילים וחלל.

כל אבא רוצה שהילד שלו יהיה עו"ד, רופא או מהנדס, מה איתך?

"תשאל את הילד".

ילד, מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

עידו: "נכון לעכשיו, שחקן כדורסל. יש לי מודל בבית וזה אבא. למדתי ממנו להיות מסור לעבודה. אבא העניק לי את האהבה לכדורסל, אבל הראה לי שיש דברים נוספים. היום הוא עושה את הכל כדי לעזור לי. הוא רוצה שאני אעשה את הדברים טוב ממנו. החינוך שקיבלתי ממנו הוא שרק בעבודה קשה אפשר להצליח".

מה עוד?

"שאסור להרים את האף והעיקר זה לשמור על צניעות".

ראית את אבא משחק?

עידו: "יצא לי לראות אותו משחק כשהוא היה בשלהי הקריירה שלו, בעיקר דרך הטלוויזיה".

עופר: "פרשתי בגיל 33, עוד הספקתי לשחק עם יניב גרין. כשהוא התחיל, אני פרשתי".

עידו, אביך עשה עוד דברים לצד היותו כדורסלן.

"אבא לימד אותי להיות מסור לכל מה שאני עושה. נכון לעכשיו, הייעוד שלי הוא להיות כדורסלן ואני מקווה שאצליח. יש לי המון עבודה, אני חייב לשפר המון דברים במשחק שלי ואני מקווה שיום אחד אהיה שחקן".

עופר מוסיף: "אי אפשר לחזות את העתיד, אפשר לקבוע אותו. אם הילד ישקיע ויתאמן כמו שצריך, הוא יגיע רחוק".

גרין. "כשהוא התחיל, אני פרשתי" (באדיבות איגוד הכדורסל)

עידו, חזרתם מהאליפות במקדוניה עם הישג מדהים. איך נראתה ההכנה שלכם?

"הגענו לאליפות בלי מידע על רמת הנבחרות, אבל היתה אצלנו הרגשה שיש בנבחרת שלנו משהו מיוחד ושלכל שחקן יש מה לתרום. בכל משחק היה טופ סקורר אחר וזה ייחד אותנו. לא היה כוכב אחד, היינו נבחרת".

נתקלת באליפות בסנטרים גבוהים ממך?

"היו גבוהים ממני, אבל הסתדרנו. עובדה, ניצחנו שבעה מתוך שמונת המשחקים".

עופר עדיין נרגש מהחוויה: "האליפות היתה מדהימה. הנבחרת נפלה לבית קשה, אבל הפכה את המשחקים לקלים. כל היריבות של הנבחרת בשלב המוקדם הגיעו להצלבה. הנבחרת הוכיחה שיש בה הכל: שחקנים מעולים בכל עמדה וצוות מקצועי שידע לנווט ולהוביל את הנבחרת בכישרון. לי היה כיף לראות את הנבחרת משחקת".

מה יותר כיף: לשבת ביציע ולראות את הילד או לשחק?

"להיות אבא ולראות את הילד שלך משחק זה כיף. כשאתה על המגרש, הדברים בידיים שלך. ברור שעדיף להיות שחקן מאשר צופה מהצד".